אתמול פרסמנו כאן חלקים ממאמריו של נחמיה שטרסלר, מהם עלתה קריאה לחילונים להתאגד ולהילחם בהשתלטות החרדית על 'הבית השלישי'.
היום מפרסם בתגובה מיכאל הנדלזלץ מאמר בעיתון הארץ. במאמרו אומר הנדלזלץ כי לחילונים אין עניין במלחמה שמטבע הדברים גוררת גם קורבנות.
לדידו של הנדלזלץ יש לחיות עם החרדים בדו-קיום כפי שיש לחיות עם הערבים ועם מיעוטים אחרים החיים בארץ.
להלן מספר קטעים ממאמרו:
"כחילוני גמור, הרואה את עצמו יהודי לכל דבר (וגם ישראלי), לא מאמין ואף על פי כן חי על פי אמונתו, קראתי את שני המאמרים הלוחמניים של נחמיה שטרסלר, שבהם הוא רואה בי ובשכמותי חילונים תמימים שאינם מבינים שזאת מלחמה על הבית".
"אני בעד מאבק על השקפת העולם החילונית: על ידי שכנוע של פוליטיקאים חילונים, ששטרסלר ואני הצבענו בעבורם, שיציעו לציבור החילוני את אותם תנאים לגני הילדים שמציעים החרדים - מתקציב המדינה, או מתרומות של אנשי עסקים חילונים דמוקרטיים חסידי השוק החופשי. מאבק ערכי על בית חילוני יש לערוך, למשל, בערוץ שידור ציבורי, שיציע לנוער החילוני משהו שונה ממה שמציעים לו הערוצים המסחריים. יש להציע לנוער החילוני פיתוי שיוכל להתחרות במה שמציעים לו החרדים".
את הטענות של שטרסלר משווה הנדלזלץ למאבק של הימין בפלסטינים. לדבריו לא נכון לומר שהחרדים מנהלים מאבק מתוכנן להשתלטות על המדינה כפי שלא נכון לומר שהפלסטינים מנהלים מאבק בשיטת הסאלמי לחיסול מדינת ישראל. לכן אומר ומסכם הנדלזלץ: "אני יודע למה מובילה מלחמה, על הבית הרוחני או הפיסי: למנצחים, למפסידים, ובעיקר לקורבנות. דמוניזציה של האחר משמשת בדרך כלל נדבך לטיעוני הדמון בפני קהלו, על כך שהדמון הזה הוא אני. גם אני הייתי מעדיף שבני שיחי יקבלו את כל עמדותיי, והייתי מוכן למו"מ על שלוש מדינות לשלושה עמים (אחת לחרדים), אלא שזה לא מעשי.
"האינטרס של החילונים אינו להכריז על מלחמות, אלא להיאבק בדרכי שלום, במגבלות הדמוקרטיות שקיבלו עליהם, על דו קיום מתוך כבוד הדדי - עם החרדים כמו עם הערבים והפלסטינים".
נו, מה אתם אומרים על היד המושטת לשלום? טקבקו.