כתושב בני ברק אני מנסה להרהר כיצד היו מגיבים נציגים של העדה האתיופית לו כנופיה של קוזקים עוטי מדים היו נכנסים לעיר למסע נקמה ללא אבחנה ופוגעים ללא רחם בצעירים כמו בקשישים.
הבה נתאר לעצמנו שלעדה האתיופית היו שבעה נציגים בכנסת ובממשלה וכמה בודדים מתוכם היו נוהגים באלימות מול המשטרה, ובתגובה השר הממונה היה מודיע שהתגובה בוא תבוא ומהר, ושולח גדודי שוטרים לנהוג באישון ליל באלימות – כלפי שכונת מגורים מלאה באזרחים תמימים.
הייתכן שהיו מסתפקים בהודעות נוקבות לעיתונות? האם הם היו ממשיכים לשבת בממשלה ובקואליציה כאילו מאומה לא אירע? האם אנחנו בוחרים נציגים כדי שיוצאו הודעות גינוי? הייתכן שאנחנו חלק מאותו שלטון ומסתפקים בהודעות לעיתונות? האם לא טבעי לצפות במינימום לכינוס חרום של נציגי העדה שיגבשו מתווה ברור - מה לעשות בעקבות מה שאירע, והגרוע שעוד עלול להתרחש?
במשך כמה שנים משטרת ישראל מותקפת על ידי ראש הממשלה ושרי מפלגתו המקורבים על רדיפה פוליטית לטעמם. לא רק המשטרה. כל רשויות אכיפת החוק מותקפת בשרשור בהתאם לצרכים פוליטיים. המשטרה התנהלה תקופה ארוכה ללא מפכ"ל, הפרקליטות ללא פרקליט מדינה, כל זאת חלק ממשחק פוליטי. ולפתע פתאום ראש הממשלה והשר לביטחון פנים נזכרו לגבות את המשטרה? האם השוטרים שעובדים כל כך קשה זכאים לגיבוי רק על חשבון דמם של תושבים חסרי ישע ועוברי אורח תמימים? נכון, יש הדבל עצום בין מתקפות פוליטיות לבין חציית קווים של אלימות. אך במדינה דמוקרטית משטרה מגיבה כלפי מפרי חוק ולא כלפי אוכלוסייה תמימה.
תשאלו את תושבי הדרום ששנים נדרשים להיכנס לחדרים ממוגנים ואו למקלטים משום שהחוק הבינלאומי, ההיגיון וההגינות אינם מאפשרים לפגוע באזרחים שאינם מעורבים. אך בניגוד אליהם, תושבי בני ברק אינם זכאים לכך. תושבי הדרום יכולים רק להתקנא בתגובה כה מהירה ומידית. חזקים מול החמאס? אולי. מול חרדים? וודאי.
ואולי, כשקברניטי המדינה מתקיפים את המשטרה ללא הרף, כשהם בזים ליועץ המשפטי ועוד כהנה וכהנה, יש נערים נעדרי בינה ודרך ארץ שהגבולות מטשטשים להם.
איש אינו מתלונן על אכיפה. במשך למעלה משבעים שנות עצמאותה של המדינה החרדים מעולם לא התלוננו על אכיפה. איננו מעל לחוק ואיננו מתכוונים להיות כאלו. כשיחיד כושל, מועד או פושע ומשלם על כך את מלוא המחיר איננו מתרעמים. איננו מבקשים הנחות, אך גם לא שישליכו אותנו לאנחות.
דין בני ברק כדין תל אביב. מעולם לא תקפו ציבורית או פיזית אזרח ברחוב אבן גבירול 88 בתל אביב, בגלל שאזרח אחר ברחוב אבן גבירול 44 בתל אביב הפר את החוק. איש לא העלה בדעתו לקשור ביניהם. רק בבני ברק כוללים את האזרחים כחטיבה אחת. אין לכך כל הצדקה.
אך בעוד שקל לנו יותר לבקר את ראש הממשלה או השר לביטחון פנים, אנו נאלמים מול נציגים שלנו. כשחבר כנסת נמצא באופוזיציה הכלים הדמוקרטיים היחידים שיש בידו הם נאומים חוצבי להבות אש במליאה או בוועדות ומשלוח הודעות לתקשורת. כשחבר כנסת בקואליציה יש לצפות ממנו ליותר.
לא בהכרח שאירוע כזה מחייב פרישה מהממשלה. יכול ולאחר שיקול דעת ובדיקת כל ההיבטים ההחלטה תהיה שונה. אך בהכרח שאירוע כזה מחייב התכנסות דחופה של כל הנציגים סביב שולחן אחד כדי לדון בנידון מכל נקודת מבט.
זה אולי לא כל כך חשוב כמו דיון (בשעה שיש מאות נפטרים וחולים קשים) על איך יחלקו כספי מפלגות ומי יקבל את המקום הלא רלוונטי ברשימה, אבל עדיין מצדיק דיון בכבוד ראש. וככל שיש מי שחושב שאירוע כזה אינו מצדיק ישיבה סביב שולחן אחד, לפחות תחסכו מאתנו הודעות גינוי. אם הצרכים המהותיים שלנו אינה בראש מענייכם, לפחות אל תבוזו לאינטליגנציה שלנו.
0 תגובות