סדרת הספרים, חמישה במספר, "גנזים ושו"ת חזון איש", יצאה לאור לעילוי נשמת הגאון רבי חיים שאול קרליץ אשר בניו כתבו ברכה להוצאת הספר.
>> למגזין המלא <<
המהדיר הגאון רא"י קניג בהקדמה לחלק א' כתב על התועלת העצומה לציבור הלומדים בהוצאת גנזים אלו מכבשונו של מרן החזו"א. בדבריו, הודה למרן הגר"ש אוירבך זצוק"ל, לשבלח"ט הגר"ש שמידל, לסופר הרה"ח אהרן סורסקי מחבר ספר "פאר הדור", ולמשפחת פרוש מו"ל ספר "שרשרת הדורות" מאביהם ר' מנחם פרוש ז"ל על עזרתם בהוצאת הספר.
חלק א' מהסדרה יצא לאור ביארצייט העשירי לגאב"ד 'שארית ישראל' הגרח"ש קרליץ.
חלק חמישי מהסדרה "גנזים ושו"ת חזון איש" יצא לאור בשנת תשע"ז בירושלים, וזכה לברכת מרן שר התורה זצוק"ל הגר"ח קנייבסקי שכתב:
"הנה רה"ג רא"י קניג שליט"א ערך חלק נוסף של גנזים ושו"ת חזו"א וכבר אתמחי גברא בכרכים הקודמים שכבר הוציא והוא נאמן ובר סמכא וכגון דין סמוכו לנא. והנני לחזק את ידיו להפיץ תורת מרן זללה"ה ומשפחתו".
ואכן המהדיר הגאון הנודע רא"י קניג בהקדמתו לחלק החמישי הדגיש שהוא פועל ע"פ הוראתו של מרן שר התורה, ומכתבי החזו"א יצאו:
"מקרן קולמוסו, בדמותם ובצלמם, ללא השמטות וחסרון. אשר מי אנו קטני קטנים לשלוח יד בקדשי קדשים, להורות זה כשר ונכון וזה ראוי להעלם דבר".
עוד הזכיר המהדיר, את מרן הגר"ח גריינמן שקיבל ממנו עצה ותושייה שנפטר בשביעי של פסח תשע"ה.
ומכאן נעבור לפולמוס תורני שהרעיד את גאוני ישראל לפני כ-85 שנים, עת עלו יהודים רבים לארץ הקודש מארצות הגולה, והיה זה לאחר עליית מרן החזון איש לאה"ק, והתעוררו שאלות רבות בעניינים שונים בתורת ארץ ישראל, ופורסם באריכות ב"גנזים ושו"ת חזון איש" הנ"ל.
פולמוס "היתר מכירה" התעורר עשרות שנים קודם לכן, ובזמנו של החזו"א נוסד היתר "אוצר בית דין" כדי שיהודים יוכלו להתגורר בארץ ישראל כדת וכדין עם שמירת מצוות התלויות בארץ.
פולמוס שלא נודע לציבור התורני, לולא אזר עוז הגאון רא"י קניג והדפיס את "גנזים ושו"ת חזון איש", הוא שאלת העסקת פועלים נכרים בחצי מחיר, על פני עובדים יהודים שאינם שומרי תורה ומצות.
בימינו ישנם המחזיקים בהידור זה, כגון חסידות ויז'ניץ ששלמה הון רב על העסקת עובדים יהודים בהקמת בית המדרש החדש בבני ברק.
לא נתעמק בדיון התורני בימינו ומה ההיתר להעסיק מוסלמים על פני יהודים, אלא נעסוק רק בהיסטוריה, כדלהלן.
העלייה לארץ ישראל באותן השנים (באזור תרצ"ד - 1934) הייתה בשיאה, ונראה שמאז עליית עזרה ונחמיה לא עלו יהודים במספרים כה רבים לארץ ישראל.
העלייה לארץ ישראל למטרת לימוד תורה, הייתה בקונצנזוס רבני מכל המגזרים, זולת מרן הג"ר אלחנן וסרמן הי"ד, שסבר שכיון שיש קלקול רוחני בארץ ישראל, וכפי שפסק הרמב"ם "מתו אחיו מחמת מילה" אסור למול את בניו הנותרים, ולכך טען רבי אלחנן וסרמן, התבטלה מצות ישוב ארץ בשנים אלו[1].
למטרת לימוד תורה, אפילו גדול הקנאים הגה"ק אדמו"ר המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע שהתבטא קשות ונוראות כנגד תנועת 'אגודת ישראל', וסבר שאין הבדל בינה לבין תנועת ה'מזרחי' ול'ציונים', תמך ואף הוא עצמו הקים כולל ושכונת מגורים בירושלים לחסידיו. הדיון היה רק לעלות לארץ ישראל בכדי לעסוק בחקלאות שנאסר בידי חלק מהרבנים החרדים.
מרן החזון איש לא אסר זאת, אלא להיפך. הוא קירב את ראשי תנועת "פועלי אגודת ישראל" שעלו לארץ, והקימו מושבות חקלאות, ופעל בכל כוחו שישמרו למהדרין את המצוות התלויות בארץ.
חברי התנועה קראו לה בשם "פועלי אגודת ישראל", כיון שהוקמה בידי "פועלים" חרדים שעסקו בבניין הישוב, שקבלו את הוראות החזון איש.
התנועות הלאומיות באותם שנים, אסרו להעסיק פועלים ערבים, והיו מפגינים כנגד בעלי הפרדסים שהעסיקו ערבים על פני יהודים.
באביב תרצ"ד (1934) בכפר סבא, אירע שחקלאי יהודי העסיק פועלים ערבים, וחברי קיבוץ פועלי אגודת ישראל בכפר סבא, הקימו משמרות מחאה כנגדו. רבי אלחנן וסרמן הי"ד שמע על מעשה זה, וכתב מכתב חריף בעיתונות התקופה לראשי פועלי אגודת ישראל, וטען שמעשה זה מנוגד לתורת ישראל, ואין צורך להעדיף פועלים יהודים אפילו שומרי תורה ומצות על פני פועלים ערבים – כשאפשר להשיג ערבים בחצי המחיר.
חברי פועלי אגודת ישראל פנו אל החזון איש שכתב מכתב מפורט כתגובה למכתבו של רבי אלחנן וסרמן הי"ד שנשלח בשמם לרבי אלחנן וסרמן, ולא בשמו של החזון איש.
רבי אלחנן וסרמן לא נותר חייב, וכתב מכתב תגובה, וכך נותרו בידינו חלופת מכתבים הלכתית בין מרן החזון איש זצוק"ל, למרן הג"ר אלחנן וסרמן הי"ד העוסקת בסוגית "עבודה עברית".
המכתב הראשון של רבי אלחנן וסרמן הי"ד לראשי פועלי אגודת ישראל פורסם בוילנא בעיתון "דאס ווארט" מס' 498, וכן בעיתון "דאס אידשע טאגבלאט" בתאריך ט"ז באייר תרצ"ד, וכן בירושלים בעיתון "קול ישראל" מתאריך ג' בסיון תרצ"ד.
את נוהל ההפגנות כנגד מעסיקי ערבים בהיתר החזון איש הגדיר רבי אלחנן וסרמן "שאם יהיה הרשות ביד כל אחד.. להיות שופט ושטר על דעת עצמו כרצונו, תמלא הארץ חמס ורצח". בהמשך דבריו טוען רבי אלחנן וסרמן שמצווה להעדיף פועלים יהודים ע"פ נכרים, הוא רק אם יש הבדל כספי בדבר מועט, אולם לא בדבר מרובה. כל דין זה להעדיף פועל יהודי בדבר מועט על פני פועל ערבי, הוא רק כלפי יהודים שהם בכלל עמיתך ולא באותם [חילונים] שיצאו מכלל זה, טען רבי אלחנן וסרמן.
עוד כתב רבי אלחנן וסרמן: "אל תדמו בנפשכם כי על ידי החיקוי אחרי דרכיהם [התנועה הציונית], תמצאו חן בעיניהם, כי זוהי עצת היצר".
החזון איש קיבל את מכתבו של רבי אלחנן וסרמן, וכתב מכתב תגובה נוסף בשביל פועלי אגודת ישראל, ששלחוהו בשמם לרבי אלחנן וסרמן.
במכתבו כותב החזון איש שפועל ערבי ניתן למצוא בעשרה גרוש ויהודי בעשרים גרוש. הערבי חי חיים זולים, ולכן מספיק לו עשרה גרוש בלבד. השכר עשרים גרושים של יהודי לא מדובר בסכום מופרז, אלא הוא מספיק לו באופן מצומצם לכלכלת אנשי ביתו.
כרגע, כותב החזון איש, נותרו בארץ עשרות אלפים של יהודים ללא מזון, והשכר של היהודי חוזר ליהודים, שכן אלו קונים אצל יהודים, וכך כל המשק מורווח מכך. שכר הערבים נכנס לכיסם של ערבים, ואין ליהודים שום רווח בזה.
עוד כותב החזון איש: "על בעלי הפרדסים עומדים בניסיון אבל כולם מחזיקים עבודה עברית לגודל הפרסום בכל הארץ כי כל מצב העם תלוי וקיים בזה, ואם נמצא אחד מני אלף הפורץ נגד ההכרה העמוקה של הציבור הוא לבוז ולקלון שפל ונבזה".
טוען החזון איש שיש רשות להפגין כנגד מעסיקי פועלים ערבים מדין 'עביד איניש דינא לנפשיא' במקום פסידא. עוד כתב: "ומאד אנו מצטערים על היתרו של רבנו הקשה שלפי מצב הרוחות כאן בענין זה יחשבו את הדברים חלילה כמי שאין בדיבורו בנחת עם בני אדם, ואינו חושש לצעקת לגימה של אלפי אנשי ישראל שיוכל לגרום בהיתרו, ואין התורה מתאהב חלילה עי"ז".
מכתב תגובה של רבי אלחנן וסרמן פורסם בקול ישראל מתאריך ט"ו בתמוז תרצ"ד, בו נטען שכל כפיה חייבת רשות בית דין, והעובר עליו נאמר "וזרוע רמה תשבר".
רבי אלחנן וסרמן כתב לראשי פא"י, שאין ליהודי שאינו שומ"צ מעלה יותר מפועל ערבי, וממשיך כותב דברים חריפים ביותר: "ומקור כפיה זאת איננה נובעת מתורת ה' כי אם מתורת הבולשביקים". (יצוין שר"א וסרמן לא ידע שהחזו"א עומד מאחורי פסק זה אותו הגדיר "תורת בולשביקים". סביר להניח שהיה חוזר בו אילו היה יודע).
בספר 'פאר הדור' ח"ב עמ' עו שכתב הסופר הרה"ח אהרן סורסקי, הביא בשם רבי שרגא פייבל שטיינברג שהחזו"א נקט שבית דין חייב לפרנס יתומים משל צדקה אפילו אם ברור שיגדלו מחללי שבת, ומכך פשוט וברור פסקו שחובה לפרנס פועלים יהודים חילונים ולשלם להם כפול, באם התוצאה תהיה שלילדים שלהם לא יהיה אוכל. עוד עיין ביורה דעה סו"ס ב' שבניו של מומר להכעיס חשיבי תינוקות שנשבו וחייבים אנו לחלק עליהם את השבת בשביל הצלתם[2].
מכתבם של ראשי פא"י לרב וסרמן פורסם בירחון 'ההד' בחודש תמוז תרצ"ד בו ניסו להסביר לרבי אלחנן וסרמן שממשלת המנדט קבעה את אחוז עליית יהודים ע"פ אחוז הקליטה. באם לא יהיה ליהודים היכן לעבוד, הבריטים לא ירשו ליהודים לעלות לארץ.
הפועל הערבי מסתפק בשכר מועט טענו ראשי פא"י, כי הוא אינו דואג לחינוך ילדיו, לעומת יהודי. אם יעסיקו ערבים, תיהרס כלכלת כל היהודים בארץ ישראל. עוד טענו שההפגנות מטעם אגודת ישראל כנגד מעסיקי ערבים לא הייתה בהם אלימות, וכן הודגש שהכל היה באישור גדולי ישראל, אולם לא כתבו את שמו של החזון איש.
תשובת רבי אלחנן וסרמן מתאריך ג' במנחם אב נשלחה לאחד מראשי אגודה.
בדבריו כתב רבי אלחנן: "מי שלמדם הדעה הזאת מים רעים השקה אותם, והדבר פשוט שלא ניתנה המדה הזאת של 'עבירה לשמה' רק לרז"ל ולא לנו... והלא גם הבולשביקים אומרים שהטקטיקה שלהם היא לטובת בנין העולם, ומה הוא תוצאת שיטתם, בנין או חורבן העולם?... מקום השיטה הזאת היא מתורת הבולשביקים אשר העובדים הולכים בעקבותיהם, ולא לכם להחזיק בתורה טמאה זאת, כי יש לנו תורת ה' אשר דרכיה דרכי נעם ונתיבותיה שלום".
על דבריו אלו לא השיבו ראשי 'פועלי אגודת ישראל', אולם רבי אלחנן וסרמן שהתגורר בליטא, שמע שמועות שהחזון איש מבני ברק הוא זה "שלמדם והשקה" את חברי קיבוצי 'פועלי אגודת ישראל', את מה שהגדיר כ"מים רעים", ו"תורת הבולשביקים", ולכן כתב רבי אלחנן וסרמן מכתב אישי לחזון איש ובו ביקש שיודיעו את: "דעתו דעת תורה ע"ד מכתבי האורך לפועלי אגודת ישראל אשר נדפס לפני כמה שבועות אחדים במכתב העת קול ישראל כי יצאו עליו עסיקין לומר כי אין זו הוראה אלא טעות, ומאד רצוני לשמוע חוות דעתו הרמה בלי משא ופנים".
המהדיר הגאון רא"י קניג כותב שלא נודע האם מרן החזון איש השיב על מכתב זה, וכנראה אחז בדרכו להימנע בכגון זה.
מכתבו המלא של מרן רבי אלחנן וסרמן הובא ב"גנזים ושו"ת חזון איש" חלק חמישי עמוד שמ, שם גם הובא צילום של כתב יד קודשו של רבי אלחנן וסרמן לחזון איש.
הרוצה לעיין בפולמוס זה בעיון, יראה בספר "גנזים ושו"ת חזון איש" חלק חמישי עמודים שלא - שמ בעיון. הספר לא נמצא באוצרות הממוחשבים.
•
[1] אמנם מסתבר שלמי שבוודאי לא היה מתקלקל, רבי אלחנן היה מתיר לו לעלות לארץ ישראל.
[2] את הערה זו בשם 'פאר הדור' הביא המהדיר רא"י קניג בתור הקשר בין 'יתומים' ל'פועלים'. לענ"ד נראה דיש הבדל, שכן פסק החזו"א ביתומים הינו 'הלכתי', לעומת ה'פועלים' שהוא 'פוליטי – לאומי', וצ"ע.