בשלהי השבוע שעבר פתח ח"כ גפני את העיתון לאנשים חושבים וקפץ כמי שנשכו נחש. בידיעה שעסקה בו ובפועלו נאמר כי לפני ארבעה חודשים הגיש שר המשפטים יעקב נאמן הצעה לממשלה להסדרת הפיקוח על הרישום לסמינרים ובתי הספר החרדיים. ההצעה, כך סופר לקוראים הנרגשים, ירדה מעל סדר היום בעקבות איום של יו"ר ועדת הכספים במשבר קואליציוני מיידי.
אלמלי הטרדות שאפפו אותו במהלך הימים האחרונים (במיוחד בהעלאת שכר רבני הערים החדשים שמונו מטעם ש"ס בשנתיים האחרונות במאתיים וחמישים אחוז!. המהלך ספג ביקורת ציבורית נוקבת על רקע שביתת הרופאים שנאבקים על שלושים אחוז תוספת ולא מקבלים, והרימה גבות גם בתוככי דגל התורה שכמה מחבריה לא הבינו מדוע גפני נלחם פתאום את מלחמותיו של מרגי.) יש להניח שעורכי העיתון היו מקבלים מכתב מחאה חריף מגפני או מדוברו הנאמן. להד"ם. להד"ם. להד"ם.
מה שהרגיז את גפני בידיעה היה הטיעון של השימוש בנשק יום הדין של המשבר הקואליציוני. ראשית. הוא עקרונית נגד השיטה של קודמו לתפקיד לעלות על בריקדות ולמשוך את האש התקשורתית שיונקת חמצן מכל איום חרדי במשבר קואליציוני על רקע נושאים תקציביים- או כאלה שאינם בציפור הנפש החרדית.
הרי אפילו במשבר הבטחת ההכנסה לאברכים נמנע גפני מיריות באוויר וסגר את הסיפור בפעילות שקטה מאחורי הקלעים. אז לבוא ולטעון שהוא איים בהפלת הממשלה בגלל נהלים לרישום לסמינרים ? ועוד עבור כמה מנהלים סרבניים שיש לו בטן מלאה עליהם משכבר הימים?
לגופם של דברים גפני לא מכחיש שהוא פעל להורדת היוזמה של נאמן מעל סדר יומה של הממשלה. לא באיומים אלא בפניה לשכל הישר ורמזים דקים מן הדקים על כמה הצעות חוק של הממשלה שיושבות אצלו בועדה. אני לא מוכן, כך גפני, שהממשלה תשלח את ידה בנושאים חרדיים פנימיים. קודם שיגמרו את הבעיות שלהם בתחום העדתי אחר כך שיעסקו גם בבעיות שלנו.
לפני מספר חודשים פורסם במדור זה מכתב של גפני לשר אלי ישי ובו הצעה להקמת איזורי רישום לסמינרים ובכך לחזור לימים שכל סמינר קיבל את כולן, בלי לבקר בין מוצלחת יותר למוצלחת פחות, ובלי לבדוק שלושה דורות אחורה במוצא המשפחה. ש"ס לקחה את הרעיון ברצינות ובשבוע זה הניחה על שולחן הכנסת ( ראה בעמודי החדשות) הצעת חוק בנושא זה.
אם ההצעה הזאת תעלה להצבעה אנו נלחם נגדה בכל הכח, מזהיר כעת הח"כ בעל ההצעה. והסיבה: אסור לאפשר לגורמי השלטון להתערב בחינוך ובנהלי החיים החרדיים. השינוי, כך גפני . צריך להתחיל בתוכינו.
גפני רחוק מתמימות כרחוק אמסלם מחרדיות. הנסיון מלמד שכמעט אף בעיה כאובה בציבור החרדי לא נפתרה מעצמה אלמלי מוראה של התערבות מבחוץ ( הסטטיסטיקה מלמדת שתשעים וחמשה אחוז מעסקי "לא נלך לרב" אכן לא מגיעים לשם. הם נגמרים בבתי משפט או בבתי חולים).
מה שחשוב לגפני זה להצביע על האשמים ולדרוש מהם להתמודד עם הצרה. הוא מבחינתו לא אמור לספק את הפתרונות בכל הקשור לסמינרים, וזאת למרות שלדבריו הוא באופן אישי מקדיש חלק מסויים מזמנו לפתרון מצוקות של משפחות הפונות אליו בדרכים שונות.
כשגפני מדבר על הסמינרים נדלק אצלו הזיק המפורסם של שנת תשמ"ט. שורש כל הצרות, הוא קובע נחרצות, הם הסמינרים החסידיים. " עד שהקימו אותם כולן למדו ביחד ולא שמענו על בעיות של רישום או אפליה.
מרן הגרא"מ שך ראה ברוח קודשו אז את מה שכולם רואים היום. הוא צפה שזה יגרום לכך שהאחדות תפגע ומי שיפגע מכך יהיו הסמינרים הכלליים שהם ברובם המוחלט ליטאיים. כשחוג חרדי מקים לעצמו בית ספר הוא בוחר את מי שהוא רוצה ומשאיר את כל השכבות החלשות ואת כל הבעיות העדתיות לפתחן של הסמינרים הכלליים. שהם יצטרכו להתמודד איתם. העיקר שהוא את נפשו הציל"
גפני מספר כי בשנות הקמת הסמינרים החסידיים הראשונים הוא נלווה יום אחד למרן הגרא"מ שך בדרכו לבר מצוה לבנו של ראש הסמינר הגדול בירושלים דאז ,איש הזרם החסידי דווקא, שהודיע שאת הסמינר שלו הוא לא מפצל לשני זרמים וכל התלמידות תלמדנה ביחד כמימים ימימה. " מרן הרב שך לקח את תשעים ושלוש שנות חייו, וטיפס ארבע קומות ברגל כדי להביע לו את הערכתו.היום כולם מבינים כמה שהוא צדק. כמו בכל הדברים שעשה וחלקו עליו".
"בשבוע שעבר פנה אלי ח"כ חסידי אחד מיהדות התורה ושאל מה עושים מול החשש מהתערבות בג"ץ בנהלי הרישום לסמינרים. אמרתי לו שהפתרון הוא שהסמינר של החוג שלו יקבל בנות ספרדיות כמו הסמינרים הליטאיים. הזכרתי לו שאפילו בנות חסידיות מובהקות לא מתקבלות לסמינרים חסידיים אם הן זקוקות לחינוך מיוחד ושולחים אותם לכיתות שילוב בסמינרים הליטאיים. העיקר שהבנות שלהן לא תראנה חס ושלום מישהי שלא נראית בדיוק כמותן. אז בבקשה שלא יטיפו לנו מוסר".
עד כאן ההיסטוריה והשלכותיה. את מצוקת ההווה תולה גפני בראשי ש"ס ומנהיגיה. "אם הם היו שולחים את הבנות שלהם לסמינרים ספרדיים הם היו ברמה כמו הסמינרים האשכנזיים ואולי אף יותר . אבל תבדוק היכן לומדות הבנות של השרים וחברי מועצת החכמים . כולן בסמינרים הכי יוקרתיים של הציבור הליטאי.
"בזה הם משדרים לציבור שלהם שהסמינרים הספרדיים חלשים יותר ולכן לא כדאי לשלוח לשם את הבנות. ושלא יספרו לי סיפורים שבנות ראשי ש"ס רוצות ללמוד עם חברותיהן מבית הספר היסודי ולכן הן חייבות ללמוד דווקא בסמינרים שנקראים אשכנזיים".
ומה קורה,שואל גפני, כאשר נכדה של אחד מצמרת ש"ס לא מתקבלת לסמינר היוקרתי אותו היא רוצה? התשובה לדבריו ידועה לו הייטב. " היא יושבת בבית ומחכה עד שתצא משלחת לביתו של אחד מגדולי ישראל ומבקשת ממנו בשם מועצת החכמים שיקבלו את הבת. מפני השלום הבקשה נענית ומקבלים אותה.
"אז מה צריך להסיק מזה אברך ספרדי שביתו לא התקבלה? שגם היא תשב בבית ובשום אופן לא תלך לסמינר אחר. והוא צודק. למה רק לצמרת ש"ס מגיע?. התוצאה שהיא שנוצרת סטיגמה שהסמינרים הספרדיים לא טובים ואז באמת רק בנות חלשות מגיעות וחוזר חלילה. רק אם צמרת ש"ס תקבל החלטה חד משמעית שכמו בתלמודי התורה והישיבות הם מקימים מערכת מפוארת לעצמן אזי תפתר הבעיה".
תשמעו סיפור. "לפני כמה חודשים מתקשר אלי אחד רב ספרדי מאוד חשוב וביקש ממני להפעיל השפעה על מנהל סמינר בבני ברק שיקבלו את הבת שלו. אמרתי לו שלפני כמה זמן ישבתי אצל אותו מנהל והתחננתי לפניו על בת אשכנזיה והוא לא קיבל מכל מיני סיבות ולא עזר לי אצלו שום דבר. שאלתי אותו למה שלא יכניס אותה לסמינר אלקיים בבני ברק שלומדות בו העילית של הבנות הספרדיות בבני ברק. סמינר א´ א´. אתה יודע מה היתה התשובה? שאני אכניס את הבת שלי לסמינר ספרדי? אחר כך בוכים שיש אפליה. הרי אם היו מקבלים את כולם אז גם הוא עצמו היה מחפש סמינר אחר עם כמה שפחות ספרדיות"
אחרונים על מזבחו של גפני הם מנהלי הסמינרים. היחס שלו אליהם הוא אמביוולנטי ודו ערכי. מצד אחד הוא מקבל אותם במאור פנים כאשר הם באים לישיבות הסיעה ודורשים להקצות להם משאבים נוספים מתוך הכספים הקואליציונים שעומדים לזכות המפלגה. גפני גם לא ממש בודק אם הם זקוקים לכך או לא. עצם הבקשה היא הוראה מחייבת עבורו והוא מבצע אותה ככתבה וכלשונה. בישיבות אלו הוא לא מזכיר להם את השעות שהוא יושב כעני בטלפון ומתחנן על נפש בת זו או אחרת. עקוב לב הח"כ ומי ידענו מלבדו יתברך.
מצד שני, כאשר הדברים אינם נוגעים למעשה אלא לביקורת בלבד הוא לא חוסך גם מהם את שבט לשונו. גפני מתייחס גם לתופעת הבנות שלא מתקבלות ,מסיבות של יחוס משפחתי לא רם די הצורך, לסמינרים מסויימים השוכנים מערבית לצומת קוקה קולה. כאן הוא יורה ישירות לעברם של ראשי הסמינרים " יש היום תחרות קשה בין הסמינרים בעיקר בבני ברק. מי כל אחד רוצה שהמוסד שלו יהיה הכי טוב בעיר ויש תחרות מי יקבל יותר בנות טובות ופחות בנות חלשות. אגב. זה גם המצב בישיבות. כל ראש ישיבה שואף לקבל רק את המצויינים ביותר אבל לא כולם מצליחים. זה טבעה של תחרות"
סליחה, אנו מעירים. הישיבות הם מוסדות פרטיים שראשיהן נמצאים מספר חודשים בחו"ל כדי להחזיק את המוסד. מי שנוטל על עצמו את העול הפיננסי הכבד הוא בעל המאה ובעל הדעה. הסמינרים, לעומת זאת, הם מוסדות ציבוריים שמוחזקים מאה אחוז על ידי המדינה ועוד חמישים אחוז על ידי ההורים( ועוד עשרים וחמשה אחוז מרכזי השתלמויות וכיוצ"ב ) מי הסמיך אותם לנהל מדיניות רישום של קבלה רק לתלמידות הטובות ביותר?
לשאלה זו גפני מתייחס רק חלקית. אין מה לעשות, הוא אומר בצער לא מזוייף, אני חושב שאם היה אפשר לחזור למצב של פעם שכולם לומדים ביחד זה היה הטוב ביותר. בשלב זה אין פתרונות קסם. כולל לא חוק איזורי הרישום שגפני מתנגד לו באופן רשמי. מתוך ריסי עיניו ניכר אמנם שאם החוק יעבור הוא לא ממש יפרוץ בבכי. רק על דבר אחד הוא יעמוד ובתוקף רב: שגם הסמינרים החסידיים יהיו חלק מאיזורי הרישום ויקבלו בנות מכל החוגים באיזור שיקבע עבורם . ומה יהיה עם שפת הלימוד באידיש. אנו שואלים. אם זאת תהיה הבעיה , כך גפני, אז גם אצלינו יעברו לדבר באידיש. גם אנחנו יודעים לעשות תרגילים.
ועל כגון דא הרוכלות היהודיות בשוק של וילנא היו אומרות : ואס געייט נישט מיט קאין רעדן ועט גיין מיט א-שטעקן.
את השטקען הזה נקבל כולנו.
ראש באדמה
גפני הוא פוליטיקאי שכבר ראה הרבה בחיים. ולכן גם אם לא יודה בכך הרי שבסתר ליבו הוא יודע שהכל דיבורים. אפשר להאשים הסטורית את החסידים. אפשר להושיב גם את ראשי ש"ס על ספסל הנאשמים הציבורי בפרשת הסמינרים. אבל כל המתקפות הרטוריות הנאות האלה לא יחזיקו מיים כאשר הנושא יתגלגל לפתחם של שופטי הבג"ץ בחודש חודשיים הקרובים.
והוא יגיע לשם על בטוח. בראשיתה השבוע שלח עורך דין אביעד הכהן מכתב למשרד החינוך בדרישה לפתיחה מחדש של הרישום לסמינרים בירושלים וביטול ההרשמה שנעשתה עד עתה. המכתב מסתמך על דו"ח מבקר המדינה שמתח ביקורת חריפה ביותר על נהלי הרישום לסמינרים וקבע כי לא נעשו על פי קריטריונים שיוויונים ובחלקן הסתמכו על מכסות עדתיות. הכהן טרח להבהיר כי אם דרישתו לא תענה הוא יפנה לבג"ץ.
ביהדות התורה התקבל המכתב בפיהוק רחב. לחברי הכנסת של הסיעה המאוחדת יש בימים אלו עיסוקים בוערים יותר. חברי ועדת השמונה של אגודת ישראל ישבו בשבוע שעבר ארוכות על מדוכת תואר ממלא מקום ראש עירית ירושלים שטרם ממוש בהסכם הרוטציה עם דגל התורה (השבוע אישרה מועצת העיר את מינויים של דייטש ופינדרוס כסגני ראש עיר והשאירה את הדיון הקרדינלי בשאלה מי ישא גם את התואר הפורמלי של ממלא מקום לישיבת המועצה הבאה).
גם כבוד סגן שר החינוך מ.א מוזס התאושש אך זה עתה מניהול פרוייקט ל"ג במירון וכבר יצא לסיור מקיף בבסיסי חיל האוויר וחיל הים כאורח הכבוד של צבא הגנה לישראל. ליצמן ממריא ונוחת בנתב"ג בדרכו הלוך וחזור לקונגרסים בין לאומיים בעניני בריאות וביני לביני מטפל במחירי התרופות. אייכלר עוסק בנושא הדיור.
רבי אורי מקלב עושה טובות לעמך ישראל. סגן שר החינוך לשעבר מאיר פרוש נעלם כאילו בלעה אותו האדמה (לתשומת לב: השבוע הוא המועד האחרון לניצול תלושי ההנחה של חנות ברודווי. בקרוב: מבצע חדש עם חנות כובעים) וגפני שופך את מררתו על כל העולם. בתכל´ס אף אחד לא יודע,וגם לא רוצה לדעת, איך מתמודדים עם האיום החדש שבפתח.
חד מבני החבורה הקדושה שניסינו לעורר את תשומת ליבו לסיכון המתהווה לא נשמע נרעש במיוחד. אם עברנו את עמנואל, הוא אומר אגב ניסוח התגובה שתופיע למחרת בשמו בנושא כלשהו באחד היומונים, נעבור גם את זה. בית המשפט הגבוה בירושלים כבר הבין שאיתנו לא מתעסקים. ובא לציון גואל.
לדברים כמובן אין שחר. אם מישהו למד משהו מפרשת עמנואל זה אנחנו. אחרי ההירואיקה הגדולה של הפגנת הרבבות הגיעו מהר מאוד הימים הקטנים של ליקוק הפצעים. הכיתות המחולקות חזרו ללמוד יחד (למספר ימים אמנם אך אחרי ששוברים את העיקרון המספר כבר לא רלוונטי). בשטח הקרב נותר בית ספר קטן אחד שצריך לממן את כל תקציבו מגיוסי כספים בחו"ל. ומעל הכל: הנזק התדמיתי והקרעים שטרם אוחו עד עתה. עוד נצחון כזה ואבדנו.
זאת ועוד. בפרשת עמנואל היה קונצנזוס סביב מטרות המאבק.
הכל ידעו כי הפרשה החלה בשגגה חמורה (הצבת הגדר בתוך בית הספר) אך סופה היה בפשיעה גמורה של העותרים שקיבלו לרשותם בית ספר שלם ולא הסתפקו בכך תוך שיסוי אנטי חרדי חריף ביותר. העובדה כי בין מקימי המגמה הנפרדת היו ספרדים ואשכנזים כאחד לימדה כי אין מדובר במאבק עדתי אלא בהבדלי רמות ופערים בין תרבותיים בין חרדים ותיקים לחדשים שטרם נצרפו בכור ההיתוך.
ואם זה לא היה ברור למישהו הונח על השולחן דו"ח מיוחד של מבקר מטעם משרד החינוך (עו"ד מרדכי בס) שקבע אין בעמנואל אפליה דתית אלא הבדלי רמות דת בין השכבות השונות . העובדה המצערת שאדמונד איש רמלה לא קיבל את הדו"ח אלא את כל טענות העותרים הכפישה אותנו כהוגן בתקשורת החילונית אך לא פגע בתחושת הלכידות הפנים חרדית.
בפרשת הסמינרים אף אחד מהאלמנטים הנוכחיים לא קיים. אין ולא תהיה כאן לכידות חרדית אם יתפתח מאבק כי אין בניין בשכונה חרדית שאין בו לפחות שלוש משפחות עם חוויות מצמררות מהליכי הרישום לסמינרים. ילדות בנות תשע יודעות לספר למה לא קיבלו את האחות שלהם עם ממוצע ציונים של תשעים ואת הבת אטומת המוח של השכנים ממול קיבלו בלי בעיות.
כל תלמידה בכיתה ח´ יודעת שהרישום הרשמי הוא פיקציה וכבר בחנוכה הרשימות האמתיות סגורות. כל ילדה קופצת בחבל בחצר יודעת לזהות את ה"מקקית" המפחידה (מורה או פונקציונרית אחרת שתפקידה לדווח לסמינרים מי שייכת למשפחה "איכותית" ומי לא). ירושלים ובני ברק הם לא עיירה נדחת בלב השומרון והכל יודעין מה נעשה בהן בלי כחל ושרק.
בפרשת הסמינרים, אם וכאשר תגלגל חלילה לבית המשפט, לא יהיה ויכוח על העובדות אלא מקסימום על הפרשנות. לרשותם של העותרים יעמוד דו"ח ארוך ונוקב של מבקר המדינה הכולל עדויות מוקלטות ומסמכים חתומים על שיטת המכסות, ועל נהלים שונים אחרים שלא יעמדו עשר דקות במבחן משפטי נוקב.
מבחינתם של העותרים הפוטנציאליים זה תיק נעול וסגור מהרמה העקרונית. בפועל עשוי בית המשפט לקבוע כי עקב הזמן הקצר שנותר עד פתיחת שנת הלימודים יגבש משרד החינוך קריטריונים רק לקראת השנה שלאחר מכן. אבל אין ספק שהפסיקה תהיה רעידת אדמה אמיתית.
תהיה הפסיקה אשר תהיה ברור שבפרשה החדשה לא יהיו מעצרים ולא הפגנות. כולם ימלאו אחר הפסיקה כמו ילדים טובים. בית ספר קטן בעמנואל עוד אפשר לממן מתרומות בחו"ל אך לא סמינר אחד עם יותר מארבעים תלמידות. ומדובר בעשרות אלפים.
יהיה כמובן מי שיאמר שאין בכך מאומה ומעז יצא מתוק. משרד החינוך בהוראת בג"ץ יקבע קריטריונים אחידים לקבלה לסמינרים. ההורים יהיו מרוצים, ואולי גם מנהלי הסמינרים שיוכלו לפרוש מהתחרות על יוקרה ומעמד עם עמיתיהם ולהתרכז בחינוך בלבד כפי שהיה עד לפני עשרים שנה.
אלא שגם תפיסה זו היא הטמנת הראש באדמה. הנסיון העגום מלמד שכאשר נותנים למשרד החינוך והבג"ץ את האצבע הם לוקחים את כל היד. כאשר ניתנת הרשות למשחית הוא לא מבדיל בין קריטריונים של אפליה ובין כאלה שבאמת נועדו לשמור את פך השמן הטהור של החינוך החרדי. הקריטריונים של משרד החינוך שיוגשו לאישור הבג"ץ לא יבדילו בין תלמידה מבית של עבריין משוקם או נרקומן בגמילה עם כיפה שחורה (נשבר את האוזן ננקטו דוגמאות קיצוניות וחריגות אבל באמצע יש הרבה גווני ביניים) ובין תלמידות מבתים חרדיים ללא פשרות. הקריטריונים הכפויים לא יבדילו בין בת עם מנת משכל וכישורים לימודיים של קופסת גפרורים ובין תלמידה שפותרת משוואות ריבועיות תוך כדי הליכה. הכל ילמדו עם הכל והסלט יהיה נורא.
כדאי לזכור בהקשר לכך את ההתבטאויות הנוראות של השופטים בפרשת עמנואל על סמכותם של גדולי ישראל לקבוע תקנונים ואורחות חיים בציבור החרדי. כבר שכחנו את הדיבורים של השופט אדמונד על תקנוני צניעות מחמירים מידי של הגר"ש וואזנר שהוא, כבוד השופט, לא מוכן לקבל אותם? שאדמונד לוי יקבע לנו עם מי לומדים ואיך? רק זה עוד חסר לנו.
וכל זה באתנו מפני שהמנגנונים הפנימיים שלנו שותקו על ידי גורמים שחפצו בהנצחת המצב הקיים. כבר לפני שנים צפו גדולי ישראל את הצרה הקרבה ובאה והקימו מנגנון שלוא היה מקובל על כולם המשבר היה נמנע ( השאלה איך זה שגדולי ישראל מקימים ועדה שלא הכל מצייתים לה היא סיפור עגום בפני עצמו). ומדובר בועדת רבנים ששולחנות חבריה נרטבו מידי שנה בדמעות העשוקות שאין להם מנחם. הועדה ידעה להבדיל בין אפליה אמיתית ובין כאלה שבאמת לא מגיע להם ללמוד היכן שהן רוצות וטיפלה בכולן במסירות נפש אמיתית.
דא עקא שבשנים האחרונות כמעט שותקה פעילותה והבעיה גולגלה לשולחן של ראשי העיריות החרדיות (ויצויין לטובה הרב יעקב אשר שירק דם כדי לפתור את הבעיה וכמעט תמיד הצליח) ואגפי החינוך. העובדה כי מאה ושמונים תלמידות בירושלים עדיין לא מסודרות לשנה הבאה היא הבסיס לעתירה הקשה והיא ההוכחה לכך שמה שלא נפתר בתוך המחנה פנימה יפתר בכוח הזרוע של השלטון מבחוץ.
ועדיין לא מאוחר למנוע את הסכנה. אפשר עדיין לנטרל את העתירה באמצעות הודעה של כל הגורמים המעורבים כי הם מקבלים עליהם באופן מוחלט את מרותה של ועדת רבנים, ורצוי מכל החוגים והעדות החרדיות, שתקבל את זכות המילה האחרונה ותדאג לכך שאף בת לא תשב חלילה בביתה. רק כך ניתן יהיה למנוע התערבות חיצונית מסוכנת שתוצאותיה מי ישורנה .
ואם גם זה לא יעזור מול העותרים והבג"ץ או אז ניתן יהיה לצאת למאבק עם קונצנזוס חרדי מלא כמו שהיה (כמעט) בעמנואל. איך אמר ר´ משה גפני בשורות דלעיל: השינוי צריך להיות בתוכינו. אמת ויציב. אבל זה צריך להיות שינוי אמיתי עם הרבה רצון ואומץ לשבור מוסכמות. עוז לתמורה בטרם פורענות, כתב בשעתו מזכיר ההסתדרות יצחק בן אהרון בשנות החמישים במאמר שהביא לאיחוי הקרעים בתוך מחנהו . לא נתיימר לחשוב שזה מה יקרה גם כאן אבל הרגשנו שמחובתינו לפחות לנסות.