"אני לא מדבר על 'רב עובדיה'. גם כשהוא קרא לי שטן במערכת הבחירות לא אמרתי מילה". את המשפט הזה, שגם אנו מאמצים כאן בחום, ניפק לא אחר מאשר שר החוץ איווט ליברמן, האיש שכל כך הרבה גורמים מתוכנו מנסים לציירו כ'איווט האיום'. שר החוץ פגש באחד משרי ש"ס בפתח ישיבת הממשלה, הרים את ידיו כלפי מעלה והבטיח כי לפחות מבחינת ישראל ביתנו, "יהיה בסדר". את הרפש שנמרח ביום שישי האחרון, ישראל ביתנו לא תטיח בש"ס, ויהי מה.
עיתון 'ידיעות אחרונות' מיום שישי האחרון, היה עבור ליברמן - שקרא לאחרונה לביטול המועצות הדתיות - בבחינת 'הרמה להנחתה', רק שאיווט הבהיר שבכללי המשחק שלו יש הפרדה ברורה בין פוליטיקאים לרבנים.
הכותרת האדומה מדם, כמו עמוד השער של המוסף לשבת ותוכן הטור הנקרא במדינה של נחום ברנע, היו בעצם, מעין סיכום של כל מה שנכתב, ללא הפסקה וללא הסתרה, במדור זה ובמדורים אחרים בעיתונות החרדית, במשך תקופה ארוכה.
סבב המינויים המשפחתיים, אשר פורט אחד לאחד בידיעות אחרונות, לא נעלם מעיניהם של הקוראים החרדיים, שמתעדכנים כמעט מדי שבוע. הנה דוגמה למה שנכתב באכסניה זו, רק לפני שבועיים: "הרב בינו אטיאס בפתח-תקווה, הרב יצחק יוסף בירושלים, הרב אהרון בוטבול בראשון לציון, ושאר בני המשפחה הלוחמת פוזרו ועוד יפוזרו כשתילי זיתים ברבנויות הערים בישראל, בלי עין הרע, כן ירבו. יש מי שבטוח שש"ס עוד תתמוך בחלוקת ירושלים כדי לאפשר גם להרב דוד יוסף לכהן כרבה של ירושלים המזרחית, ובא לציון גואל".
מידע מעין זה שהוא בבחינת חדשות היומיום במדיה החרדית, לא אמור להוות יותר מרכילות גרידא בעיתונות החילונית. זה לא מה שיגרום למערכת ולפרשן הכי מחושבים במדינה למרוח כותרת באותיות של 'רצח רבין' ולהעניק לידיעה את הבימה הכי נחשבת בעיתונות הישראלית.
מה שגרם להוצאת הכותרת מפרופורציה, לא היה המידע עצמו, אלא השליח שהעביר אותו באמצעות ח"כ איתן כבל למבקר המדינה. ברנע אומנם פיזר יותר מרמז אחד באשר לזהות המשפחתית של 'השליח', אבל עם כל הכבוד ליצר הסקרנות של הקוראים, מדור זה לא ישמש זירה ל'דו קרב' משפחתי. אם איווט מצליח לשמור על 'זכות השתיקה', גם אנו נעמוד בכך.
משגיח כשרות. איווט ליברמן
סיפור כזה שווה בהחלט כותרת. כוויה מדרגה ראשונה בעוצמה שכזאת, המעוררת אסוציאציות לאירועים תנ"כיים, היא בהחלט ידיעה מרעישה, סנסציה שמחוללת רעידת אדמה. והזעזוע אכן הורגש בכל רחוב הקבלן. ספקולציות התעופפו לכל עבר, סכינים נשלפו. אפילו הבן המורחק, אריה דרעי, נזעק כדי לסייע. הגיע לבית הרב, דיבר עם אטיאס, סגר עם איווט, עשה הכל כדי להרחיק מעצמו את הרפש – כמרחק ישראל ממקסיקו.
הוסרה ההשגחה
"הכל נשאר במשפחה", זעקה כותרת הטור של ברנע. שיישאר שם. רק חבל שעל הדרך נגרם צער לגדול בישראל שפניו התכרכמו כששמע בצהרי יום שבת על חילול ה' שנגרם. כאילו לא די לו בצרת הבן, רבי יעקב (יעקב חי בן מרגלית לרפו"ש).
מה שמעניין וניתן לסיקור, מנקודת המבט הפוליטית, אלו בעיקר ההתפתחויות הצפויות לנוכח דליפת המידע – כמו אורניום מהכור. המועמד לראשות ההסתדרות, איתן כבל – עם חוט מאריך למבקר, לא יימנע מהעברת חומרים נוספים לכשיצטברו בידיו. ולמה שיעשה זאת, כאשר סיעת ש"ס בהסתדרות חוברת ליריבו עופר עיני?
זכות השתיקה. הרב משה יוסף
חומרים שכאלו, מטבע הדברים, רק מצטברים והולכים. תשאלו את אריה דרעי. גם אצלו התחילה הפרשה ההיא, הזכורה לרע, בידיעה לא ממוקדת ולא מי-יודע-מה מסוכנת, על העברת מגרש לת"ת של אחד מבני משפחתו. אלא מה? שכאשר תיבת הפנדורה נפתחת, ועוד במרכז לשכתו של מבקר המדינה חובב הסנסציות, מיכה לינדנשטראוס, ניתן לדעת איך זה מתחיל (במקרה שלפנינו, גם החלק הזה לוט בערפל), אך אין לדעת איך זה נגמר.
מינויי רבני הערים הם המתאבנים. דווקא שם מדובר בבחירות שהתנהלו על-פי כללי הספר – עם ליווי צמוד של שרית דנה ממשרד היועץ המשפטי לממשלה, ועתירות בלי סוף, מכאן ועד להודעה חדשה. מה שכן, זה עשוי להשפיע בשוליים על עצירת גל המינויים הבא. לינדנשטראוס כבר הוכיח שהוא מסוגל לבטל את מינויו של רמטכ"ל שכבר מונה ואושר בממשלה, אז לעצור את הבחירות לרבנות ירושלים ופתח תקווה – קטן עליו.
"הכל נשאר במשפחה", זעקה כותרת הטור של ברנע. שיישאר שם. מה שמעניין, מנקודת המבט הפוליטית, אלו בעיקר ההתפתחויות הצפויות לנוכח דליפת המידע – כמו אורניום מהכור. המועמד לראשות ההסתדרות, איתן כבל – עם חוט מאריך למבקר, לא יימנע מהעברת חומרים נוספים לכשיצטברו בידיו. ולמה שיעשה זאת, כאשר ש"ס בהסתדרות חוברת ליריבו עופר עיני?
שולי אדרתם של הרבנים עשויים להתלכלך, אבל המנה העיקרית, החומרים שעלולים באמת לסבך, נוגעים דווקא לפרק העוסק בבד"צ בית יוסף. המידע שהועבר למבקר המדינה, עושה לינקג' ישיר בין רבנות ממשלתית להשגחה פרטית. ב
מערכת הבד"צ התקבלה בסופ"ש האחרון 'אזהרת מסע', כאשר כל הגורמים במערכת הוזהרו להישאר בבית, לא להוציא את האף, ולשמור על פה חתום. מה שנותר להם זה להתפלל וכמה שיותר, כי ככה זה במחוזותינו: מרגע שמבקר המדינה נכנס לתמונה, 'הוסרה ההשגחה'.
בני ברק תחילה
אם בנוגע לרבנות הערים, כל הדרכים העקלקלות מובילות למשרדי עיריית ירושלים בכיכר ספרא, הרי שבכל מה שנוגע לראשות הערים, המסלול הראשי מוביל לבניין עיריית בני ברק – הממוקם, כמה אירוני, ברחוב ירושלים.
אחרי שבבחירות האחרונות איבדה היהדות החרדית את הפרס הגדול – ראשות עיריית ירושלים, נותרה בני ברק לבדה כבכירה שבערים החרדיות. המפסידים בירושלים – שלומי אמונים, ישמחו לנקום (גם) בבני ברק, ולהעלות את רחוב ירושלים על ראש שמחתם.
המועד לבחירות לרשויות רחוק, אבל מאחורי הקלעים העסקנים כבר מתרוצצים – במונח שטבע רפול המנוח - כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק. בני ברק היא לא רק העיר החרדית הגדולה, היא גם היחידה שבה תמונת המצב המפלגתית אינה מובנת מאליה. בירושלים, טראומת איבוד הראשות תמנע כנראה ריצה עצמאית נוספת; בביתר עילית יד החסידים תיוותר על העליונה ובמודיעין עילית יד המתנגדים; באלעד המכסה האשכנזית ממילא לא חוצה את רף ארבעים האחוזים; בבית שמש השליטה החרדית אינה מובנת מאליה – ועדיין, אבוטבול, כמה אירוני, הוא היחיד שנמצא מרחק יריקה מכיבוש הראשות בשנית.
אומצת הבשר היחידה שראויה לאכילה, היא ראשות עיריית בני ברק. לכן, אין פלא שכל-כך הרבה גורמים רעבים, מתנפלים על כס ראשות העירייה. את המרוץ החל חבר עירייה בני ברקי, ששפך 'קד' קטן של שמן למדורה (בראיון לקו עיתונות לפני כשבועיים), והכתיר את חנוך זייברט, איש הסיעה המרכזית, כראש העירייה הבא, כשהוא מתבסס על הסכם הרוטציה בין דגל לאגודה שעל-פיו ראשות העירייה בקדנציה הבאה נתונה לנציג אגודת ישראל. זו הייתה קריאת 'הו-הא-מי-זה-בא', שהושמעה מהר מדי ומוקדם מדי.
בשלומי אמונים רואים את החגיגות המוקדמות ומבטיחים להשבית את השמחה. גם בויז'ניץ, גם בש"ס. הויז'ניצאים טוענים, במידה לא מבוטלת של צדק, לזכות ראשונים בחלוקת השלל הבאה – והפעם לא יסתפקו שם בשאריות. הנציגות הויז'ניצאית בקרב עובדי העירייה חסרת פרופורציות לגודלם באוכלוסיה. עד היום, הם לא עלו לגמר – ונציג מטעמם לא שימש כראש העירייה. הגיע הזמן, הם אומרים, ומהצד מהנהנים בראש גם אנשי שלומי אמונים.
במהלך השבועיים האחרונים נועדו נציגי 'הוועדה המדינית' של וי'זניץ עם אנשי הסיעה המרכזית הגוראית, לא פחות משלוש פעמים. המפגשים החשאיים, התנהלו בחלקם מתחת לאפו של ח"כ מנחם לייזר מוזס.
אפשר להבין את האמוציות שהובילו לעקיפתו של מוזס: היחסים בין מוזס לסיעה המרכזית, ידעו בקדנציה הזאת מורדות ומורדות, ובסיעה המרכזית ראו, רואים ויראו בו מי שנתן יד לנישולם מעמדת המפתח של ועדת הכספים. אז את הכעסים אפשר להבין. את התבונה, פחות. כי מוזס, על אפם וחמתם של אויבים מבית, היה ונשאר האיש הנאמן ביותר בביתו של הרה"צ מויז'ניץ ואלף ישיבות מאחורי הגב, לא הצליחו, לעת עתה, ליטול ממנו את הבכורה.
דיברנו על שברי הסיעות החסידיות שמרכיבות את אגודת ישראל, ולרגע שכחנו שגם ש"ס בתמונה. הש"סניקים מסתכלים על חלוקת עור הדוב בטרם ניצוד ומבהירים כי במסע הציד הזה, הם לא מתכוונים להשתתף כנושאי כלים. "אם יעקב אשר לא ימשיך, אנחנו בהחלט נשקול הצבת מועמד מטעמנו לראשות העיר בבני ברק", מבהיר גורם בכיר בש"ס.
סולם יעקב
יעקב אשר – שתי מילים שמתארות את גודל האבסורד של המערכת הפוליטית החרדית. בכל עיר מתוקנת, האיש הזה היה נישא על כפיים לכהונה שנייה (ושלישית, ורביעית). זה מה שקורה, לדוגמה, אצל אחינו החילונים: ראש-עיר שמצליח להוציא את העגלה מהבוץ ולהעלות אותה על דרך המלך, זוכה לאמון אוטומטי, בשיעורי תמיכה של בשאר אסד, לפני המשבר.
ורק אצלנו, יודע כל ראש עיר חרדי, כי הוא צריך להשקיע בחצרות, אך לא בחצרות בתי התושבים. בחלק מהערים זה גורם להסתאבות ולהתעלמות מוחלטת מצרכי האזרח הקטן, שבין כך לא תהיה לו כל השפעה על הבחירה בפעם הבאה. זה קרה לבני ברק בקדנציות קודמות ובאחת הפעמים היא אף הובלה, כמו שה לשחיטה, לבית המטבחיים של ועדה קרואה. וכבר אמר מי שאמר: זכות הצבעה יש לנו, לא זכות בחירה.
אצל יעקב אשר קרה ההיפך הגמור. בתקופתו הפכה בני ברק החרדית לדוגמה ליוזמה, לפיתוח ולעשייה - ואת זאת יאמר לכם כל פקיד ממשלה מתחיל, שיש לו יד ורגל בתחום הרשויות המקומיות.
בתוך כל הכאוס הזה, שמו של יעקב אשר משורבב כמי שעוד עשוי להמשיך קדנציה נוספת. לתושבים זה טוב, טוב מאוד אפילו. גם לכמה מהפוליטיקאים בצד השני של הכביש, זה בכלל לא רע. כל מה שהאיש היה אמור לעשות זה לשמור על זכות השתיקה. רק שהוא מתעקש לשמור על ג'נטלמניות ומבהיר: "אמשיך לשרת בקדנציה הבאה את תושבי בני ברק כממלא-מקום ראש העירייה"
ולכן, אין פלא, שבתוך כל הכאוס הזה, שמו של יעקב אשר משורבב כמי שעוד עשוי להמשיך קדנציה נוספת. לתושבים זה טוב. טוב מאוד אפילו. גם לכמה מהפוליטיקאים בצד השני של הכביש, זה בכלל לא רע. הש"סניקים מזכירים אותו, בשלומי אמונים מדברים בשבחו.
במצב כגון זה, כל מה שיעקב אשר היה אמור לעשות זה לשמור על זכות השתיקה. רק שלאיש, מסתבר, יש כללי משחק אחרים, והוא מתעקש לשמור על ג'נטלמניות. התגובה הקצרצרה שהוא ניאות לספק הינה: "אמשיך לשרת בקדנציה הבאה את תושבי בני ברק כממלא-מקום ראש העירייה".
על כל קונסטלציה אחרת, הוא פשוט לא מוכן לדבר: "הסכמים יש לכבד, בלי קריצות ובלי היסוסים. אני חתום על הסכם רוטציה מול אגודת ישראל ואכבד אותו".
האם זה אומר שניתן, לכל הפחות, לסמן איקס, על אופציית יעקב אשר כראש עירייה בקדנציה נוספת? אליבא דיעקב אשר, בהחלט. הוא מתכוון להמשיך ולתפקד כראש עיר מלא-מלא, עד לתום הקדנציה הנוכחית, אך הכין עצמו נפשית ליום שאחרי. בניגוד לראשי עיר אחרים (מישהו אמר קרליץ ולופו?), הוא אינו רואה עצמו כמי שנועד להלך בנעלי ראש העיר בלבד, ומתכוון לכהן כממלא-מקום מלא-מלא, בקדנציה הבאה. הנעליים הקטנות קצת יילחצו? לא נעים, לא נורא.
אלא מה? שדווקא בשלומי אמונים, יש מי שמתעקש שהדלת לא סגורה – כשהוא משגר רמיזה עבה כשק לסיעה המרכזית: "עוד עשויה להיווצר הסיטואציה שיעקב אשר יכבד את ההסכם אך ימשיך לכהן כראש עיר מטעם אגודת ישראל", אומר בכיר בסיעת שלומי אמונים, שמבקש לשמור על עמימות, גם באשר לזהותו.
סביר להניח שחתיכת הפאזל הבני ברקית, תהווה חלק בלתי נפרד מהפאזל הארצי רב החלקים של יהדות התורה. בסיעה המרכזית הזכירו השבוע כי עוד לפני שבני-ברק המקומית תעלה על שולחן הניתוחים, תבותר ותנותח סיעת יהדות התורה בכנסת. בסבב הרוטציה בתוך אגודת ישראל, הסיעה המרכזית היא הבאה בתור, אך שם כבר הבהירו השבוע, כי הסבב מבחינתם נגמר ולא יחודש: "הרי לא בגללנו, אלא בגלל מצביעי שלומי אמונים שנשארו בבית, נכנסו בקדנציה הנוכחית רק חמישה מנדטים ולא שישה", מסביר גורם בכיר בסיעה המרכזית. חד גדיא, חד גדיא.
הרכבת יצאה מהתחנה
"איך שהתפרסמה פרשת הוועד הארצי, קיבלנו טלפונים ממזכירות התלמוד-תורה לבטל את הוראות הקבע שהועברו דרך חשבון הבנק של 'קרן האלמנה והיתומים'", זוהי שיחה – אחת מני רבות, שהתקבלה השבוע, בתיאור כואב של תופעת שכר הלימוד הדרקוני, חסר הפיקוח, בתלמודי-התורה.
התקשרו גם מנהלים שכורעים תחת הנטל ומעוניינים, לא פחות מההורים, שהעשבים השוטים ייעקרו. הדרך היחידה לעשות סדר – שייטיב עם הטובים ויוקיע אל עמוד הקלון אך ורק את הרעים, היא ביצירת מערכת תשלומים שתתנהל בשקיפות מלאה. יידעו נא ההורים על מה הם משלמים. להיכן הולך הכסף ומה נעשה בעודף – אם נותר.
נחמת ההורים. הרב בעדני יושב שבעה, השבוע (צילום: עוזי ברק)
על המהלך שצובר תאוצה, של הטלת פיקוח על גובה שכר הלימוד חתום ח"כ מוישה גפני, אך על העגלה הזאת, מסתבר, יושבים עוד כמה חברי-כנסת ועסקנים אמיצים, כמו סגן שר החינוך, ח"כ מנחם לייזר מוזס, שביחד עם ח"כ גפני אפשר הכללת נציגות חרדית בוועדה לבחינת שכר הלימוד במוסדות המוכר שאינו רשמי. אז נכון שעד לרגע זה לא הגיע אף מנהל כדי להציג בפני הוועדה, בשקיפות ראויה, את פירוט ההכנסות וההוצאות. למען הדיוק, היו פניות של מנהלים חילוניים! מהמגזר החרדי, פנו רק ההורים.
המילה האחרונה שמורה למנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני, הרב יואב בן צור, שהגיע השבוע לנחם את הגר"ש בעדני, ומצא עצמו משוחח על הנושא הכאוב שהועלה כאן בשבועיים האחרונים: "צריך לבדוק שמנהלים לא גובים שכר לימוד בלי פרופורציה להוצאות ושלא יקבלו פעמיים גם ממשרד החינוך וגם מההורים", הורה הגר"ש בעדני למנכ"ל רשת מעיין החינוך התורני, שאמור להיפגש, לאחר ירידת העיתון לדפוס, עם מנהל האגף המוכר שאינו רשמי, יהודה פינסקי, על-מנת ליישם את הנחיותיו של מרן הגר"ש בעדני.
הרכבת של גפני יצאה מהתחנה, וכשהקרונות מתמלאים בחיילים, הנסיעה עוד תהיה בחינם. הלוואי.