אחד ההיבטים המעניינים בפרשת השבוע הוא סיפורם של בנות צלפחד, בשנת הארבעים ליציאת מצרים, זמן קצר לפני כניסת עם ישראל לארץ המובטחת, התרחש מעמד יוצא דופן: חמש נשים אמיצות ונבונות – העזו לעמוד מול משה רבנו וזקני העם ולדרוש את חלקן בנחלת הארץ.
שמותיהן: מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה.
המקרא מתאר את הבנות כחכמות וצדיקות, והן נחשבות לדוגמה נדירה של יוזמה נשית באותם ימים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מעבר למאבק המשפטי, בנות צלפחד הפכו לסמל של דבקות בארץ ישראל. חכמינו משווים אותן לגברים שפחדו להיכנס לארץ ואמרו "נשובה מצרימה", ולעומת זאת הנשים דרשו נחלה ואמרו: "תנה לנו אחוזה".
אמונתן, אהבתן לארץ ועמידתן האיתנה הפכו אותן למופת לדורות ולסמל נצחי.
עם זאת, כמה סימלי שפרשה זו נקראת בתחילת ימי בין המצרים - זמן שהוא חשבון נפש על החורבן אך לצידו גם אמונה יוקדת שנזכה לראות בקרוב את בנין הארץ ובית המקדש.
מה שמוביל אותנו אל ההתרחשות ההיסטורית הבאה.
מאז ועד בנות צלפחד - רבים מאוד הם היהודים שהאירו ומאירים את שרשרת הדורות באהבתם והערכתם הייחודית לארץ ישראל, לבנייתה וליישובה.
אחד המעניינים שבהם מהדורות האחרונים הוא הברון אברהם בנימין אדמונד רוטשילד.
למרות שלא קיבל חינוך דתי אדוק, הוא שמר תורה ומצוות באופן ניכר ונחשב לאדם משכיל מאוד בערכיו היהודים וחיבתו לבניית ארץ ישראל - גאולתה מידי השלטון הטורקי הפכו לשם דבר לדורי דורות אחריו.
כיום, למעלה מתשעים שנים אחרי פטירתו, ברור כי ללא תרומתו הגדולה של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ומשפחתו, מדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותה לא הייתה קיימת.
מתוך תחושת שליחות מוקפדת, שיש שיאמרו שהייתה דתית, הברון היה המנוע המרכזי לרכישת אדמות מידי השלטון העות'מאני ובעלי אדמות ערביים, והגדיל במהירות את שטחי הקרקע שבבעלות יהודית.
רוטשילד אימץ חסות מלאה על המושבות הראשונות, והשקיע בפיתוח כלכלי, תשתיות ציבוריות ושירותים קהילתיים. הוא היה אחראי להקמת מוסדות חינוך, מערכות בריאות ומערכת פיננסית מודרנית לתמיכה ביישובים.
דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, הצהיר ש"ללא תרומתו הנדיבה של הברון לא ברור אילו מהיישובים היו שורדים ומתפתחים".
בהקשר הזה נזכיר כי בשל תמיכתה הנלהבת של משפחת רוטשילד בעם היהודי ובמטרות הקמת המדינה, היא סבלה מתקפות אנטישמיות קשות ורדיפות כלפי בני המשפחה.
ההיסטוריונים מאותה תקופה ופרשנים יודעי דבר מציינים כי הברון רוטשילד לא היה זה שיהודי ארץ ישראל חיפשו בהכרח, אלא הוא זה שבעיקר חיפש את הארץ והיכן להשקיע בה – הוא הקדיש מאמצים ומשאבים עצומים לבניית היסודות להתיישבות היהודית. בבחינת יותר משהעגל רוצה לינק - פרה רוצה להניק.
חזון בניין הארץ
על אף השלטון הטורקי והאתגרים הגדולים באותה תקופה, תרומתו למושבות היהודיות ולחקלאות הייתה משמעותית, והניחה את היסודות למרכזים רוחניים וחקלאיים שהפכו מאוחר יותר לבסיס להקמת יישובים חקלאיים וארגוניים ואפילו מוסדות תורה וחסד.
רוטשילד שאף לבנייה הדרגתית ואיטית של תשתית יהודית בארץ ישראל, מתוך הבנה שמוסדות אלה יהוו בעתיד הוכחות בשטח לקיומה של התיישבות קבע.
החששות של רוטשילד
חלק מחששותיו המרכזיים של הברון הנדיב היו מפני התבוללות היהודים בגולה, ולכן פעל לצמצם אותה ככל שניתן.
בעיקר הוא ניסה להעלות לארץ ישראל באותם ימים כמה שיותר יהודים מהגולה.
בנוסף, חשש מהשפעתם של מיסיונרים נוצריים שפעלו בארץ וניצלו את מצוקת היהודים לנצר אותם
ההשפעה העצומה של הנדיב על החיים בארץ
ללא תרומתו הכספית האדירה של הברון, ספק אם מושבות רבות היו באות לעולם וההתיישבות והקמת המדינה היו מגיעים לאותה מידה של הצלחה ומשמעות.
בהקשר הזה מעידים החוקרים, יוזכר כי בזמן ביקור הברון ביישוב זכרון־יעקב בראשית ימיו, הברון קרא לאמהות להקפיד מאוד על חינוך ילדיהן כדי שישמרו מצוות: "שלחנה את בניכן ובנותיכן בכל יום לבית הספר ללמוד עברית, וידעו את התורה המכילה בתוכה מלבד חוקים ומצוות גם מוסר ומידות נעלות. התרגלנה אתן ובנותיכן להתפלל בכל יום".
הברון הנדיב רוטשילד הרבה לטייל ולתור בשטחי ארץ ישראל, ובכל הזדמנות חשב מה ואיך לתקן, לבנות והעמיד את היישוב על רגליו.
הניסיון לרכוש את שטח הר הבית ולבנות את בית המקדש
באחד ממסעותיו המוקדמים בארץ, עוד לפני שהוא הקים בה את זכרון יעקב ואת ראשון לציון, את רחובות ואת רמת הנדיב, ביקש הברון לרכוש את שטח סמטת הכותל המערבי לטובת העם היהודי, אך הניסיון נכשל.
למען האמת, לא די בכך שהוא רצה לרכוש את השטח הצמוד לכותל מערבי אלא הוא אף הזמין את מיטב הארכיטקטים שהכינו תוכניות מפורטות, בהשראת היכלי תפילה ברחבי העולם, כולל מסגד עומר והכותל עצמו, במטרה להקים בית מקדש עתידי על פי גזרות בנייה היסטוריות.
העתונאי דאז, יעקב יערי־פּוֹלֶסְקִין, כתב על הברון: "כראות הבארון אדמונד רוטשילד בפעם הראשונה את הכותל המערבי – הגבוה, הקודר והמפיל אימה באבניו הגדולות והאילמות; בראותו אצל הכותל, שריד בית המקדש, את היהודים המתקבצים מכל קצווי תבל בבגדיהם השונים והם מדברים בשפות שונות, יהודים זרים ומוזרים איש לחברו – חרדים וחופשיים בדעות, יהודים שאינם מבינים אִיש את שפת אחיו, והכותל מתנשא מעליהם כעד אילם שהיינו לפנים עם ככל העמים; בראותו כל אלה, עלה בדעת הנדיב הרעיון הנעלה ביותר והוא: להקים מחדש את בית המקדש".
אלא שרצתה ההשגחה העליונה ולא התאפשר לברון רוטשילד לרכוש את השטח המדובר או לבנות את בית המקדש - בעיקר על רקע חילוקי דעות חמורים שהיו לו באותה עת עם בני היישוב הישן שהביעו תרעומת רבה על כך שהנדיב העז לטייל בשטח הר הבית בניגוד להלכה הפסוקה של רוב גדולי ישראל שהתריעו מפני עליה להר בטומאה.
התנגדות הגאון הראי"ה קוק לעליה להר הבית
בכ"ו באדר תרע"ד כתב עליו הרב אברהם יצחק הכהן קוק משפטים שמצוטטים עד עצם היום הזה נגד היהודים העולים להר הבית: "ליבי נחמץ מאוד מפני חילול השם של היותו במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר אסור. פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים. ואף על פי שלא הפסיד בכל זאת את עברו הגדול בתור מייסד היישוב, ובשוגג או בדרך שהכול הוא בשגגה בא מעשה לידו, וד' הטוב יכפר".
ולסיום, מלבד אותו ענין הלכתי עליו לא הקפיד הברון רוטשילד, הוא היה ידוע כקרוב לעולם הדתי והחרדי ואף סייע לרבים מאוד מהיהודים בכך שהציל אותם מחורבן כלכלי.
באותם ימים בהם הרבה לבקר בארץ, המושבות הראשונות, ובהן גם ראשון לציון, זכרון יעקב, יסוד המעלה ופתח תקווה, נקלעו לקשיים כלכליים ושלחו נציגים אל אדמונד, כדי לבקש עזרה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הברון רוטשילד החליט לתמוך במושבות, בעיקר דרך רכישת קרקעות מהערבים, וברבות הימים צאצאיו ובני משפחתו תרמו רבות בכסף ובמסחר לשורה ארוכה של מוסדות וארגונים במדינה כמו שטח בנין הכנסת ובנין בית המשפט העליון שנרכשו על ידי המשפחה ונתרמו למדינה.
סוף דבר
בימים בהם מציינים 20 שנה להתנתקות ועקירת יהודים מביתם בארץ ישראל נגד רצונם - נזכור שיש גם תקווה ובדברי הימים מאירים דמויות ואנשים שפעלו להקים ערים ולמלא את הארץ ביהודים.
0 תגובות