קורה לפעמים שנוצר הפרש של פרשה אחת בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, ובכל פעם 'סוגרים' את הפער בצורה אחרת.
פעמים שעושים זאת בפרשות 'מטות מסעי', פעמים שעושים זאת בפרשות 'בהר בחקותי' והשנה הזאת בכלל יעשו זאת בפרשות 'חקת בלק'.
מדוע בכל פעם משלימים זאת בזמן אחר? ובכלל בשנים מסוימות היה אפשר להשלים זאת הרבה יותר מוקדם (למשל בפרשות 'תזריע מצורע') ומדוע לא עושים זאת? מי מחליט על כך?
תשובה: ראשית יש לדעת שהפער הזה נוצר כאשר יו"ט שני של שביעי של פסח או של חג השבועות חל בשבת קודש, שבמקרה כזה בארץ ישראל הרי זה 'אסרו חג' וקוראים פרשת השבוע ואילו בחו"ל זה יו"ט שני וקוראים את הקריאה המיוחדת של יום טוב שני, וכך נוצר הפער עד שבחו"ל מחברים ב' פרשות ביחד, ובארץ ישראל קוראים פרשות אלו בשבתות נפרדות.
ואכן לא בכל פעם הפער 'נסגר' באותה דרך ואם כן שואל השואל מהם הכללים בזה.
הכללים בזה
הנה יש בזה ג' כללים ועקרונות:
1) יש תקנת עזרא הסופר לקרוא את פרשת 'בחוקתי' (שיש בה 'קללות') שבועיים קודם חג השבועות באופן שפרשת במדבר תהיה השבת הסמוכה לחג השבועות (כדי לקיים 'תכלה שנה וקללותיה' מחד, ומאידך לא לסיים את השנה בדבר רע) ובארץ ישראל פעמים שאין הדבר אפשרי ואנו קוראים אף את פרשת נשא קודם שבועות, ובחו"ל שמפגרים אחר ארץ ישראל בפרשה אחת יוצא שקוראים את פרשת במדבר בשבת הסמוכה לחג השבועות – לפי תקנת עזרא – ולכן לא רוצים להשלים את הפער מוקדם יותר, כדי לא לפגום בתקנת עזרא.
2) יש רצון להדגיש (על ידי איחור החיבור) את התקנה והעניין שיש בהצמדת פרשת במדבר לחג השבועות ופרשת דברים לתשעה באב.
3) יש פרשות מסוימות שאנחנו מעדיפים לחבר ולא להפריד, ויש פרשות שאנו מעדיפים להפריד ולא לחבר.
ועתה נבאר את פשר השינויים לפי מספר דוגמאות שחלו בעשור האחרון.
שנים: תשע"ו, תשע"ט, תשפ"ב
בשנה שעברה וכן בשנים תשע"ט ותשע"ו, אסרו חג של פסח חל בשבת קודש ובאותה שבת קראו בא"י פרשת 'אחרי מות' (בגלל שהיו אלו שנים מעוברות) ובחו"ל קראו זאת רק בשבת הבאה, וכך נשאר הפער עד פרשות 'מטות מסעי' שבא"י קראו אותן בנפרד ובחו"ל קראו אותן במחובר, ורבים שאלו מדוע לא סגרו את הפער הרבה יותר מוקדם, ומיד בשבת הסמוכה לפסח היו קוראים את פרשות 'אחרי מות קדושים' ביחד והיו סוגרים את הפער מיד בשבת הראשונה, אך לפי האמור לעיל באות א' לא רצו לעשות כן, כי באותה שנה בארץ ישראל נאלצו לקרוא את פרשת נשא קודם חג השבועות (שלא על פי תקנת עזרא הסופר) אבל בחו"ל לא רצו לגרום לכך ולפגום בתקנת עזרא הסופר.
אולם גם לאחר חג השבועות לא רצו לחבר את פרשות 'חוקת בלק' גם משום שפרשות אלו בדרך כלל לא מחוברות (בארץ ישראל הן לעולם נפרדות) וגם משום שאיחור החיבור מוכיח את העניין שיש לקשר בין פרשת דברים לתשעה באב כאמור לעיל אות ב'.
שנת תשע"ח
בשנת תשע"ח גם אסרו חג של פסח חל בשבת קודש ובאותה שבת קראו בא"י פרשת 'שמיני' (בגלל שהייתה זו 'שנה פשוטה') ובחו"ל קראו את הקריאה של יו"ט שני, ואז 'סגרו' את הפער בפרשות 'בהר בחוקותי' וגם בארץ ישראל וגם בחו"ל קראו את פרשת במדבר בשבת הסמוכה לחג השבועות, וגם אז התעוררה שאלה מדוע לא 'סגרו' את הפער כבר קודם לכן בפרשות 'תזריע מצורע' (שבארץ ישראל יפרידו את הפרשות ובחו"ל יקראו במחובר) והתשובה לכך היא משום שרצינו להדגיש את התקנה לקרוא את פרשת במדבר לפני חג השבועות (לעיל אות ב') ולכן איחרנו את החיבור עד קרוב לחג השבועות כדי להדגיש זאת, וגם משום שלא רצינו בארץ ישראל להפריד את פרשות אלו שלא להאריך בפרשת הנגעים בב' שבתות (כמבואר לעיל אות ג').
שנת תשפ"ג
והנה השנה תשפ"ג הפער נוצר בגלל יו"ט שני של חג השבועות שחל בשבת קודש ובשנה זו אנו 'סוגרים' את הפער על ידי כך שבחו"ל מחברים את פרשות חוקת ובלק, ויש לשאול מדוע לא מחכים עד פרשות 'מטות מסעי' כמו בשנים אחרות?
והתשובה לכך היא פשוטה כי בשנה זו פרשות 'מטות ומסעי' בארץ הן בלאו הכי מחוברות ולכן אי אפשר 'לסגור' את הפער בפרשות אלו, ולא נותרה ברירה אלא לחבר את פרשות 'חוקת ובלק' ובכך לסגור את הפער קודם פרשת דברים.
ויש עוד מה להאריך בזה אך די במה שכתבתי עד עתה לבאר את רוב השאלות בנושא זה (ועיקרי העניין כבר נתבארו בשו"ת מהרי"ט חלק ב' אורח חיים סימן ד').
האם בזמננו ניתן לשנות את הכללים?
והנה כידוע בזמננו ששיירות שכיחות מהכא להתם ומהתם להכא יוצא שבגלל פערים אלו רבים מדלגים על פרשה, וכן יש יהודים רבים בארץ ישראל ששומעים שיעורי תורה מרבנים בחו"ל (או להיפך) ובשבועות אלו הרי שהשיעורים לא מכוונים לפרשת השבוע שלהם, והוא הדין לעלונים התורניים אשר מופצים בתפוצה עולמית ואינם יודעים האם לכוון לפרשת השבוע בארץ ישראל או לפרשת השבוע בחוץ לארץ.
ויש לברר האם משום כך יכולים אנו בזמננו לשנות ולהחליט שלמרות כל הנ"ל אנו ננסה לסגור את הפער בכל שנה (שיש פער) כמה שיותר מוקדם?
ומצאתי בלוח 'דבר בעתו' שהגרמ"מ הלברשטאם זצ"ל אמר שהדעת נותנת שלפי שסדר הפרשיות בחו"ל תוקן בתקופה בה לא היו שיירות מצויות מא"י לחו"ל ולהפך, לא גרם הפער לטירחא דציבורא, אבל כיום שהדבר גורם לטירחא גדולה לאלפים, במיוחד בשנה מעוברת בה חל פסח בשבת ואז חל שביעי של פסח בערב שבת קודש ולבני חו"ל אחרון של פסח בשבת, שאז אין מתאחדים אלא בשבת פרשת מסעי ב' באב, לכאורה היה מקום לפוסקי דורנו לשנות המנהג ולתקן שבני חו"ל יתאחדו בקביעות עם בני ארץ ישראל בשבת הראשונה שחלה אחר יו"ט שני שחל בשבת, ואילו זכינו, היו יכולים הגאון בעל ה'אגרות משה' והגאון בעל ה'מנחת יצחק' זצ"ל לקבוע כן.
ועוד הוסיף וכתב שלעומת זאת הגר"ח קנייבסקי זצ"ל הגיב על הצעה זו 'חלילה מלשנות מתקנת חז"ל והקדמונים' אלא שכתב שלמען הדיוק, אינה תקנת חז"ל ובני מערבא היו מסיימים התורה בשלוש שנים, אלא של קדמונים היא ו'כמנהג שנתפשט בכל ישראל'.
ולענ"ד בזמננו היום גם אם נקבל את הגישה הנוקטת שאין בזה שינוי מתקנות חז"ל, מ"מ נראה שאין בזמננו מי שיכול לתקן תקנה באופן שתתקבל אצל כלל ישראל וכלל העדות, ואם נבוא להתחיל ולשנות, עלולים אנו להגיע למצב שלא רק שיהיה שוני בין ארץ ישראל לחו"ל, אלא יהיה שינוי בין ארץ ישראל גופא לחו"ל גופא, וחלק ינהגו כמנהג הקדום, וחלק ישנו לפי התקנה החדשה, וכל אחד יציע הצעה אחרת היאך לסגור פער זה, ותהיה בוקה ומבולקה, ולו רק מצד זה יש להתנגד לשינויים בנושא זה.
ויה"ר שתתקיים בנו התפילה 'וקרב פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם'.
• הרב שבתי יגל, מרבני בית ההוראה 'מחוברים לתורה'