ממשיך דרכו של אביו, או קריאת תיגר נגד ההנהגה החרדית? | סיפורה של המפלגה החדשה

בשבוע הסוער שחלף, הייתה גם ידיעה פוליטית דרמטית, על פתיחת מפלגה חרדית חדשה - שבראשה יעמוד הרב חיד"א אברג'ל מנתיבות, שלאחרונה קיבל פרסום רב, הן על פריצת הדרך בפתיחת מוסדות ממ"ח והן על העידוד המסיבי שהעניק לחטיבת חשמונאים. "מגזין כיכר השבת" מתחקה אחר הדמות הרוחנית שתוביל את המפלגה.

הרב אברג'ל ואנשיו, יודעים היטב, שגם אלו שנתנו לו את קולם בקלפי בנתיבות – אין כל הבטחה שיעשו זאת שוב במערכת הבחירות הארצית, ויש להניח יותר שההכרזה היומרנית באה אולי להכריז על פתיחת תנאי משא ומתן עם מפלגה כזו או אחרת, לשם תמיכה בה ויישום האג'נדות של הרב.

אלא שלצד זאת, יש לשים את הפוקוס על הבשורות היוצאות מבית מדרשו של הרב אברג'ל, כרקע להקמת המפלגה.

על פי הפרסומים, המפלגה החדשה תקדם "תמיכה בגיוס חרדים שאינם לומדים תורה, ותמיכה בלימודי מתמטיקה ואנגלית בבתי הספר של המוסדות". במילים אחרות זה אומר להיאבק במה שהמפלגות החרדיות מגדירות "ציפור הנפש" - גיוס וחינוך.

במושגים פנים-חרדיים, מדובר בשחיטת כל הפרות הקדושות של הציבור החרדי בהינף סכין אחת. הרי בחודשים האחרונים, מקדמת ההנהגה החרדית – הן הליטאית והחסידית של 'יהדות התורה', והן הספרדית של ש"ס – מגמה בלתי מתפשרת, וציפוף שורות קיצוני וקנאי יחסית, מול כוונת צה"ל לגייס חרדים במסגרת חוק כזה או אחר.

למי שלא חי פה בזמן האחרון, רק נציין, כי מדובר בקונצנזוס חרדי מוחלט - ומבתי כל המנהיגים יוצאות הוראות ברורות: אי התייצבות טוטאלי, ווטו מוחלט על כל שיתף פעולה עם צה"ל וזרועותיו.

דווקא על רקע זה, צצה האג'נדה של הרב אברג'ל, שאותה הוא מבקש כעת לקדם באמצעות נציגים ומחוקקים פוליטיים, לגיוס חרדים – ונתפסת כקריאת תיגר על המיינסטרים החרדי, מנהיגיו וקהילותיו.

ההבדל בין האחים - בראיה היסטורית

נשוב רגע עשור שנים לאחור ואף יותר, לנתיבות העיר הדרומית (אז עיירה קטנה ושכוחה. ח"ב). בעיר פועל אז אביו של הרב אברג'ל, הרב יורם אברג'ל. הרב יורם, היה בחייו לדמות מוערצת ופופולרית, שכנפיה חבקו הרבה יותר מאשר העיר נתיבות. מאחוריו סיפור הירואי של ילד מרוקאי שעשה את כל הדרך במעלה הסולם התורני לבדו.

נדלג רגע לסוף, לפני כארבעים שנה, החל הרב אברג'ל בפעילות ממוסדת בנתיבות, פעילות תורנית הכוללת מסירת שיעורים, הקמת מוסדות, קרנות צדקה וחסד, כוללים ועוד.

תחת חסותו חנו אלפי משפחות, כאשר הרב יורם, שהתאפיין באישיות כובשת, בענווה מעוררת השראה והתפעלות, אך בכשרון מנהיגות בלתי מעורער – הופך למנהיג בעל השפעה, השפעה שלימים גם תורגמה לכוח פוליטי בנתיבות.

יחסיו עם מפלגת ש"ס, ידעו עליות ומורדות, כאשר על אף הערצתו למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, עם הנציגים של ש"ס הוא פחות הסתדר בלשון המעטה, מה שהוביל אותו אחרי פטירת מרן זצ"ל לחבור להגר"מ מאזוז ולרוץ יחד תחת מפלגת יחד בראשות אלי ישי.

כך או כך, אין ספק שבמונחים של נתיבות היה "הרב יורם" דמות נערצת וכבירה, ועל חצרו נמנו אלפים מכל שדרות הקשת הדתית, ואף חוצה לה.

עם פטירתו, באוקטובר 2015, נוצר מתח מסויים בין שני בניו היחידים – הרב החיד"א, בו עסקנו, ואחיו הצעיר יותר, הרב ישראל – בשאלת הירושה ומילוי המקום של הרב יורם בהנהגת החצר ומוסדותיה ומילוי החלל הגדול שנפער בקרב אלפים.

אח אחד - נאמן לחרדיות, השני עשה מפנה

כזכור, בעת ההלוייה, הכריז הראשון לציון לשעבר ורבה של ירושלים, הגאון רבי שלמה משה עמאר, ששני האחים ימלאו את מקום אביהם, אלא שמעשית – נפרדו דרכיהם של האחים.

הרב ישראל - האח הצעיר יותר מבין השניים, קם ופרש לדרך עצמאית (תחת המותג "המאיר לארץ". "חב), אחרי יותר מארבע שנים אבל מהרגע שהם התייצבו איש איש על מחנהו, דומה שרב השונה על המשותף.

מתחילת דרכם השונה, ניתן להצביע על חלוקה ובידול שונה וברור בין שני האחים: בעוד הגדול, החיד"א, נוטה באופן מובהק לציונות הדתית, ולא רואה את עצמו מחוייב למיינסטרים החרדי והרבני, הרי שהרב ישראל עושה הכל בדרך המקובלת: הוא שומר על קשרים חמים עם חצרות הרבנים הליטאיים המובילים בנתיבות ומקובל כאורח של כבוד בחצרות המנהיגים החרדיים, ומהלכיו והתבטאויותיו צמודים לטון החרדי, ונחשבים לחלק אינגטרלי מהם.

גם ברמה הפוליטית המקומית, נשאר הרב ישראל כתומך במפלגת ש"ס המקומית, בעוד אחיו, החיד"א, הקים את רשימת "אחי" המתחרה שזכתה להצלחה כבירה – שבעה מושבים במועצת העירייה של נתיבות.

מהצד השני, ובדרכו המוצהרת – אשר כאמור מבוססת על שיוך וזיהוי מוצהר עם הציונות הדתית, וביקורת רציפה על הממסד הרבני, לא מחמיץ החיד"א אברג'ל הזדמנויות, ובחינה של מהלכיו מגלה את הדרך אותה מגבש הוא בכוונת מכוין:

אנשיו הקרובים ביותר הם כולם מבני הציונות הדתית, ממה שמכונה "קבוצת עתניאל". ע"פ פרסומים שונים, יוחאי דמרי, ראש המועצה האזורית הר חברון לשעבר, יהיה כנראה חלק מהמפלגה החדשה; ארז ראובן, איש סודו של החיד"א גם הוא מאנשי עתניאל כמו עוד שורה של מקורביו, אשר יש להניח שדרכו של החיד"א להזדהות עם ערכי הציונות הדתית, נזקפת לזכותם והשפעתם.

הוא מתבטא באופן מוצהר בעד גיוס לצה"ל (עם כוכביות שונות, כמו דוקא לאלו שלא לומדים וכד'. ח"ב), הוא מקפיד לעודד חיילים (צעד שכמובן ערכית, אין בו שום אמירה מעבר למחוה אנושית, אלא שמקרה זה ניכר שזה חלק ממארג מוקפד ובידול ממרבית הרבנים החרדים. ח"ב), ולפי חלק מתלמידיו, הוא לכאורה תומך באמירת הלל ביום העצמאות.

גם בסוגיית העצמאות החינוכית, דרכו ברורה: הבעת ביקורת חריפה על הממסד החרדי והנהגתו, ומעבר מהדהד לחסות הממ"ח, צעד שספג גינויים מראשי הציבור החרדי הספרדי.

כנגד זה, בולט אחיו הצעיר הרב ישראל, שמחזיק בדעות שונות לחלוטין והוא מקורב יותר למיינ-סטרים החרדי: שיגו ושיחו מותאם ומכון יותר לציבור החרדי, מוסדותיו נמנים על רשתות החינוך החרדיות, כאשר מתברר שמבחינת דעת קהל הוא עדיין שומר על פופולאריות גבוהה בקרב הציבור הכללי בנתיבות, הרואה בו רב ומורה דרך לכל דבר וענין.

כך שלסיכום, סיפורה של מפלגתו החדשה של הרב אברג'ל, משקפת שוב את ההבדל המובהק בין שני האחים:

גישת החיד"א – הדוגלת בחיבור וזהות עם הציונות הדתית וערכיה וביקורת על הממסד החרדי ומפעליו, מול גישתו של הרב ישראל, השומר על זהות חרדית, וחיבור למיינסטרים החרדי, מנהיגיו וקהילותיו

>> למגזין המלא - לחצו כאן

רק העתיד יספר לנו, האם דרך זו, שאינה זוכה לעת עתה לאף גיבוי רבני בעל משמעות, ואף לא למסגרת פוליטית מוגדרת – תצלח ותעמוד על רגליה, או שהיא תתכנס לתוך גבולות מקומיים ללא משמעות דרמטית.