שבוע של כאב עבר עלינו. אבירם אהרן ז"ל, אבא של אלרועי ואודיה, שניים מתלמידינו היקרים, נפטר. אבירם, צעיר לימים ואב לילדים רכים הלומדים בבית הספר היסודי, קרן אופטימיות וחיוך, גם כשמחלתו ארבה לו. ראיתי אותו בשער בבוקר, שמחת חיים נסוכה על פניו, מתקשה להאמין למציאות המרה. הפער בין האופטימיות שקרנה ממנו לבין הקושי הבלתי נתפס היה עצום.
אבירם היה חבר אהוב בקהילת הפארק, מתפלל ותיק שתמיד השתדל להגיע לבית הכנסת בסבר פנים יפות. ככל שהמחלה התגברה, כך נחשפו תעצומות נפשו הבלתי נתפסות. בביקורי בביתם ביום שישי, מיד עם פטירתו, פגשתי את בקי רעייתו הגיבורה ומשפחתם המופלאה שמתפקדת בצורה מעוררת השראה. מיד אחרי תפילת ליל שבת, כששבתי אליהם, פגשתי את ילדיהם היקרים זקופי קומה, מחוזקים. מאיפה הכוחות הללו?
לצערי, אנו מוצאים את עצמנו בתקופה זו במעגל של ניחומי אבלים. כמו אצל משפחת בסה שאיבדה תינוקת, ואצל משפחת בן חמו על פטירת מעיין בת ה-17. בתקופה של שנתיים, בה אנו נאלצים לנחם משפחות שכולות, כולל חללי צה"ל ופעולות האיבה, אנו מגלים שוב ושוב את אותם אוצרות של כוחות שאי אפשר לתאר. ברור שזה לא קורה פתאום ברגע המשבר – זה רק פורץ אז החוצה.
הכוחות הללו מחברים אותי למשל עתיק: כוס הקפה שנשפכה. דמיינו חתונה שמחה בשיאה. מלצר ממהר, נתקל במישהו, וכל הקפה נשפך. למה נשפך הקפה? לא כי המלצר נדחף, לא כי הרצפה עקומה, ולא בגלל שהוא מיהר. הקפה נשפך כי זה מה שמילא את הכוס. לו הייתה הכוס מלאה במים, היו נשפכים מים. אם בירה, אז בירה.
בדיוק כך בחיינו. כשאנחנו נתקלים במשבר, מה שיוצא מאיתנו הוא מה שהכנסנו פנימה לפני כן. איננו יכולים לקבוע את עתידנו, אך בידינו הבחירה במה להתמלא בתוכנו. זהו גם שיעור יסודי בחינוך ילדינו – לא לקבוע להם את העתיד, אלא לדאוג שימלאו את נפשם בערכים שיצאו מהם כדברים טובים בכל סיטואציה. זהו בעיני האתגר המרכזי בחינוך.
מסעות החיים: מהמדבר אלינו
פרשיות השבוע, "מטות-מסעי", המסיימות את חומש במדבר, מתארות את מסעות בני ישראל. הבעל שם טוב מסביר שמסעות אלו, ונקודות העצירה, מרמזים על ניסיונות ואתגרים ועל התיקון הפנימי. כמו אבותינו, כל יהודי עובר בחייו מסעות רבים. עלינו לעבור אותם באמונה שזהו המקום והזמן הנכון. בעל "הנתיבות שלום" הסביר, בדרכו של הבעל שם טוב, שהמסעות מתוארים בלשון הווה – "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל..." – כדי לרמוז למסעות ההווה שכל אדם עובר בחייו, המכוונים ל"שלמות תיקונו"
כולנו במסע. כולנו עוברים אתגרים. המבחן הוא כש"הקרקע" משתנה, כשהנוף הופך לבלתי מוכר. האם תצא מאיתנו שמחה, הכרת תודה, שלום וענווה? או כעס, מרירות, תחושת קורבנות? החיים הם הכוס. אנחנו בוחרים במה למלא אותה.
בואו נמלא את כוס חיינו בטוב: הכרת תודה, סליחה, שמחה, אמונה, חוסן, חיוביות, חסד, עדינות ואהבה לזולת.
גם בימים לא פשוטים אלו, בעיצומו של בין המצרים וערב ראש חודש אב, ימים טעוני כאב לעם ישראל, נמשיך למלא את כוס חיינו בטוב, להפיץ אור, ומכוח זה נזכה לגאולה שלימה!
0 תגובות