"אני רוצה להתייעץ איתך על נושא מסוים שקשור לאשתי", פתח בני את השיחה. "אני רוצה להסביר לה שדברים שהיא עושה לא הגיוניים והיא פשוט מנותקת, לא מקשיבה...
אני חושב שהיא פועלת הרבה פעמים בלי היגיון. באתי לכאן כדי שתעזור לי להסביר לה את הדעה שלי. היא לא שומעת, ולא מוכנה לשמוע".
"תן לי דוגמה למה אתה מתכוון", ביקשתי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הוא היישיר אליי מבט ואמר: "תגיד, כששוטפים כלים – כמה פעמים אתה חושב שצריך לשטוף את הכלי? כי היא שוטפת כל כלי פעמיים, את כל התהליך. אתה חושב שיש היגיון בזה?".
חייכתי. "אני יכול להבין את ההיגיון שלך – למה צריך לשטוף פעם אחת. זה בהחלט מספיק ברוב המקרים". בני התרווח בכיסא, כמו קיבל אישור פנימי לצורת החשיבה שלו.
אבל הוספתי ואמרתי: "ובכל זאת, אני בטוח שיש גם היגיון במה שהיא עושה".
בני נדרך מיד: "תסביר לי בהיגיון, בלי סיסמאות. אני באמת רוצה להבין מה ההיגיון בזה. אתה יודע כמה פעמים ניסיתי להסביר לה שזה מיותר? שאין שום הבדל בין השטיפה הראשונה לשנייה?".
עצרתי לרגע ועניתי: "אני לא מכיר את אשתך, אבל אני מאמין באנשים. אני מאמין שגם אם אינך רואה את זה כרגע – יש היגיון כלשהו בהתנהלות שלה, ממש כפי שיש היגיון באופן שבו אתה פועל. פשוט – כל אחד מכם רואה את העולם אחרת".
"אבל אם חשוב לך כל כך להסביר לה את ההיגיון שלך", המשכתי, "אתה יודע מה לדעתי גורם לה להתעקש ולא לשמוע אותך?".
בני שתק.
"זה לא בגלל שהיא לא מכירה את החשיבה שלך, אלא בגלל הצורה שבה אתה מבטל את ההיגיון שלה.
"כשאדם מרגיש שהדעה שלו לא קיימת – הוא לא יכול להרשות לעצמו להקשיב. הוא חייב להילחם".
"תסביר לי. אני רוצה להבין יותר".
"בוא ניקח דוגמה אחרת", הצעתי:
"נניח שאתה רוצה לקנות רכב חדש. אתה חושב שהרכב הישן כבר לא מתאים לך. אבל אשתך חושבת אחרת. היא אומרת שאפשר להסתדר עם הרכב שלכם עוד, אולי לטפל בו קצת, או לקנות משהו קצת יותר טוב – אבל לא חדש.
"אבל כשהיא מדברת על זה, היא מראה לך שאתה לא הגיוני בכלל. היא אומרת שאתה מנותק, זה רק בזבוז כסף, גחמה. בקיצור – היא מבטלת את דעתך.
"עכשיו תגיד, אם אתה תראה רכב יד שנייה שיכול להתאים פחות או יותר גם לצרכים שלך – האם תרצה לנסות לבדוק אותו?".
בני ענה מיד: "כנראה שלא".
"יפה", אמרתי. "ועכשיו תדמיין סיטואציה אחרת: אשתך אומרת לך – 'אני חושבת שאתה צודק שמגיע לך רכב חדש. באמת. אני הראשונה שרוצה שתיסע בנחת. אבל אני רואה את זה אחרת – לדעתי אפשר לחכות, להסתדר, אולי לקנות משהו משופר אבל לא חדש. אני מבינה אותך – אבל זו דעתי'.
"מה תאמר – אם במקרה כזה אתה תראה רכב יד שנייה – האם תרצה לבדוק אותו?".
בני שוב התחבר מיד: "כנראה שכן".
"אז בוא נבין מה היה כאן ומה ההיגיון שעומד מאחורי ההתעקשות".
"ככל שאדם ירגיש שדעתו לא נשמעת – כך יורדים הסיכויים שהוא יהיה מוכן לשמוע את דעתו של האחר. כי כרגע, הוא לא רק 'חושב אחרת' – הוא נאבק על קיומה של הדעה שלו. הוא מרגיש שאם הוא יסכים לשמוע – הוא יישאר בלי קול. בלי מקום. בלי ערך. ולכן הוא נצמד גם לדברים שנראים מבחוץ קטנוניים או לא הגיוניים – כי שם הוא מרגיש שהוא עוד קיים".
ההתעקשות הזו, בחשיבה שלו, היא סוג של אמירה: "אני עוד קיים בקשר הזה". ומכאן, הסיכוי שיצליח לשמוע צד אחר או היגיון שונה יורד דרמטית.
חשוב לזכור: במערכת יחסים, שני הצדדים עלולים לבטל את דעתו של השני באופן כזה או אחר. זה ממש מעגל כמו שקורה אצלכם בקשר גם היא מבטלת את דעתך וגם אתה.
אבל, החדשות הטובות הן שיש לכל אחד מכם את האפשרות לעצור את המעגל השלילי הזה!
"אני לא נכנס כאן מי צודק מבין שניכם – אני לא מאמין שיש דבר כזה ''צודק'' בזוגיות – וגם לא מה נכון לעשות לגבי שטיפת כלים או קניית רכב", הבהרתי.
"הנקודה היא הדינמיקה שנוצרת. ייתכן מאוד שעבר בראשה של אשתך באיזשהו שלב איזה מחשבה: 'אולי אבדוק אם מספיק פעם אחת לשטוף כלים כמו שבעלי אומר'. אבל אז הגיע קול אחר שאמר לה: 'תיזהרי! אם תראי כיוון שאת מסכימה איתו, זה יהיה הסוף של הדעה שלך בבית'.
"אז אם אתה רוצה להמשיך לבטל את דעתה מתוך 'היגיון צרוף' שלך, זו בחירתך. אבל דע שזו הדרך לנתק את הקשר ולהעמיק את המאבק.
"אבל אם אתה באמת רוצה שיהיה ביניכם שיח, קשר, הקשבה – התפקיד שלך הוא להתחיל להכיר בכך שיש גם צד שני.
"שיש היגיון אחר – גם אם הוא שונה משלך.
"רק כשתכיר בו – תוכל גם להסביר את דעתך.
"ואז, אולי, תהיה גם לה ההזדמנות לשמוע אותך באמת".
בהצלחה.
0 תגובות