השבוע השתתפתי בישיבת "מנהלת יזמים" בחברה הכלכלית של חדרה, שעסקה בתכנון שכונת "שדות" החדשה שתכלול כ 5000 יחידות דיור, פארק עירוני ענק וקריית חינוך גדולה, בניהולו המצוין של המנכ"ל החדש ידידי רונן בשארי וצוות אגף ההנדסה, בהובלת המהנדס הנמרץ ארז טל.
כיוון שהגעתי באיחור משמעותי, פספסתי את רוב הנושאים, ומצאתי את עצמי שקוע בדיון ערני סביב פרט יומיומי וקריטי: דרישות הוועדה לפינוי אשפה בבניינים החדשים.
האפשרויות המוכרות – פחים מוטמנים ועגלות אשפה מיתולוגיות – נשללו. הדרישה העדכנית לפיר בכל קומה, עם דחסניות וכדומה, מייקרת משמעותית כל פרויקט. נשאלת השאלה: איך בונים סביבה חדשה ומודרנית, מבלי להטביע אותה בעומס, לכלוך ועלויות?
•
כשהגיע תורי לדבר, לא הייתה לי דעה מקצועית חדשה להציע. בחרתי לקשר את הדיון לפרשת השבוע שלנו – פרשת נח.
התורה מתארת במדויק את המבנה של תיבת נח, וקובעת את החלוקה הפנימית לשלוש קומות: "תחתים שנים ושלשים תעשה" (בראשית ו, טז).
למה שימשו הקומות? רש"י מבאר: "שלוש עליות (קומות) זו על גב זו, עליונים לאדם, אמצעים למדור בהמה, תחתיים לזבל".
הדבר מעורר תמיהה: "תחתיים לזבל"?! לייחד קומה שלמה רק בשביל אשפה, ולשמור אותה בתוך התיבה במשך שנה שלמה? מדוע לא לזרוק אותה מיד החוצה, אל מי המבול?
•
הסבר ברור, עם מסר חזק ונוקב, שמעתי מאת הרב אליעזר פאל (בספרו "חשב האפד"), שהתאים לנושא האקטואלי.
הרב פאל מסביר כי איסוף הזבל בתיבת נח לא נועד לשרת תכלית מעשית גרידא, אלא ללמד אותנו מוסר ואורחות חיים: לא זורקים את הזבל מהחלון! אוספים את האשפה ונפטרים ממנה אך ורק במקום המיועד לכך.
וכך הוא מחדד: "בא בזה ללמד אותנו דרך ארץ... אם נח, שהיה לבדו בעולם... ציווה עליו השם יתברך להקפיד שלא לזרוק הזבל מחוץ לתיבה... אם כן אנו, הדרים בעולם שאינו חרב, ובין שאר בני אדם, על אחת כמה וכמה שעלינו להיזהר".
המסר ברור: גם כאשר העולם כולו מוצף והמקום היחיד הראוי לחיים הוא בתוך התיבה האוטונומית, נח נצטווה לא להשליך פסולת לסביבה. ההקפדה על איכות הסביבה, הניקיון וכיבוד המרחב הציבורי הם ערכים בסיסיים של דרך ארץ, כיוון שהשלכת אשפה לרשות הציבור היא בגדר "גזל הרבים".
הבורא מצווה על נח להתאמץ ולבנות קומה שלמה! לא מסיבה פרקטית אלא כדי להורות לנו כלל יסוד: "דרך ארץ קדמה לתורה". הניקיון והשמירה על המרחב הציבורי הם תנאי הכרחי לחיים משותפים מתוקנים.
•
מערכות איסוף אשפה (כמו הפירים והדחסניות שדנו בהם) הן חשובות וקריטיות. תפקיד העירייה והמתכננים הוא לדאוג לפתרונות מתקדמים, נוחים ויעילים.
אבל, גם הפתרון הטוב ביותר יהיה חסר תועלת ללא האחריות האישית של כל אזרח ואזרחית.
תכנון עירוני ותשתיות מצוינות הם חצי דרך; הדרך השלמה היא ההקפדה הבלתי מתפשרת של כל אחד מאתנו לשמירה על דרך ארץ. כמו נח בתיבה, גם עלינו מוטלת האחריות לשמור על ה"עולם" הקטן והגדול שלנו, מתוך הבנה שאיכות חיינו המשותפת נמדדת בה אנו מכבדים את נחלת הכלל .
0 תגובות