בשנת תרל"ז (1887) שט הארכיאולוג הבריטי פלינדרס פיטרי בסירתו לאורך הנילוס, בדרכו לדרום מצרים. ליד העיר אסואן, באי הקטן סהל - אי סלעי השוכן סמוך לאשד הראשון של הנילוס - נתקלה עינו בסלע גרניט ענק ועליו כתובת הירוגליפית עתיקה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
פיטרי תיעד את הממצא: אבן מרשימה בגובה שני מטר וחצי וברוחב שלושה מטרים, שתספר סיפור של רעב, של ייאוש ושל הצלה.
האי סהל היה בעת העתיקה תחנת מעבר חשובה למסעות לעבר נוביה שבדרום. סלעי הגרניט שבו מכוסים בכתובות רבות שחרטו נוסעים לאורך הדורות - תפילות לדרך בטוחה, הודיות על חזרה בשלום ותיעודים של אירועים היסטוריים. אך הכתובת שגילה פיטרי הייתה מיוחדת במינה.
חלפו עשרות שנים עד שהכתובת זכתה לפענוח מלא. בשנת תשי"ג (1953) פרסם החוקר הצרפתי פול בארגה, מנהל המרכז לחקר מקדשי כרנך, את התרגום הראשון של הטקסט במלואו. הכתובת כוללת 32 עמודות של כתב הירוגליפי הנקראות מימין לשמאל, ובראשה תבליט מרהיב.
בחלקה העליון של האבן מתוארים שלושה אלים מצריים: חנום, סאטיס ואנוקת - השלישייה האלוהית של אזור אלפנטין. מולם עומד פרעה ג'וסר, ידיו שלוחות ונושאות מנחות.
חוקרים נוספים בחנו את הכתובת לאורך השנים. מרים ליכטהיים וורנר פיציכל סברו שכהני האל חנום באזור יצרו את הכתובת כדי לבסס את מעמדם ולהבטיח את הכנסותיהם. לפי אחמד סאלח, מנהל רשות העתיקות באסואן, הכתובת משקפת מאבק עתיק בין כהני חנום לבין כהני האלה איזיס - כל צד ביקש לייחס לעצמו את הזכות על הצלת מצרים.
נקודה חשובה: הכתובת עצמה נחרתה בתקופה הפתולמאית, בימי תלמי החמישי במאה ה-3 לפנה"ס, אך היא מספרת על אירועים מתקופת הפרעה ג'וסר שחי כאלפיים וארבע מאות שנה קודם לכן. ג'וסר, משושלת המלוכה השלישית, ידוע בעיקר כבונה הפירמידה המדורגת בסקארה - מבנה האבן המונומנטלי הראשון בתולדות האנושות.
מה מספרת הכתובת? בשנה ה-18 למלכות ג'וסר פקד רעב כבד את מצרים, רעב שנמשך שבע שנים תמימות. הנילוס לא עלה על גדותיו כדרכו מאז ומעולם, היבולים נבלו, והעם שקע במצוקה עמוקה.
וכך נחרתו הדברים על האבן: "לבי היה כבד כי הנילוס לא הגיע בזמנו. התבואה גדלה דלה, הזרעים התייבשו באדמה ולא היה די אוכל... ילדים בכו, לבות הזקנים היו שבורים, המקדשים ננעלו, המזבחות כוסו אבק, כולם היו במצוקה".
המלך הנואש פנה ליועצו הנאמן, הכהן והחכם אימחותפ. אותו אימחותפ שתכנן את הפירמידה המדורגת, נחשב לאחד מגדולי האישים של מצרים העתיקה - אדריכל, רופא וחכם שהפך לאגדה עוד בחייו. אימחותפ חקר בארכיונים העתיקים של מקדש תחות בהרמופוליס, וגילה כי האל חנום, השוכן באי אלפנטין, הוא השולט בעליית הנילוס ובירידתו.
אימחותפ נסע למקדש, התפלל והקריב מנחות. בחלום הלילה הופיע לפניו האל והבטיח להשיב את שטפונות הנילוס. המלך מילא את הנדרש, שיקם את המקדש והעניק לכהנים את הכנסות האזור - והרעב חלף מן הארץ.
ראוי לציין: החוקר הגרמני יואכים פרידריך קוואק מצא תיאורים דומים של תקופות רעב בנות שבע שנים גם בכתבים מצריים אחרים, בהם כתבי הפרעה נפרקאסוקאר מהשושלת השנייה.
פרשת מקץ
השבת נפתח את ספר התורה ונקרא את פרשת מקץ, הפרשה נפתחת בפרעה מלך מצרים, המתעורר נבוך ומוטרד משני חלומות: שבע פרות בריאות ויפות העולות מן היאור נבלעות בידי שבע פרות רזות ודקות, ושבע שיבולים טובות ומלאות נבלעות בידי שבע שיבולים שדופות.
חרטומי מצרים וחכמיה מנסים ונכשלים. יוסף העברי, המובא מבית האסורים, פותר את החידה: שבע שנות שבע גדול עומדות לבוא על מצרים, ואחריהן שבע שנות רעב קשות. יוסף אינו מסתפק בפתרון אלא מציע תוכנית: יש למנות איש נבון שינהל מערך לאומי של אגירת תבואה. פרעה מתרשם עד כדי כך שהוא ממנה את יוסף עצמו למשנה למלך.
בשנות הרעב מחלק יוסף תבואה למצרים ולעמים הסובבים - וביניהם אחיו, שמכרו אותו לעבדות שנים רבות קודם לכן. כך נפתח פרק הפיוס המשפחתי, שיוביל לירידת בית יעקב כולו לארץ מצרים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
התבנית העולה הן מפרשת השבוע והן מאסטלת הרעב: שבע שנות רעב קשות, נילוס שאינו מציף את האדמות, יבולים שנכשלים, עם שסובל, ומנהיג חכם שמציל את הממלכה. השבת, כשנקרא בבית הכנסת על חלומות פרעה ועל חוכמתו של יוסף, נקבל ערך מוסף בדמות "אסטלת הרעב".
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות