היכן קבורת אסתר המלכה? השאלה הזו, מלווה אותנו כבר למעלה משמונה מאות שנה - וגם היום אין לה תשובה אחת.
ממחקרו של חוקר המקומות הקדושים דיויד שפירו נמצאתי למד על שתי מסורות גדולות אשר התחרו לאורך הדורות. האחת, אולי הוותיקה יותר, שומרת על קברה בחמדן שבפרס.
כבר במחצית השנייה של המאה ה-12 מתחילים עולי רגל לאזכר אותה, ועדותו של ר' בנימין מטודלה - הנוסע היהודי הנודע - היא הקדומה ששרדה בידינו. הוא מתאר את קברם של מרדכי ואסתר בעיר חמדן, אם כי בחלק מנוסחאות כתבי היד מרחפת מעל הדברים שאלה אם הכוונה לקבר ממשי או למקום קדוש הנושא את שמם.
המסורת השנייה מוליכה אל הגליל - אל הכפר הקטן ברעם, בגבול הצפוני של הארץ. היא מתועדת לראשונה בראשית המאה ה-13, ומייד עם הופעתה היא מלווה בפרט ייחודי שאין לו אח ורע: אסתר לא רק נקברה שם - היא זו שציוותה על כך בחייה.
ר' שמואל בר' שמשון, שביקר בברעם בשנת ד'תתק"ע (1210), הוא הראשון להעיד על הקבר במקום. כחמש שנים אחריו, בקיץ ד'תתקע"ה (1215), מגיע ר' מנחם החברוני ומוסיף את הפרט המרתק: "וראיתי סלע אחד ובתוך הסלע קבר אסתר המלכה אשר ציותה בחייה לכורש בנה להעלותה שמה". היא לא הובאה לשם בטעות, לא על ידי גחמה של מלך - היא עצמה ביקשה להיקבר בארץ ישראל, ואת ביצוע בקשתה הפקידה בידי בנה.
במאה ה-13 בלבד מעידים על הקבר בברעם לא פחות משמונה מקורות, בניהם: החיבור הפיוטי "קברי אבות", "סימני כתבי הקברות" לר' יעקב שליח רבינו יחיאל מפרישי, "אלה המסעות", "תוצאות ארץ ישראל", "קבלת צדיקי ארץ ישראל", ועוד. אך הבוחן אותם בעיון מגלה דבר מעניין: בכולם נעדרת דמות אחת לחלוטין - מרדכי. לאורך כל המאות הללו, אסתר שוכנת בברעם לבדה. רק בראשית המאה ה-17 מופיעה לראשונה המסורת שגם מרדכי הועלה מארץ עילם ונטמן לצידה.
את הקבר בברעם פקדו רבנים ומקובלים רבים. המקובל ר' משה באסולה, מקורבו של הרמ"ק, ביקר שם בשנת רפ"א (1520).
ר' יוסף מטראני, המהרי"ט, הפוסק הנודע, מזכיר ביומנו האישי סיפור שאין כמותו: ביום שושן פורים של שנת ה'שס"א (19 במרץ 1601), החלה אשתו ללכת לברעם לקבר אסתר, סמוך ללידתה - ובדרך אחזוה צירי הלידה ולא הספיקה להגיע. הוא רושם זאת בפשטות, כעובדה שאינה טעונה הסבר: "השס"א נולד בני ישועה נ"ר יום שושן פורים, אחר שהחזיקה אמו בדרך ללכת לכפר ברעם שיעור קבר אסתר המלכה".
המסורת נמשכה גם בתקופת המנדט ולאחר קום המדינה. מדי שנה בשושן פורים נהגו יהודים מצפת לעלות לכפר ברעם לקברה של אסתר, לקרוא את המגילה ולבלות שם באכילה ובשמחה. הגאון "הרב דב זילברמן יצא אתמול בראש מספר מנייני יהודים ו"כלי זמר" ליער כפר ברעם. לקברה המסורתי של אסתר המלכה. ליד גל האבנים המציין את הקבר נקראה המגילה, ונערכה סעודה חגיגית וריקודים חסידיים". - כך דיווח עיתון "דבר" בי"ח באדר ב' תשי"ז (19.3.1957).
עוד קודם לכן, באגרת "ייחוס האבות" משנת ר"צ"ז (1537), מסופר כי מדי שנה עולים בשושן פורים מניין של יהודים מצפת לקברה של אסתר ומבלים שם באכילה ובשמחה: "ובכל שושן פורים הולכים מניין יהודים על קברה מצפת על קברה וקורין לשם המגילה ואוכלים ושותים ושמחים לשם".
לצד שתי המסורות הגדולות ניסו עדויות מבודדות לקבוע את הקבר במקומות אחרים לגמרי. במחצית השנייה של המאה ה-15 הוצע אזור צפת וסביבתה, במחצית הראשונה של המאה ה-16 עלה שמה של עוורתא, במאה ה-19 הוזכרו גם טבריה וגוש חלב. חלק מן הזיהויים האלה נראים כטעות מובהקת, וחלקם דומה שנבעו ממסורת ממשית שלא הצליחה לשרוד. יש גם עדות תמוהה במיוחד: הגאון רבי יחיאל היילפרין, בעל "סדר הדורות", מצטט לצד מסורת ברעם גם מסורת בשם ר' בנימין מטודלה לפיה מרדכי ואסתר נקברו "בשמרון" - אלא שנוסח כזה אינו ידוע מאף עד נוסח של מסעות בנימין, וסביר שמדובר בשיבוש קל בין "שמרון" ל"חמדן".
כיום מסומנים בתחומי ברעם שני מקומות. האחד הוא קבר מרדכי ואסתר יחדיו. השני הוא קבר אסתר לבדה - שסומן לפני פחות מעשרים שנה, בעקבות מחקר שנועד לזיהוי וסימון מדויק יותר של מקומות קדושים בגליל, על ידי אגודת אהלי צדיקים בראשון הרה"ח ישראל מאיר גבאי. שני הקברים עומדים זה לצד זה, ושתי המסורות - זו הפרסית וזו הגלילית - ממשיכות להעסיק חוקרים ורבנים מהארץ והעולם.
יהי רצון שימליצו טוב בעדנו מרדכי ואסתר מתחת כסא הכבוד לישועת הפרט והכלל.
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות