ז' בסיוון תקי"א (20 במאי 1751). יום לאחר שבועות. צפת עיר הקודש הייתה חגיגית מתמיד.
השמועה רחשה מסמטה לסמטה "הוא הגיע". חצי שנה של ציפייה לאחר שיצא לדרכו הגיע לצפת יהודי בעל זקן ארוך. עיניים בוערות, וידע רב בתורת הקבלה והזוהר.
הוא התפלל בקבר רבי שמעון בר יוחאי ובקבר האר"י הקדוש, ורשם ביומנו על "אורות גדולים" שראה, וגילוים "נוראיים" שהרגיש.
רבני צפת שלא הכירוהו קודם לכן, התרשמו ממנו ומינוהו לשד"ר מטעם קהילת יהודי צפת המסמיך אותו לאסוף כספים לטובת עניי צפת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מכתבי המלצה אלו מחכמי צפת נדפסו לאחר מכן באמסטרדם, סביב שנת 1759.
בספריה הלאומית בירושלים מצוי כתב יד של "כוונות סדר ליל פסח ותיקון ליל שבועות", של ישיבת המקובלים בית אל בעיר העתיקה ירושלים בו נכתב "הובא מארץ הקדושה על ידי.. כמה"ר שמעון די גילדיר שי' אחד מחשובי עיר הקדושה צפת".
שמו של המקובל/שד"ר כאמור הוא שמעון פון גלדרן. ואם אתם שואלים את עצמכם גולשי 'כיכר השבת' מדוע לא שמעתם עליו מעולם?! - תיכף ומיד תבינו.
גלדרן יצא מצפת עם תעודת השד"ר ומכתבי ההמלצה. הוא חזר לאירופה ב-1753, בדרכו ביקר בקהיר, ושם לאחר שרוקן את כיסי עשירי הקהילה "לטובת עניי צפת", הוא שם את ליבו שבבית הכנסת בן עזרא, ישנו אוצר גנוז שאיש אז באותם שנים אלו לא ידע להעריכו - הגניזה הקהירית.
מסתבר שגלדרן לטש עיניו גם לכתבים עתיקים אלו.
הקהילות היהודיות ברחבי אירופה קיבלו אותו כיאה לשד"ר גאון וקדוש מארץ ישראל. הם הקשיבו לדרשותיו, ומילאו את כיסיו בצדקה עבור עניי צפת.
גלדרן מכר ליהודי התפוצות עותקים של ספר הזוהר, תוך טענות שמדובר על זוהר מכתב ידם של חבורת רשב"י.
במקביל גלדרן קיבל תואר חדש. "שבלייה פון גלדרן" - אביר מן המזרח. הוא חבש בגדים מזרחיים מרשימים, ודיבר ערבית שוטפת.
הוא סיפר סיפורי הרפתקאות עם ניסים מעל הטבע. נסיכים קיבלו אותו, ומלכים הקשיבו לו. ובכל אותו זמן - לפחות כלפי חוץ - גלדרן התנהג עדיין כמקובל התפלל שעות ארוכות וגרס כתבי קבלה עם עינים עצומות.
בפאריז בשנת 1755, צצו שמועות שהמקובל השד"ר מצפת נצפה שקוע בהוללות שכללו קלפים ויין. הכספים הרבים שקיבל עבור עניי צפת בוזבזו על הימורים ושאר בילויים שכללו איסורי תורה מפורשים השם ירחם. גלדרן ישב בכלא שנה תמימה בשל חובות.
הפנקס שהיה בעליית הגג
שנים לאחר מותו נמצא בעליית גג המשפחה פנקסו האישי. קרובו המשורר היינריך היינה, בן אחיינו, תיאר את דודו בהערצה כ"הרפתקן וחולם אוטופי".
החוקר ב. ברילינג, קרא את יומנו, ומיהר לפרסמו לקהל הרחב בשנת 1965.
מסתבר שגלדרן היה נוכל מוצלח, לא מקובל שסרח. לרגע הוא לא האמין בתורת הקבלה, הכל היה תחפושת.
חושבים שגלדרן התחפש רק למקובל? זהו שלא. גם לשייח' הוא ניסה להתחפש.
אחרי שקהילות יהודי אירופא זרקו אותו, גלדרן הגיע לצפון אפריקה ושם - נבחר להנהיג שבט בדואים.
הסיפור לא תם. בשנת 1778, בגיל מופלג, קיבל גלדרן משרת סוכן חצר ו"מקובל" (במקביל) בחצרו של לודוויג התשיעי, רוזן הסן-דרמשטאדט שבגרמניה.
יומן מסעותיו של גלדרן שמור בספריית שוקן בירושלים. ספר שלם של 478 עמודים נכתב עליו - ויצא לאור בהולנד בשנים שקדמו למלחמת העולם השניה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
- ישראל שפירא - היסטוריון ומרצה בכיר, חוקר ארץ ישראל ומדריך טיולים | מחבר הספרים 'המקומות הנדירים הקדושים והרטובים', 'עזה מאז ולתמיד', 'המקומות הקדושים בלבנון', ו'סודות המכבים' | לתגובות, הערות, לשליחת חומרים ורעיונות ולהזמנת הרצאות, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות