ערב ל"ג בעומר תשפ"ו, וכפי שדיווחנו בהרחבה, לאור המצב הביטחוני בצפון הוחלט על ביטול ההילולא. אולם, נראה כי שום צו סגירה לא יעמוד בפני רבבות יהודים הכמהים להסתופף בצילו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
נכון להבוקר, רבבות כבר שוהים על ההר, ורבים נוספים עושים דרכם בדרכים לא דרכים: בין יערות עבותים ואגמים, הם צועדים עם נפש נכספת אל עבר היעד.
הדלתות פתוחות לרווחה
בתיעוד מהלילה האחרון נראים ריקודים סוערים בחצר המערה. בשל ימי ספירת העומר הריקודים נערכו ללא כלי נגינה, אך בעוצמה אדירה של כיסופים. אלא שבצד השמחה, נרשמה הפתעה מדאיגה בניהול המתחם: נראה כי הרשויות לא נערכו לוגיסטית ולו במינימום, והדלתות הושארו פתוחות לרווחה מכל הצדדים ללא הסדר המוכר מהשנים האחרונות מה שמעורר חשש כבד למחדל בטיחותי בתוך הציון פנימה.
לצד זאת, נצפו כמה מחסידי ברסלב צובעים מחדש את הכתובת "עיר וקדיש מן שמיא נחית", המעטרת את הכניסה המיתולוגית למתחם קבר הרשב"י.
במקביל לנהירה העממית דרך היערות, הופצו הבוקר בריכוזים החרדיים כרזות ופוסטים הלועגים לאותם "מקושרים" שהצליחו לעלות להר עם רכבם, ולא מפסיקים לעדכן על כך בסטטוס.
"נו, אחים יקרים", נכתב במודעות, "אתם בוודאי מכירים את ה"בני עליה" האלו. אלו שבשבילם המושג "מירון סגורה" הוא בסך הכל המלצה לא מחייבת, משהו שכתוב בשלטים בשביל ה"עמך" שנשארים למטה להגיד תהילים מול המחסום בפוריה. הם לא סתם אנשים, הם "מלאכי השרת" של דור ה-G5. החברה האלו כבר נמצאים למעלה, נושמים אוויר פסגות דק וטהור, כשרק הם והיונים של הרשב"י שם".
הנה כמה סימני היכר ל"מלאך הפרוטקציונר" המצוי:
- הסטטוס ה"רחמני": חמש דקות אחרי שעבר את המחסום (בזכות דוד שלו שהוא הנהג של עוזר סגן השר לענייני גבעות), מופיע הסטטוס: "יהודים יקרים, הלב נשבר לראות את הציון ריק. אני פה בשליחותכם. מי שרוצה להזכיר שם – שישלח בפרטי!". כמובן שה"דבקות" הזו כוללת בדיקת וואטסאפ כל חצי דקה לראות מי שלח שם ומי רק עשה "לייק" מקנאה.
- הסלפי ה"בודד": אין דבר שיותר "מגרה" את העין מתמונה של הציון ריק, כשרק יד אחת עם שעון יוקרתי מונחת על הפרוכת. הכיתוב יהיה תמיד: "זכיתי. דממת קודש. רק אני והתנא האלוקי". מה שהוא לא מספר זה שמאחורי המצלמה עומדים עוד חמישה "מלאכים" שצועקים לו: "נו מויישי, תסיים כבר, אני צריך לצלם לקבוצה של המשפחה!".
- התירוצים המסתוריים: אם תשאלו "איך הגעת?", התשובה תהיה אפופת מסתורין: "היה לי עניין דחוף של פיקוח נפש", או "סייעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע" (כשבמציאות קוראים לזה 'כרטיס עובד' של איזה ארגון קיקיוני).
לסיכום: אחים יקרים, אל תפלו ברוחכם. בזמן שהם מצלמים סטטוסים, אנחנו נמשיך לבקש מהסלון בבית. כי בסוף, הרשב"י נמצא איפה שבאמת צריכים אותו – אצל היהודי הפשוט שבוכה ומתגעגע, ולא אצל מי שעסוק בבדיקת הלייקים בחצר הריקה.
יהי רצון שנזכה כולנו לעלות להר הקודש בלב אחד, בלי אישורים ובלי קומבינות – כולם יחד!
0 תגובות