היום, י"ט אייר חל יום פטירתו של הצדיק הנסתר רבי יצחק בוזאגלו זצ"ל, אשר כונה בפי אוהביו "באבא חא". רבי יצחק, שנפטר לפני עשרות שנים בקרית מלאכי כשהוא בן 96, היה דמות קורנת ומאירה, נצר לשושלת המקובלים המפורסמת "בוזאגלו" ומצאצאיו של בעל ה"מקדש מלך" על הזוהר הקדוש.
רבי יצחק היה איש קדוש וטהור שעבד את השי"ת בסילודין, הרביץ תורה והשפיע קדושה וצדקה על כל עמך בית ישראל. הוא היה מכונה בפי צאן מרעיתו, שומעי לקחו ואוהביו בשם 'באבא חא'. לימים עבר לעיר הגדולה קזבלנקא, שם חי ופעל קרוב לארבעים שנה. עם עלייתו לארץ ישראל התגורר בקרית מלאכי, האריך ימים ונפטר בשם טוב בגיל 96. מנוחתו כבוד בבית העלמין בקרית מלאכי.
בני משפחת אבוזאגלו התיישבו בערים וכפרים רבים ברחבי מרוקו, בהן רבאט, סאלי, טנג'יר, פאס, מראכש וקזבלנקא. בכל מקום הצמיחה שושלת בוזאגלו מקרבה גדולי תורה ויראה, כשהמפורסם שבהם הוא הגה"ק רבי שלום בוזאגלו זי"ע.
הגה"ק המקובל האלוקי רבנו שלום בוזגלו זי"ע נולד בסאלי, למד תורה אצל רבי חיים בן עטר הזקן ורבי אברהם אזולאי. לימים עזב את מרוקו וכיהן כאב בית הדין בלונדון. הוא נפטר ביום ל"ג בעומר, י"ח באייר שנת תק"מ. חיבר את ספריו המפורסמים: מקדש מלך, כיסא מלך, הדרת הוד מלך, הדרת כבוד מלך, הדרת פני מלך ודברי שלום ואמת.
ספריו הנודעים "מקדש מלך" על ספר הזוהר הודפסו במהדורות רבות בכל תפוצות הגולה ונתעטרו בהסכמות גדולי עולם, בהם הרה"ק מבארדיטשוב והרה"ק המגיד מזלוטשוב זי"ע. דבריו מובאים בספרי גדולי רבותינו הקדושים כבעל התניא, המגיד מקאזניץ, הרה"ק מקמארנא ומרן החיד"א זצ"ל.
אביו, רבי שלום זצ"ל, נפטר צעיר לימים ורבי יצחק גדל בצל אמו הצדקת מרת איטו ע"ה, שהייתה צמה תענית הפסקה של שישה ימים ולילות רצופים. היא הייתה ידועה כצדקת גדולה שתפילותיה לא שבות ריקם.
אודותיה מסופר מעשה מיוחד: באחד מימי תחילת החורף התקיימה חתונה גדולה בכפר מגוריה וירד גשם שוטף ללא הפסק, מה שהקשה על קיום החופה. בצר להם, פנו בנות משפחת הכלה לצדקת שתתפלל שיפסק הגשם – ואכן כך היה. אלא שמאז לא ירדו גשמים באזור במשך כשבע או שמונה שנים. גדולי הערבים פנו אליה בבקשה שתתפלל לגשם ואף איימו על חייה. בצר לה, נאלצה לאלא איטו לברוח לכפר הסמוך 'תיזגי', שם הלכה לבית העלמין והתפללה – ותפילתה לא איחרה להישמע והחלו לרדת גשמים. היא נפטרה בשנת תרפ"ז לערך ומנוחתה בתאדולא.
רבי יצחק נשא לאישה את הצדקת מרת חנה ע"ה, ולאחר פטירתה בקיצור ימים נשא את הצדקת המופלגת רחל ע"ה, בת הצדיק רבי יוסף איבגי זצ"ל.
על חמיו, רבי יוסף אבגי, מסופר כי נראה כאיש פשוט שעסק בסנדלרות, אך פטירתו הדהימה את האזור כולו. ביום שישי, כשנפטר בכפר תאזארת, היו המלווים צריכים להגיע לבית העלמין בעיירה הסמוכה ולחצות נהר גדול. מחשש לחילול שבת, התפללו המלווים לנס – והנה פלא פלאים: הנהר התייבש, המלווים עברו בחרבה וקברו את הנפטר לפני שבת.
מרת רחל ע"ה הייתה מופלגת בצדקות ובצניעות. פעם, כשחלתה, לקחה אותה כלתה אל המקובל רבי שלום אמזלאג זי"ע מאשדוד. כשראה אותה הצדיק התפעל מאוד ואמר: "איזו צדיקה, לא ראיתי צדקת כמוה". היא נפטרה בט"ז באלול תשל"ז ונטמנה בקרית מלאכי.
בשנת תרפ"ח עבר רבי יצחק לקזבלנקא, שם עסק במסחר וזכה להצלחה רבה, אך הקפיד תמיד על "פזר נתן לאביונים". בקיץ תשכ"ד עלה לארץ הקודש עם בנו ר' אליהו שמעון והתיישבו בקרית מלאכי.
דמותו הייתה קורנת ומאירה, והוא נודע בכושר השפעה רוחני בבית הכנסת "צלאת מלכא", שם היה דורש וקורא בזוהר עם הציבור. תושבי קרית מלאכי העריצוהו, ואפילו נהגי האוטובוסים סירבו לגבות ממנו תשלום, אך הוא הקפיד לשלם תמיד.
בנו יחידו, ר' אליהו שמעון, היה חולני מאוד בילדותו. פעם אחת חלה אנושות והיה נראה כי קצו קרב. רבי יצחק קרא לצדיק רבי דוד עראמה זי"ע שאמר: "אם עד חצות יקום – יבריא לגמרי". ואכן, בשעת חצות התעורר הילד ושב לאיתנו. באותו רגע ממש נשמע קול רעש מהאורווה – הסוס הלבן של המשפחה התמוטט ומת כפרה על הילד.
רבי יצחק נהג להתענות בכל ימי חודש אלול עד יום הכיפורים. הוא השיב את נשמתו ליוצרה במוצאי שבת, י"ט באייר תשמ"א, בגיל 96. ברגע פטירתו סימן לנכדו בשתי אצבעותיו כלפי מעלה, כאומר שנשמתו עולה לצור מחצבתה. בהלווייתו בקרית מלאכי תקעו בשופרות כמנהג אנשי מעשה.
בספר "כתר קדושה" מובא כי רבי שלום בוזאגלו נטמן במקור בלונדון, אולם לפני מספר שנים פורסם כי ביוזמת הגאון רבי חיים פינטו, הועלה ציונו בחשאי לקבורה בבית העלמין בקרית מלאכי, שם הוא נטמן לצד רבי חיים ויטאל זי"ע. כך נוצר מחזה מפעים: בבית העלמין בקרית מלאכי טמונים זה לצד זה ראש השושלת (שנפטר בל"ג בעומר) וצאצאו הצדיק (שנפטר למחרת, בי"ט באייר). "הנסתרות לה' אלוקינו".
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.
0 תגובות