ביום שישי נחוג את "יום ירושלים", יום אשר נקבע על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל כיום הודאה ושבח לדורות על ניסי התשועה וההצלה במלחמת ששת הימים. ביום זה נודה להקב"ה על החסד הגדול אשר גמל עמנו, בשובנו אל חבלי ארצנו הקדושה, ובראשם ירושלים עיר קודשנו ותפארתנו, מקום המקדש והכותל המערבי, ושאר המקומות הקדושים.
בני אותו הדור זוכרים היטב את ימי החרדה שקדמו למלחמה, כאשר היישוב בארץ עמד תחת איום כבד והלבבות היו מלאים תפילה וציפייה לישועה. ובחסדי שמים מרובים נהפכה הדאגה לישועה גדולה, וזכינו לניצחון מופלא ולשוב אל ירושלים הקדושה ואל הכותל המערבי.
בשיחה שנשא באותם ימים ראש ישיבת מיר, הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, הזכיר את דברי הגאון מווילנא זצ"ל שכתב לאמו בדרכו לארץ ישראל: "אם אזכה ואעמוד ליד שערי השמים אתפלל בעדכם". והוסיף כי הגאון לא זכה לכך, ואילו אנו זכינו לעמוד באותו מקום קדוש ולהתפלל בעד כלל ישראל. זכות זו אינה מובנת מאליה כלל, וחובתנו להודות להקב"ה על החסד הגדול אשר גמל עמנו, שזכינו לשוב אל אותם המקומות הקדושים אשר דורות רבים נכספו אליהם.
עלינו לדעת, כי ירושלים היא לבה ומרכזה של ארץ ישראל, ומצבה משקף במידה רבה את מצבו של כלל ישראל בארצו. וכבר אמר רבינו בצלאל אשכנזי זצ"ל (שו"ת סימן ט"ו): "ואם אין ירושלים ח"ו, אין חברון". וביאר מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה ח"א אגרת ל"ט) כי ירושלים היא מרכז הקדושה של ארץ ישראל, וממנה נמשכת החיות לכל חלקי הארץ. לפיכך, בניינה וכבודה של ירושלים מהווים מדד למצבו של כלל ישראל בארץ, וככל שמתחזקת קדושתה ואחיזתנו בה כן מתברך ומתבסס בניין הארץ כולה.
ואכן, סיפורה של תקומת ירושלים הוא במידה רבה סיפור תקומתו של עם ישראל בארצו. בשנת תכ"ז (1267), כאשר הגיע הרמב"ן לירושלים, תיאר באיגרת ששלח לבנו את מצבה הקשה של העיר בלשונות מצמררים: "כי רבה העזובה וגדול השממון", והוסיף: "וכללו של דבר, כל המקודש מחבירו חרב יותר מחבירו, ירושלים יותר חרבה מן הכל". כמה נשתנו פני הדברים מאז ימי הרמב"ן ועד ימינו. מאז החלה שיבת עמנו לארצו, וביתר שאת לאחר איחודה של ירושלים, ניכרת לעינינו התחדשותה של העיר הקדושה ובניינה ההולך ונמשך.
כל המהלך ברחובותיה חש בחוש כי דברי הנביאים הולכים ומתקיימים לנגד עינינו. רחובותיה השוקקים, המלאים בזקנים וזקנות לצד ילדים וילדות, כאילו מקימים לתחייה את נבואת זכריה: "עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָם... וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלָאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׁחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה ח', ד,ה). ואף בניינה המתחדש, בשכונותיה ההולכות ומתרחבות, מקיים את דברי הנחמה: "עוֹד יִקָנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (ירמיהו ל"ב, ט"ו). והמוני בית ישראל הנוהרים בימי חג ומועד אל הכותל המערבי, כאילו מגשימים את דברי יחזקאל: "כְּצֹאן קָדָשִׁים... כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֱרַבּוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם" (יחזקאל ל"ו ל"ז-ל"ח). וגדולה מעלתה של ירושלים, כי לכל אחד מישראל יש חלק ושייכות בה, שכן ירושלים לא נתחלקה לשבטים (יומא י"ב ע"ב; סוטה מ"ה ע"ב). גדול כוחה של ירושלים לאחד את הלבבות, וכפי שאמרו בירושלמי (חגיגה ג, ו) על הפסוק "יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחַבְּרָה לָהּ יַחְדָּו" - "עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים".
בימים אלו, ירושלים היא המכנה המשותף הרחב ביותר המאחד את כל חלקי העם. ומברכתה של ירושלים נמשכות כל הברכות והטובות לישראל, כדברי חז"ל (ויקרא רבה כד, ד) שאין הטובות והנחמות אלא מציון: ישועה, ברכה, חיים ותורה, כולן מציון נמשכות ויוצאות.
נסיים בתפילה כי יזכנו השי"ת בקרוב לראות בבניין ירושלים בשלמותה: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד. כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהלים ק"ב). וכדברי ספר הכוזרי (מאמר ה', כ"ז), כי התעוררות הלבבות והכיסופים אל המקום הקדוש היא המביאה את הגאולה: "כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף". נחדש את בריתנו עם עיר הקודש, ונתפלל כי נזכה במהרה בימינו לבניין בית המקדש ולגאולה שלמה, אמן ואמן.
בברכה ובתפילה לבניין ירושלים.
0 תגובות