מדד הפלאפל: איך מנה ב-17 ש"ח בבוכרים יכולה לחשוף את מחירי הנדל"ן בירושלים?

השנתון הסטטיסטי החדש של מכון ירושלים למחקרי מדיניות, שיצא לרגל יום ירושלים, חושף תמונה מורכבת ומרתקת של עיר הבירה. דוד רוזנברג, סמנכ"ל המכון וחוקר כלכלי, התארח באולפן כדי לפרש את הנתונים שמניעים את העיר.

מהפכת התעסוקה החרדית

אחד הנתונים המדוברים ביותר השנה הוא שיעור התעסוקה של גברים חרדים בירושלים. לפי השנתון, הנתון חצה את רף ה-50% ועומד כעת על 51% (נכון לשנת 2025). למרות שמדובר בעלייה משמעותית לעומת 44% בשנת 2019, רוזנברג מבקש לצנן את ההתלהבות ומדגיש כי בשנתיים האחרונות אנו עדים דווקא ליציבות בשיעור זה, ולא ל"זינוק" מתמשך.

דאגה במודיעין עילית: המשטרה מבקשת את עזרת הציבור באיתור נער בן 14

קובי אטינגר|07:38

עם זאת, הבעיה המרכזית נותרה איכות התעסוקה. השכר הממוצע בירושלים עומד על כ-11,000 ש"ח בלבד – כמעט מחצית מזה של תל אביב (20,000 ש"ח) ונמוך מהממוצע הארצי (16,000 ש"ח). הסיבות לכך מגוונות: ריכוז גבוה של המגזר הציבורי והממשלתי בירושלים, לצד שיעורי השתכרות נמוכים במגזר החרדי והערבי.

מדד הפלאפל: הנדל"ן בתוך הפיתה

בצעד מקורי, השיק המכון את "מדד הפלאפל" הירושלמי. בדומה למדד הביג-מק העולמי או מדד הפיצה הניו-יורקי, החוקרים בדקו עשרות פלאפליות בעיר. הממצאים? פערים אדירים שנעים בין 10 ש"ח למנה (בעיקר בשכונות הערביות) ועד 30 ש"ח בשיא.

רוזנברג חושף תובנה כלכלית מעניינת: אין התאמה בין מחיר המנה להכנסת התושבים בשכונה, אך יש התאמה מלאה למחירי הנדל"ן. מחיר הפלאפל הוא למעשה אינדיקטור למחירי השכירות של העסק. נתון אנומלי מעניין נמצא בשכונת רחביה: למרות שהיא נחשבת לשכונה אמידה, כוח הקנייה של תושביה (במנות פלאפל) נמוך יחסית, בשל ריכוז גבוה של סטודנטים וקשישים בעלי הכנסה חציונית נמוכה.

הגירה שלילית או "עיר שעולה על גדותיה"?

הנתונים מראים כי היעד המרכזי של עוזבי ירושלים הוא בית שמש. רוזנברג מסביר כי לא מדובר ברצון לעזוב את ירושלים, אלא בכורח כלכלי של זוגות צעירים המחפשים חלופת דיור קרובה וזולה יותר. מנגד, ישנה הגירה חיובית של משפחות מבוססות מערים כמו בני ברק וביתר עילית, המבקשות "לחזור לכור מחצבתן" או לחוות את הקסם הירושלמי בשלב מאוחר יותר בחיים.

"ירושלים היא עיר ללא רוב קבוע", מסביר רוזנברג, "אף קבוצה – לא ערבים, לא חרדים ולא חילונים – מחזיקה ברוב מוחלט. היא פשוט עולה על גדותיה".

חלק ב': הזיכרון של גבעת התחמושת - הלוחם שלא מניח את הנשק

מהסטטיסטיקה של ההווה עברנו להיסטוריה שעיצבה את העיר. איציק שכטר, לוחם במלחמת ששת הימים ואביו של סגן איתי שכטר ז"ל שנפל בלבנון, שיתף בזיכרונותיו מהקרב המיתולוגי על גבעת התחמושת.

"עלינו ללא מפות, ללא התראה"

שכטר מתאר מציאות של קרב שנחת על הלוחמים בהפתעה מוחלטת. הפלוגה שלו הייתה אמורה במקור לצנוח בסיני, אך ברגע האחרון הם הופנו לירושלים. "עלינו על הגבעה בלי להכיר את השטח, בלי לראות מפות. פשוט קיבלנו יעד וביצענו", הוא משחזר.

אחד הרגעים שנחרטו בזיכרונו הוא הרגע שבו הרופא הגדודי שבר את הדיסקית של המ"פ האהוב, גיורא אשכנזי ז"ל, לאחר שנפל בקרב. "הרופא הזיל דמעה ואמר: 'חבשתי הרבה, אבל כשמכירים אדם מקרוב זה שונה'. שנים לאחר מכן, כשאיבדתי את בני איתי, הבנתי את המשפט הזה לעומק".

קריאה לשירות ולשותפות

למרות הכאב, איציק שכטר רואה בעשייה למען המדינה שליחות עליונה. גם היום, בגילו המתקדם, הוא מתנדב בתיקון כיסאות גלגלים לנכי צה"ל ומדריך בני נוער.

בסיום הריאיון, שלח שכטר מסר חד ונוקב לדור הצעיר ולמגזר החרדי:

"אחד הדברים שמפריעים לי היום הוא הפילוג בעם. לא כולם צריכים להיות לוחמים, אפשר ללמוד תורה ולאחוז בנשק, אפשר לעשות שירות לאומי. אין לנו מקום אחר".