האם מותר לבדוק מוצר מתצוגה בחנות ולקנות בחנות אחרת זולה יותר?

תחכמוני חידות הלכתיות מעניינות:

ניצל מתאונה קשה

שאלה: משאית איבדה את הבלמים בתחנת דלק ושעטה במהירות לעבר התחנה. המתדלק ניצל מפגיעה בהפרש של סנטימטרים בודדים. האם עליו לברך "שעשה לי נס" או ברכת הגומל?

תשובה: נחלקו הראשונים האם ברכת "שעשה לי נס" נאמרת דווקא על נס שיש בו שינוי מדרך הטבע, או גם על הצלה טבעית. בגמרא מסופר על בנו של רבינא שניצל פעמיים: פעם אחת מגמל שהתנפל עליו והוא נבלע בתוך הקיר, ופעם נוספת כשנברא לו מעיין במדבר. במקרה שלנו, מאחר שההצלה הייתה בדרך הטבע, אין לברך "שעשה לי נס" בשם ומלכות, אך אפשר להודות לקב"ה ולומר את הברכה ללא שם ומלכות. לגבי ברכת הגומל, חז"ל תיקנו אותה בארבעה מקרים: יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא ואסיר שהשתחרר. בני עדות המזרח נוהגים שגם אדם שנסע בדרך שוממה במשך כשבעים ושתיים דקות מברך הגומל. לכן אדם ספרדי שנעשה לו נס כזה, יכול לצאת לנסיעה כזו, להתחייב בברכת הגומל ולכוון גם על ההצלה שנעשתה לו. בני אשכנז, שנוהגים לברך רק על חציית מדבר ממש, יסתפקו בהודאה לקב"ה ללא שם ומלכות, וראוי שיעשו סעודת הודיה על ההצלה.

החשבון הפוליטי: המניע הנסתר לגינוי החרדי נגד הפריצה לסולברג

יהודה גליקמן|14:24

שימוש באולם תצוגה

שאלה: האם מותר להיכנס לחנות עם אולם תצוגה כדי לקבל מידע על מוצר, כשבפועל מתכוונים לקנות אותו בחנות קטנה וזולה יותר שאין בה תצוגה?

תשובה: חז"ל הקפידו מאוד על איסור גניבת דעת, ואסור לגנוב דעת אפילו של גוי. לכן, אדם שמטריח מוכר בשאלות ובקבלת שירות, בעוד שאין לו כלל כוונה לקנות בחנות, עובר לכאורה על גניבת דעת. הרי אילו היה המוכר יודע מראש שאין סיכוי לקנייה, לא היה משקיע את זמנו. לכן, אם מוצר עולה 3,000 שקל בחנות קטנה ללא תצוגה, ובחנות עם תצוגה 4,000 שקל, נכון לומר למוכר ביושר: ראיתי את המוצר במחיר זול יותר במקום אחר, ואם תוכלו להתקרב למחיר, אשקול לקנות אצלכם. כך אין גניבת דעת, ואם יתרשם מהמוצר ומהשירות ויגיעו להסכמה, יוכל לקנות שם בלב שלם.

חידה

הרב פסק לאדם מסוים שהוא חייב לשמור שבת לפי שיטת רבנו תם, וזאת לכל ימי חייו. כיצד הגענו לפסיקה כזו?

פתרון: קצת רקע: לפי שיטת רבנו תם, השבת יוצאת מאוחר יותר ממה שנהוג בשעוננו (כ-72 דקות אחרי שקיעת החמה). יהודים מסוימים בחו"ל נוהגים לפי שיטה זו הן לקולא והן לחומרא. אדם זה נולד במוצאי שבת לפי שעוננו המקובל, אך לפי שיטת רבנו תם השבת עדיין לא יצאה, ונמצא שנולד בשבת עצמה. אביו נהג כרבנו תם, וברית המילה נערכה שבוע לאחר מכן - בשבת. לפי שעוננו זהו יום השביעי ללידה, אך לפי רבנו תם, יום השמיני. ומילה בזמנה דוחה שבת. נוצרת כאן לולאה הלכתית: אם כשיגדל יחלל שבת לפני צאת השבת של רבנו תם, יתברר שהוא סובר שנולד במוצאי שבת, לפי השעון הרגיל. ואם כן, הברית שנערכה בשבת הייתה ביום השביעי ללידה, לא השמיני. נמצא שלא רק חיללו שבת שלא כדין, אלא שהוא עצמו אינו נימול. לכן חייב לנהוג כרבנו תם לכל ימי חייו, שאז נולד בשבת, הברית בשבת שלאחריה הייתה ביום השמיני כדין והוא נימול כהלכה.