כאב עמוק ואבל כבד ליוו את משא החיזוק וההספד שנשא הגאון הינוקא, שהגיע לעיר נתניה לנחם את בני משפחתו והמוני תלמידיו של המקובל רבי עמוס גואטה זצ"ל, שנרצח באכזריות ל"ע.
אלפים גדשו את המקום והצטופפו סביב כדי לשמוע את דבריו של הגאון הינוקא, שבמהלך ההספד שיתף בסיפור מופת מצמרר מלפני כעשרים שנה, המעיד על מעלתו הרוחנית הנשגבה של המקובל שנלקח לבית עולמו בנסיבות מזעזעות.
"אני בכאב גדול מאוד מאוד", פתח הגאון הינוקא את דבריו בפני בני המשפחה, תלמידי הישיבה וההמונים. בדבריו ציטט את דברי הגמרא במסכת ראש השנה, המשווה את סילוקן של צדיקים לחורבן ושריפת בית המקדש, וקרא בכאב את דברי הנביא ישעיה: "הצדיק אבד ואין איש שם לב".
הגאון הינוקא הדגיש כי רבי עמוס זצ"ל מסר את כל נפשו, חיותו ומהותו למען כלל ישראל, בקירוב רחוקים, בתפילות ובדאגה לכל יהודי באשר הוא.
בהמשך דבריו השווה הגאון הינוקא את הרצח הנורא למעשה זכריה, שדמו נשפך כמים. הוא זעק כי הדור הגיע למקום נמוך וכואב כל כך, עד ש"אין מנחם על האבידה הזו". כדי להמחיש את חומרת שפיכות הדמים, הזכיר את דברי הגמרא במסכת יומא על הכהנים שעלו בכבש המזבח, וזעק: "אין שפיכות דמים גדולה ונוראה מזו; הלב זועק עד השמיים".
ברגע נדיר של גילוי אישי, חשף הגאון הינוקא את הפעם הראשונה שבה נפגש עם רבי עמוס זצ”ל, לפני כעשרים שנה, כשהיה כבן 18. לדבריו, לאחר חגיגת יום הולדת שנערכה לו בנתניה, נסע באישון לילה, סמוך לשעה שתיים, לבית מדרשו של רבי עמוס כדי לקבל ממנו ברכה.
"נכנסתי לבד לתוך בית המדרש וראיתי מלאך השם", תיאר הגאון הינוקא. רבי עמוס ישב על כיסאו בבית הכנסת הריק, ראשו מורכן מטה, כמי שישן או משוטט בעולמות עליונים. הגאון הינוקא עמד לצידו במשך כעשרים דקות, התפלל בדממה ולא העיר אותו. לאחר מכן נישק את ראשו ואת בגדו ויצא מהמקום.
למחרת, סיפר הגאון הינוקא, אמר רבי עמוס לסובביו: "תגידו לינוקא שאני יודע שהוא עמד לידי עשרים דקות והתפלל… אני יודע שהוא היה אצלי". הגאון הינוקא ציין כי מעשה זה מלמד על מדרגתו הרוחנית הנוראה של המקובל זצ”ל.
הינוקא הוסיף וסיפר כי מאז אותה פגישה ראשונה נמשך הקשר ביניהם במשך עשרות שנים, בהתכתבויות רבות ובמסרים שהועברו מעת לעת באמצעות תלמידים ומקורבים.
לקראת סיום פנה הגאון הינוקא בדברי התעוררות לאלפי המשתתפים, לתלמידי הישיבה ולקהילה כולה, וביקש מהם להמשיך ולשמור על דרכו של רבם, דרך של רחמנות, אהבת ישראל וקירוב רחוקים באופן נדיר שאין לו אח ורע.
הוא בירך בחמימות את בנו, רבי משה, וחיזק את ידי הרבנית האלמנה ובני המשפחה. בסיום המעמד נרשם דוחק רב, כאשר המונים ביקשו להתקרב אל הגאון הינוקא ולזכות לברכתו.
"תזכרו שהוא חי וקיים, והוא איתנו", חתם הגאון הינוקא את דבריו. "הוא לא עזב אותנו והוא לא יעזוב אותנו. האור שלו איתנו תמיד", הוסיף, כשהוא מדגיש את דברי חז”ל כי צדיקים במיתתם קרויים חיים.
0 תגובות