פתאום הלברטל הוא לא רק מקנטר שנוקט בכל טריק אפשרי כדי לזכות בתגובות חריפות, אלא גם אנתרופולוג, שיודע לנתח תחושות של ציבורים רחוקים מתודעתו, והוא אפילו נביא זעם...
הלברטל בטוח שלא מעטים באים לאומן להיטהר בתיקון הכללי, כדי לשוב במשך השנה למעשיהם הלא ראויים. והוא גם מנבא, שיום יבוא, ואומן תתפוצץ לברסלב וליהדות בפנים.
נדמה לי, שכמשפטן הייתה נדרשת מהלברטל מידה מינימלית של הגינות כדי לקבוע מציאות, לא על פי תחושות בטן, אלא על פי בדיקה עניינית ואובייקטיבית.
בכדי לקבוע שלא מעטים באים לאומן להיטהר כדי לשוב ולחטוא, הרי זה כאילו אמרת שהלברטל צם ביום כיפור כדי לאכול אחרי הצום ארוחה של דבר אחר.
הלברטל מודה בחצי פה שברסלב טובה לקירוב רחוקים, אבל לדידו הרפורמים טובים בכך לא פחות, משום שאף הם טוענים שהם עוצרים התבוללות. מה הקשר? בירה נשר.
הלברטל קבע לעצמו דמות של חרדי או דתי סטנדרטי, וכל מי שאינו נכנס בסטנדרט הזה, עובר לקטגוריה של משונה ופראי.
אם נניח בעל תשובה לובש ברישול משום שטרם למד את הקודים החברתיים שלנו, הריהו משונה, וכל חתירתו לתשובה שלימה לא שווה, גם אם הדבר עולה לו במאמצים עילאיים.
לא, להלברטל אין סובלנות כלפי מי ששונה ממנו. הוא בטוח שהקב"ה אוהב רק "נורמלים" כמוהו, שדתיותם קפואה כקרח. לפי ההשקפה שלו, אין מקום להתלהבות ולשמחה, לא קיימות עליות וירידות רוחניות, הכל הולך למישרין, מצוות אנשים מלומדה.
נראה שהלברטל מעולם לא התנסה במלחמת היצר, כי הוא פשוט התפשר עמו מזמן, ולכן הוא גם לא מבין איזו התרגשות יכולה לגרום תורתו של רבי נחמן למי שכן רוצה להילחם במלחמת הקיומית הזאת, ואיזה דלק גרעיני נותנת ברסלב למי שכן רוצה לעבוד את ה' שלא כמצוות אנשים מלומדה.
הלברטל אינו מסוגל להבין כי יש יהודים שרואים את העולם כגשר צר, שכדי לעבור אותו נזקקים לחיזוקים רבים, וכי יש יהודים רבים שלא רוצים פשרות עם הבלי העולם; הם שואפים לדברים נעלים יותר, ולכן הם נראים בעיני הלברטל כה תמוהים, כפי שאומר הפסוק בישעיה ט"ו: "וסר מרע משתולל" ומפרש רש"י: "מוחזק שוטה על הבריות" כאשר הכוונה שיש מי שעושה הכל כדי לסור מרע גם אם בעיני בריות כמו הלברטל הוא נחשב משונה ופראי.