פרשת תולדות עפ"י – הבעש"ט הקדוש:
איך יתכן ש'חסד' - 'מוליד' גבורה?
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם - הוליד את יצחק".
בפסוק יש קושיה ותרוץ - כאחד! אומר הבעל שם טוב הקדוש:
"אלה תולדות יצחק בן אברהם" – מכאן מובן:
שאברהם הוליד את יצחק!
ולכן, נראה שהמשך הפסוק – מיותר:
אם יצחק - הוא הבן של אברהם, אז, ברור - שאברהם הוליד את יצחק!
האם הכפילות בפסוק - מיותרת?
אברהם אבינו - כולו 'חסד', ואילו, יצחק אבינו, הוא:
'גבורות'! וגבורות הם – 'דין' וצמצום.
יש כאן קושיה מעניינת:
כיצד יתכן ש'דין' ו'צמצום' נולדו דווקא - מה'חסד'?
התירוץ: "אברהם הוליד את יצחק":
ה'גבורה' היא - היא ה'חסד'!
בפשטות, אדם שיש לו 'חסר' ו'צמצום', חברו:
יכול לעשות עימו - חסד, ולהשלים - חסרונו, וכך:
"עולם – חסד יבנה" (מבשר צדיק – פרשת בהר).
העולם מתנהל ב'צמצום', וזה - החסד!
נחזור לשאלה: איך יתכן שדווקא מאברהם אבינו שהוא - 'חסד', נולד יצחק שהוא - 'גבורה'?
יש בפרשה מסר- גדול וחשוב:
התפקיד של ה'גבורות', הוא - לצמצם את ה'חסדים'!
עבודת האבות - סימן לבנים לדורי דורות!
כל אחד מאבות האומה, עבד את הקב"ה במידתו המיוחדת:
אברהם אבינו – הכיר וגילה את הקב"ה לבד מעצמו, ע"י מידת החסד:
הראה לעולם את גדולתו ומידת חסדו וטובו של בורא עולם.
יצחק אבינו – עבד את הקב"ה במידת הגבורה, ע"י יראתו העצומה:
הוא לימד את העולם, שהקב"ה מנהיג את עולמו גם - במידת הדין.
יעקב אבינו – עבד את הקב"ה במידת התפארת, שהיא:
הנהגת רחמים, שהחסד כלול בה בצורה מצומצמת, ומהו הצמצום?
הוא גילה, שהקב"ה מרחם על עם ישראל, ולא על רשעי אומות העולם, שבהם, אין לקב"ה מה להתפאר.
בכל אדם יש את כל המידות, אבל, בכל אחד יש מידה יותר דומיננטית, שנועדה:
לעזור לו למלא את היעוד והשליחות שקיבל לעשות בעולם הזה!
אברהם אבינו, גילוי אלוקות וחסד - ללא גבול!
אברהם אבינו עבד את הקב"ה ע"י 'ספירת החכמה', ז"א הוא:
גילה ופרסם את המציאות האלוקית לכל ברואי עולם.
מהות 'ספירת החכמה' היא 'אין' - 'אינסופית':
החכמה מ'אין' תמצא - כמה שהאדם יחכים, לעולם הוא לא ישיג את גדלות הבורא יתברך.
כי הקב"ה 'לית לידע בך כלל' הוא - 'אין' סוף:
וכלל אינו - ניתן להשגה בשכל אנוש.
אברהם אבינו הגיע להשגת גדלות ה' יתברך, דרך - מידת החסד.
הוא החדיר ללב הבריות את - 'יחוד' ומציאות ה' בעולם.
'אור' החכמה מתגלה ע"י – 'אור' הבינה
יצחק אבינו צמצם את 'אור החכמה' כדי שכל הברואים:
יבינו, ידעו ויכירו את מציאות - בורא עולם!
הוא הוכיח ש'אלופו' של עולם, מצוי בכל תנועה ותנועה, וכך:
גילה את מציאות 'אור' ה' יתברך לעולם – בשלמות!
יצחק אבינו, גילה ע"י ספירת הבינה את 'אור החכמה', והוכיח:
שתפקיד האדם לעשות את רצון – מלך העולם!
ללא ספירת הבינה – לא היה ניתן להחדיר לשכל אנוש, שיבין ויוכל לגלות את גדלות ה'.
צמצום האור הקיים, יוצר - אור חדש!
'אורו' של יצחק אבינו לא היה חדש, אומר הזוהר הקדוש:
"לית ליה מגרמא כלום" - אין לו מעצמו כלום.
יצחק אבינו, צמצם את האור הקיים, כדי:
להביא אותו לידי – מעשה!
מכאן כל אחד יכול ללמוד, שדווקא:
'צמצום' השכל, מחדיר ללב את - ה'חכמה האלוקית'.
ה'גבורה' מוכיחה על - 'חסדים'
מידת ה'גבורה' של יצחק אבינו גילתה לכל באי עולם:
שהעולם מונהג בידי בורא עולם, ואינו – הפקר!
'יש דין - ויש דיין'!
יש עונש - לרשעים, ושכר טוב – לצדיקים!
הנהגה זו, מוכיחה שהעולם מושגח בכל רגע:
והיא נותנת – קיום לעולם!
עבודת ה' במידת החסד ללא - מידת הגבורה, גורמת:
לעיוות בתורת ה', ועליה נאמר: "לא תוסיפו ולא תגרעו"...
נהוג לומר: גם יותר מידי טוב, הוא - לא טוב...
ה'צמצום' הוא 'כלי' – לחסד
החידוש מהפרשה הוא:
שדווקא מידת החסד - צריכה צמצום! ולכן:
החסד 'הוליד' את ה'גבורה'!
מידת החסד, מגיעה לשלמות דווקא ע"י - 'צמצום'.
מידת החסד צריכה 'כלי' - שיגביל ויצמצם אותה, כדי:
שמקבל החסד יוכל לקבל את החסד – כפי מידתו!
למידת הגבורה - אין גבול ומידה!
מידת ה'גבורה' - אינה צריכה צמצום, והיא מתגלה תמיד:
בגבורתה ובתוקפה, ולכן: יש לה מעלה יותר מיוחדת - ממידת החסד.
מידת הגבורה נובעת - מה'יראה' שיש לאדם.
היראההיא - מעלה חשובה, שמלמדת את האדם:
לעבוד את ה' יתברך כרצונו! ולכן, אין צורך לצמצמה.
מידת ה'אהבה' - מקורה במידת החסד, וצריכה:
'צמצום' דווקא ע"י - מידת היראה!
כדי לעשות את ציווי התורה, שהיא:
'השכל האלוקי', ולא ה'שכל האנושי' – המוגבל!
צדיקים – תחילתם ייסורים וסופם שלווה!
"הצדיקים תחילתם ייסורים - וסופם שלווה". מדוע זה כך?
הייסורים - מגדלים ומרוממים את הצדיקים:
ומעצימים את - מידת היראה המצויה בהם, וכך:
הם הופכים לצדיקים – המובחרים שבדור!
והם מקבלים כוחות נפש מיוחדים, כדי שיבצעו את יעודם בעולם, וכך:
הם יכולים – להזדכך, להתרומם ולהתעלות ע"י – הקשיים והניסיונות!
שורש הצדיקים – מידת הגבורה!
שורש הצדיקים - היא מידת ה'גבורה' שמושפעת מהחסד.
דווקא הייסורים, מביאים את הצדיקים אל - השלווה המיוחלת.
השלווה שמגיעה לאחר - ניסיונות וייסורים, וזאת:
השלווה שמביאה לחיבור אלוקי – רוחני וגבוה מאוד.
"ואני קרבת אלוקים לי טוב".
תוקף מידת ה'גבורה'
מידה ה'גבורה' שולטת באדם לטוב ולמוטב.
הגבורה עוזרת לאדם להתמיד ולהתחזק ביראה ובעבודת ה', מבלי להישבר מאתגרי הניסיונות, ומכאן:
מידת הגבורה היא - כלי עוצמתי להתעלות האדם!
אדם ששורשו מידת ה'גבורה', קל לו יותר - לשנות את דרכו!
כי מידת הגבורה מתאפיינת:
בעוצמה ובכח, שמניעים את האדם – קדימה!
לאדם לו כמו 'מנוף' פנימי, שכל הזמן דוחף ומרומם אותו:
במהירות ובקלות - לחזור לה' יתברך!
מידת הגבורה מתאפיינת - ברצון אמיתי וחזק, ובהתלהבות:
לעשות רצון ה', מתוך - יראת שמים טהורה!
וכך, אם האדם נכשל, הוא עושה מיד - חשבון נפש!
ומתחרט על מעשיו - בלב נשבר:
ויכול לעזוב את חטאו, ביותר - קלות ובמהירות!
ה'גבורה' – מרימה לדרגות גבוהות ונשגבות
אדם ששורשו - ממידת הגבורה, כשהוא מזדכך, הוא:
מגיע למעלות יותר גבוהות ונשגבות, ממי:
ששורש נשמתו - ממידת החסד.
הזוהר הקדוש קורא ליצחק אבינו: "תושבחתא דאבוהן":
הטוב באבות, שהוא - עלה 'על כולנה' (חלק ג' צ"ט ע"ב).
עוד דבר מיוחד הנלמד מהפרשה:
דווקא מידת ה'גבורה', הנראת כ'דין' ו'הקפדה' יתרה:
ודווקא היא - אינה צריכה צמצום ומידה!
מה ה'כלי' שקיבלת לעבוד איתו את ה' יתברך?
שורשו ומידתו של כל אדם הם:
לפי היעוד והתפקיד שקיבל - למלא בעולם.
ע"י שורשו ומידותיו הוא יכול - להזדכך ולהתרומם.
כל 'כלי' שקיבלת מהקב"ה, צריך - שימוש מושכל!
תכיר את כוחותיך ויעדך, כדי שתגיע - ליעד הנכסף, רק כך:
תצליח להתעלות ולהתרומם - לפסגות הכי גבוהות!
יהי רצון שנזכה שנכיר בכוחותינו – ויעודנו!
ונעשה רצונו - בלבב שלם, אמן!