ביום שלישי י"ט בכסלו נערכה מסיבת בר מצווה לבחור מתלמידי תלמוד תורה 'פני מנחם' שבנשיאות הגר"ש אלתר. אך בדרכו עם חבריו באותו בוקר לת"ת, אחרי תפילת שחרית, ארבו לילדים בשכונת שנלר מספר נערים שמפריעים להם מדי יום בדרכם לבית תלמודם שברחוב רש"י. באותו יום הם אף הכינו מבעוד מועד חלב חמוץ והתיזו עליהם ועל בגדיהם כמות נכבדה. הכובע החדש של הבחור נהרס כליל יחד עם בגדי חבריו, והוא נאלץ למהר ולרכוש כובע חדש לחגיגת בר המצווה שנערכה באותו יום.
הגר"ש אלתר הגיע להשתתף בשמחה ונשא דברים בפני הבחור וחבריו. בדבריו, הפתיע את התלמידים ושאל אותם: "מה יותר גרוע מלשפוך חלב חמוץ על השני?", והסביר, "בחז"ל מובא בכתובות (קיא:) 'א"ר יוחנן טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב שנא' ולבן שנים מחלב', כלומר, להאיר פנים לזולת ולתת לו מילה טובה, זה הרבה יותר חשוב מלתת לו צדקה ולפרנס אותו, כי ההרגשה הטובה היא נוגעת הרבה יותר לליבו של אדם".
אמר הגר"ש בצחות - "כך גם להיפך, לשפוך חלב על השני זה רע מאוד, אבל להגיד לו מילה רעה זה הרבה יותר גרוע, כי לתת הרגשה רעה לזולת נוגע ופוגע בלב הרבה יותר".
"על כן עליכם ללמוד" - אמר לילדים - "כמה חשוב לשלוט על עצמך, לא לכעוס, לא לפגוע, והעיקר לא לומר מילה רעה לשני".
בדבריו סיפר כי בנעוריו בלימודיו בישיבת "שפת אמת" המיתולוגית של חסידי גור (בה לימים היה הגר"ש לראש הישיבה) חונכו הבחורים על סיפור, שאירע עם הגה"ח ר' בעריש הפטקה זצ"ל, מראשי ישיבת אמרי אמת של חסידי גור, שסופר עליו שנשפך שמן על חליפתו החדשה, בשנות הרעב ההן של הצנע והמחסור, והחליפות היו עשויות מצמר מלא, כך שהשמן הרס את החליפה לגמרי. והגה"ח זצ"ל בנעוריו, אפילו לא טרח להסתכל לראות מי השופך, אם במזיד או בשוגג, אלא מיד המשיך בשגרת יומו. "זה היה סמל לשליטה עצמית" - סיפר.
עוד הרחיב, במשמעות השם "בר מצווה" - והכוח והדרך שיש ליהודי מיום היותו "בר מצווה" לשלוט על עצמו ועל יצריו להאיר פנים לכל אחד גם כשזה קשה, לא לנקום, לא להגיב לפוגעים, ולשעבד את כל כולך רק לעבודת ה' ולתורתו.