פעם אחת ראו תלמיד הבעל שם טוב את רבם הקדוש שהוא מתאנח מאוד, ושאלו רבנו למה זה? ויספר להם הבעל שם טוב שהיה איש אחד שהיה לא טוב – כלומר חוטא, ואחר שנפטר לא היה לו תיקון בשמיים – וה' ריחם על נשמתו ויצא פסק דין שנשמתו תתגלגל בצפרדע, והצפרדע תהיה בבאר מים בארץ רחוקה ואם יבוא בנו של אותו האיש לאותה הבאר שבארץ הרחוקה ושם ישתה מהמים ויברך עליהם קודם אז יהיה תיקון לאביו.
אבל אותו הבן היה עני גדול ולא היה מזדמן לו לנסוע למרחקים, לכן סיבב ה' שבנו העני יהיה משרת אצל עשיר אחד, ואותו העשיר נחלה, והרופאים ציוו שיסע לעיר רחוקה ששם יש רופאים שירפאו אותו, וזו העיר ששם נמצאת הבאר עם הצפרדע, ונסע העשיר החולה לשם עם משרתו העני.
ולאחר ששהו שם - יום אחד הלך המשרת העני עם העשיר לשאוף אויר והיו באזור של אותה הבאר שנשמת אביו מגולגלת שם בצפרדע ופתאום המשרת נצמא למים בצמאון גדול עד אשר כמעט מת מן הצמא – ויחפש באר מים לשתות ומיד ראה את הבאר ומרוב גודל צימאונו שתה אבל שכח לברך על המים, ועל ידי זה גם גרם שלא נעשה תיקון לנשמת אביו, וסיים הבעל שם טוב את הסיפור, 'על זה אני מתאונן ומצטער שה' סובב את הכל בהשגחה שבנו יגיע לשם כדי שיהיה תיקון לנשמה, ומי יודע מה יהיה בסוף עם הנשמה הזאת'.
זה הסיפור שסיפר רבי יוסף שאול נאטנזאהן בעל שו"ת שואל ומשיב לגאון בעל השפת אמת מברעזאן, וכשסיים לספר אמר רבי יוסף שאול לכן כשאני מגיע למקומות רחוקים אני הולך לכל מעיין שיש שם כדי לשתות מים עם ברכה תחילה וסוף כי מי יודע אולי הגעתי לכאן בשביל לתקן איזה נשמה שמגולגלת בזה המעיין.
0 תגובות