א.
מעשה בנער בעל כשרונות חלשים, ששפך לפני רבינו הפני מנחם זי"ע מרירות לבו על לימודו שקשה עליו כברזל, עמל ומתייגע ועדיין אינו מבין, והדברים נותרים בעיניו סתומים וחתומים. נאנח רבינו והשתתף בצערו, ואז פתח ודיבר אליו מקירות לבו: מקנא אני בך שהנך זוכה למעלה הגדולה והעצומה של היגיעה בתורה, אנכי אינני זוכה לכך, הש"י חנני בכשרונות שאינם נותנים לי את הזכות להתייגע'. (הפני מנחם ח"ג עמ' קפח)
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ב.
בנו הגרי"ד שליט"א סיפר: בכהנו כראש הישיבה, ביקשו ממנו פעם שיסע לכנס ה'קונוונשן' של אגודת ישראל שהתקיים בארה"ב, ולמרות שלא שש לכך, לבסוף נעתר נוכח הפצרות רבות, ונסע להשתתף באותו כינוס. באותו כינוס ביקש נשיא אגו"י בארה"ב רבי משה שרר זצ"ל שדווקא מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל יציגו לרבים, אך הוא באמיתותו אמר, שאינו יכול להציג אם אינו מכירו דיו. לפיכך הציע שיבוא לדבר עמו בלימוד, והם ישוחחו במשך כשעה קלה, ואז יוכל לספר לרבים על אישיותו. ואכן, אחרי שדיבר עמו התפעל הגר"מ עמוקות מגדלותו התורתית, ונעמד להציגו בכינוס בהדרת כבוד באומרו שהוא "גבר רבא" שבקי בכל מכמני התורה והפליג במעלותיו.
לאחר מכן כשנעמד אבא זצוק"ל לדבר, פתח ואמר, שיש לו אמונת חכמים ולכן הוא מאמין שכל דברי הגר"מ נכונים, אבל אינו מבין איך אמר עליו כל זאת, והוסיף ואמר, שלבטח הוא בא לחייב אותו שידע למה הוא מסוגל להגיע, ובזה נוטל את האחריות וישתדל להשתפר ולעשות כן. (מוסף שבת קודש - יתד נאמן)
ג.
לא אחת כשביקש להמחיש את רצונו העז שכל אחד יחזור לביתו עם תוכן, סיפר את המעשה מהרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע, שבשעת הפרידה מאחד מחסידיו בנסעו לשוב לביתו, שאלו כיצד שב אל ביתו, וענה החסיד שהוא חוזר עם העגלון הגוי שהביאו. ויען לעומתו רבי דוד בתמיהה רבתי: עם אותו 'גוי' שבאת לכאן אתה חוזר הביתה?!".
ד.
כבר כמה חודשים קודם המלחמה (ג' לך לך תשנ"א), כשתושבי ארה"ק חרדו לקראת הבאות, כתב רבינו לאחד ממקורבי האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל:
"בענין קיום הברכה "שהשנה תהא שנת אראגו נפלאות", ברצוני להוסיף לפי פירושו של מרן ה"שפת אמת" זצ"ל [פסח תרנ"ה-תרנ"ו] על פי' הפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" כי נפלאות ה' הם תמיד בכל דור אפילו בימי ההסתר הקשים ביותר רח"ל, וכמאמר הגמרא ביומא (סט:) "הן הן נפלאותיו" שאומה אחת יכולה להתקיים בין שבעים זאבים, אבל הברכה וההבטחה היא אראנו נפלאות, שנוכל לראות בגלוי את תשועת השי"ת בב"א, וכמו שהיה בזמן גאולת מצרים נסים גלויים". (אוצר המכתבים)
ה.
לתושבי קרית הרי"מ לוין בת"א כתב בימי מלחמת המפרץ [שבט תשנ"א]:
"לתושבי הקריה שיחיו. חיים אנו בזמן קשה, שונאי ישראל מרימים ראש, ולדאבונינו אף היו נפגעים בסביבה הקרובה. אכן חשוב להדגיש, מובטחים אנו שזממם לא יעלה בידם ח"ו, ונצח ישראל לא ישקר. הפחד הוא דבר טבעי ואין מה להתבייש בו, ומכל מקום מן הנסיון מוכח שיותר נפגעים היו מבהלה ומפחד מאשר מעצם החבלה.
"יש לזכור שאין הטיל ממית, ואין הפטריוט כה מציל, ועכ"פ מי שחושב שעל ידי השהייה במקום אחר יתרום הדבר להרגעתו יכול לעשות זאת, אך אלו שלא נתפסים לפחד יכולים בהחלט להשאר במקומם, לפי שבמצב כמות שהוא אין זה בבחינת "קיר נטוי" [ברכות נה.]. ובהחלט אפשר להישאר במקום ולבטוח בהשי"ת, ולהתחזק בלימוד התורה ובתפילה (דרך אגב, על ידי אמירת פרק ס"ד בתהילים אפשר להתעודד ולבטוח בה' ולא לפחוד).
מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל.
פינחס מנחם אלטר (אוצר המכתבים)
ו.
בשיחה עם הרבי מחב"ד.
הרבי מחב"ד: "בזמן האחרון בכלל אוהב העולם "פירסומת"... ובפרט ב"ארצות הברית", ולכן, כאשר חסר בפרסום הדבר, הרי זה יוצר רושם שיש חסרון בדבר, ומכיון שכן הוא "מנהג המדינה", ואמרו חז"ל "אזלת לקרתא הלך בנימוסה" – הרי במדינה זו בודאי צריך להיות ה"סיום" בפרסום גדול".
האדמו"ר מגור (הפני מנחם): "ישנם השואלים מדברי המדרש "הלוחות ראשונות על שניתנו בפומבי לפיכך שלטה בהן עין הרע ונשתברו, וכאן אמר לו הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות". אבל לאידך מצינו, שבדבר שבקדושה צריך להיות פירסום, וכיודע תשובת הרשב"א מצוה לפרסם עושי מצוה". (בסוד שיח)
ז.
סיפר פרופ' מיכאל בלומנטל ז"ל, שהי' רופא העיניים של ה"פני מנחם": תוך כדי טיפול אמרתי לרבי: "אני רואה שהרבי אינו ישן מספיק ולכן עיניו אדומות", ושאלתי: "האם יש משהו שמעיק על הרבי". וכך ענה לי: "וכי יש משהו שאינו מעיק עלי? הרי כל כך הרבה משפחות תלויות בי, ויש כ"כ הרבה אנשים שצריך לעזור להם, והרבה פעמים איני יכול להרדם בלילה בגלל זה".
הגבתי: אבל זו אינה תוצאה מיום אחד אלא של זמן רב. ענה לי הרבי: אכן, הרבה שנים שאני כבר נושא בעול הציבור, וזו מחלה משפחתית. גם אחיי לא ישנו יותר משעתיים בלילה וכמעט שלא ישנו ביום.
שאל הפרופ': ומה התכלית, הרבי צריך לקחת עצמו בידיים ולישון יותר. הרבי נתפס למילים "ומה התכלית" ואמר: מה התכלית? אומר לך מה התכלית! ילד קטן כשנולד כל מה שהוא צריך יש לו מיד. כשיש לו מיחושים "דופקים" על גבו, מחליפים לו. כשהוא שוכב בעריסה הוא בטוח שכל העולם מסביב נועד רק לשרתו. ברם, כשאדם מתבגר ומתחיל לעמוד על דעתו, צריך ללכת הפוך ולחשוב: מה אני יכול לעשות למען העולם, וזו התכלית שלשמה יורד אדם לעולם הזה : לשכוח לגמרי מעצמו ולעשות מה שהוא רק יכול למען זולתו.
ח.
נכנסו בני משפחה נכבדה אחת להזכיר שיש יארצייט לאביהם זצ"ל, וכל אחד נכנס בפ"ע והזכיר וכו' וחוזר חלילה. ואז הפנ"מ התבטא בחדר: "זיי האבען א גאנצע יאהר צייט און איך האב נישט קיין איין מינוט צייט"... (יש להם שנה שלמה זמן, ולי אין אפילו דקה אחת זמן... יארצייט = יום השנה וגם שנה זמן).
ט.
באחד השיחות סיפרה הרבנית כי רבינו הפני מנחם זי"ע חיזק מאוד את ראש הישיבה הגאון רבי דוב צבי קרלנשטיין זצ"ל, ובמות עליו רעייתו ע"ה שיגר מכתב ניחומים עבורו. היה זה בדיוק חודש ימים קודם ההסתלקות - ט"ז בשבט תשנ"ו, וסיפרה כי הרב קרלנשטיין הגיע אל ה'שבעה' לנחם והביא עמו את המכתב באומרו: "מי יכול לנחם טוב יותר ממנו?!".
חזרנו עתה למכתב הזה ובלשונו של רבינו:
"נחרדתי לשמע הבשורה, שנתקיימו במעכ"ת לצערנו כדברי המהרש"א (סוטה כ"א.) דתורה מגינא ומצלא היינו מפורענות וייסורין, אבל לא מפטירה, והרבנית ע"ה, שניצודה -כמאחז"ל, שמיתת צדיק מכפרת דילפינן ממרים, שגם פטירת נשים צדקניות נגאלה מפורענות וייסורין, ומיהרה לקבל חלק תורתה כרבינא שאמר (שם) אע"ג דנשים לא מיפקדן לת"ת, 'באגרא דמקריין ומתניין בנייהו מכפרת ונטרן להו לגוברייהו עד דאתי מבי מדרשא מי לא פלגאן בהדייהו".
והרי הדברים מתאימים גם לרבנית ע"ה, שקיבלה חלק בתורתו, כפי שהיתה חוזרת ואומרת את אשר היה אומר רבינו הפני מנחם זי"ע לחתנים בימים עברו:
"הכתוב בשיר השירים אומר "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי", ומה ההשוואה? רק כשם שהרכב נענש אף שלא עשה כלום רק היה שותף וסייע לרוכב, כך גם אשת חבר המסייעת לבעלה ללמוד תורה, הרי שיש לה חלק ושכר בתורת בעלה. ואת המסר הזה היתה מעבירה בשיחותיה ובהרצאותיה בכל מקום ועת: "קחו חלק בתורת הבעל, היו שותפים עמו ובתורתו". (גליון בני היכלא)
י.
וביאור יקר ששמעתי מכ"ק אדמו"ר הגה"ק בעל ה"פני מנחם" מגור זצוקללה"ה שהיה אדמו"ר וגאון אדיר, שאמר ביאור נפלא כדי להצדיק המנהג, על דרך שמתאים לאדמו"ר וגאון, שהנה המנהג שהקהל מזמרים באמצע ברכה זו, ואז יעירו הנוכחים שזה "הפסק", ואין לשהות באמצע ברכה, וזה יעורר כביכול גם למעלה, שאומרים בברכה זו: מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה וכו', ומבקשים שלא יהיה "הפסק" ושהייה כל כך בגלות זו, אלא "מהרה" ישמע בהרי יהודה וכו' בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן. ודפח"ח. (הרב גמליאל רבינוביץ)
0 תגובות