לחובבי החזנות, ר"ח תמוז הוא לא סתם ראש חודש. ביום שלישי, א' בתמוז, מציין עולם החזנות את יום הולדתו של: "שר החזנות" ו"אביר הטנורים" - החזן משה קוסביצקי.
משה זלמן קוסביצקי נולד להוריו אביגדור ואלטה לפני 124 שנים, בעיירה סמורגון - כיום בבלארוס. המשפחה, שהתגוררה ליד בית הכנסת הגדול בעיירה, עסקה, בעיקר, בתפרות.
עם זאת, חלק מבני המשפחה היו גם מוזיקאים חובבים: האב אביגדור ניגן בכינור; האם אלטה שרה וניגנה בפסנתר; האח יצחק שר במקהלת בית הכנסת בווילנה, ואחדים מבני המשפחה פרטו על בללייקה.
דוד קוסביצקי סיפר באחרית ימיו, כי הוא זוכר את בית ילדותו מלא בכלי נגינה. הוא זוכר את אביו ואת אחיו הבוגרים: משה יעקב ושמחה מנגנים כולם בכינור. כשגם נפשו חשקה בכינור, קנה לו אביו כינור קטן, כאשר בבית היו פזורים כל העת גם מנדולינות, גיטרות, וכלים נוספים.
משה קוסביצקי סיפר, כי בביתם היה גם גרמופון, וכילד היה יושב מרותק אליו במשך שעות רבות, בהאזנה לתקליטי חזנות, ובמיוחד לתקליטיהם של החזנים זבולון קווארטין ויוסל'ה רוזנבלט.
בחודש אייר 1925 קיבל זמר המקהלה דאז, משה קוסביצקי, את הזדמנות חייו ל"טבילת אש", כחזן בבית הכנסת "טהרת הקודש" בווילנה. לאחר התפילה החלו לחצים רבים מצד הציבור למנות אותו לחזן ראשי, אך ר' שאול רוזנטל - ראש הגבאים והאיש החזק בבית הכנסת, אמר: "לא תהיה כזאת! זמר מקהלה יהפוך לחזן? לא אצלנו" – פסק. אך הלחץ הציבורי עשה את שלו, ובשבת מברכין תמוז הוזמן קוסביצקי בשנית. הוא שר את תפילת "אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים". וכאשר עבר עם ספר התורה בידו, הוא הרגיש את התלהבותם האדירה של המתפללים. רק שאול רוזנטל לא השתכנע ואמר: "משה קוסביצקי לא יקבל את המשרה!". יהודי בשם יצחק לופט השיב לו לרוזנטל: "משה קוסביצקי הזה יהיה חזן העיר וילנה". ובתוך כמה חודשים כך אכן היה.
את "אב הרחמים" הלחין יוסף ברודי - מלחין התיאטרון האידי בפילדלפיה, ולאחר מכן בניו-יורק. את הפזמון, הוא הלחין עבור התיאטרון, ומשם עשתה היצירה את דרכה לבתי הכנסת. אך פרסומה הגדול של היצירה הגיע לאחר שקוסביצקי אימץ אותה אל לבו, וביצע אותה בתפילות ובקונצרטים בכל רחבי העולם. השם יוסף ברודי מוכר (אם בכלל) לחובבי החזנות בגלל יצירה זו, אך הוא הלחין יצירות רבות (בעיקר, באידיש), ורק בקובץ הדיסקוגרפיה של יצירותיו המוקלטות מופיעות 47 יצירות נוסף ל "אב הרחמים".
במהלך היסטורי יוצא דופן, מנצחי מקהלות (ובראשם מאיר מכטנברג) החליטו לאמץ את "אב הרחמים" לשימוש בחתונות, והיא בוצעה ממש לפני תחילת טקס הנישואין. הפזמון המרגש של "וימלא" הפך פופולרי כל-כך בחתונות, (בתחילה, באזור ניו-יורק רבתי, ולאחר מכן גם בחוף המזרחי) עד שנערי מקהלה צעירים עם קולות אלט או סופרן, שנבחרו לשיר אותו (לבדם או בדואט עם החזן), נודעו בכינוי: "וימלא בויז" – "ילדיי וימלא". עד היום, אני מוצא ברחבי העולם אנשים (חלקם גם חזנים), שהיו בעברם "וימלא בויז".
את "אב הרחמים" ביצענו בהזדמנויות רבות. בשנת 2012, 8 שנים לאחר קונצרט הגאלה הראשון: "הלפגוט שר קוסביצקי", קיימנו בהאנגר 11 בת"א, את קונצרט ההמשך: "הלפגוט שר קוסביצקי 2". בקונצרט הזה, אבא הוסיף יצירות נוספות בתחנות חייו של קוסביצקי, ובהן גם את היצירה "אב הרחמים". לקראת סיומו של החלק הראשון עלה לבמה החזן יצחק מאיר הלפגוט, והגיש לקהל ביצוע משובח משלו לאחת מיצירות הדגל של קוסביצקי.
מעטים מאוד יודעים, שבילדותו גילה הילד משה קוסביצקי דווקא עניין באמנות הציור והפיסול, והוא אף פיסל את דמותו של הצאר אלכסנדר השלישי לאחר שראה תמונה שלו באחת מן החנויות בעיר. לימים סיפר משה, כי שתי נשמות התרוצצו בקרבו: נשמה של זמר וחזן, ונשמה של פסל וצייר. על אף הקריירה האדירה שלו כחזן, הוא לא זנח את אהבתו לפיסול, ואחת מעבודותיו האחרונות היה פיסולו של - הנשיא ג'ון קנדי.
שבת שלום, חודש טוב וצפייה מהנה!