את הרב שמעון רגובי מנהל המחלקה לייעוץ והכוונה רפואית ב"עזר מציון", אנו מכירים שנים רבות. מספר רב של פעמים התבקשנו לסייע לאנשים חולים ובני משפחותיהם ביצירת קשר עמו, כדי לקבל את חוות דעתו בשאלות של חיים ומוות. היינו עדים כיצד מרנן ורבנן גדולי התורה והחסידות שליט"א שלחו אליו אנשים רבים כדי שייכנס לעובי הקורה, ויחווה את דעתו היכן ראוי ונכון לבצע את הטיפול הרפואי.
בכל פעם התפעלנו מחדש, מחוש האחריות הכבד הרובץ עליו, בכל פעם שדעתו תקבע גורלות. ראינו כיצד הוא שוקל את הדברים במתינות ובאחריות. לא. הוא לא יקבל את ההכרעה כיצד לנהוג. הוא בסך הכל יעביר את כל הנתונים שבידיו, את המלצתו, לידי הפונים. לעיתים מזומנות גם יעשה זאת באופן אישי במעונם של גדולי ישראל, בפניהם הוא יניח את כל הנתונים שמונחים בפניו, לא לפני שחקר ובדק את הדברים בצורה היסודית ביותר.
כך נוהג בן תורה אמיתי, תלמיד מובהק לרבותיו הגדולים, הגאון רבי חיים הכהן קמיל זצ"ל והגאון רבי יעקב הורוביץ זצ"ל, מהם שאב חכמה ויראה, תורה ודעת, ואת כל אלו הוא נטל עמו לאחד התחומים הרגישים והאחראים ביותר שיש כיום בעולם העסקנות, ובעיקר בתחום הייעוץ הרפואי, בו קנה בזכות ולא בחסד, את מעמדו כמי שיושב בשורה הראשונה של היועצים הרפואיים. אך מעל למקצועיות הרבה אותה רכש בעשרות שנות ניסיון, הרי תמיד מה שעומד לנגד עיניו, זה המבט האמוני והתורני.
"אנשים חרדים שעוסקים בעניני רפואה, ולמעשה כל יהודי שומר תורה ומצוות, צריך לזכור כל הזמן, שכל ענין הרפואה זה חובת ההשתדלות ותו לא, כי העיקר הוא, שהקב"ה הוא הרופא לכל בשר", אומר לנו הרב רגובי בתחילת שיחתינו, כשהוא מצטט את מאמר חז"ל על פרשת השבוע: "וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעדין את ליבן לאביהם שבשמים היו מתרפאין...".
הרב רגובי: "אמונה יסודית ופשוטה זו, צריכה להיות אבן דרך בכל התחום החשוב הזה שנקרא 'יעוץ רפואי', ולדעת שחובתינו לעשות ולהשתדל כדי לעזור ליהודי להתרפאות ולמצוא עבורו את הרופא הטוב ביותר, כי הקב"ה הוא זה שנתן רשות לרופא לרפאות... ראיתי זאת בחוש בשני מקרים שהתרחשו בשבוע אחד. זה ממש לא יאומן. בשני המקרים מדובר על שני יהודים משלנו, שלבנותיהם התגלה גידול במוח. לשניהם אמרתי, שאפשר לעשות את הניתוח גם בארץ, אבל ברור שבארה"ב יש יותר ניסיון בניתוחים האלו, ולכן מן הראוי לעשות שאלת חכם.
"שני היהודים הללו הלכו באותו שבוע להתייעץ עם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א. אחד מהם יהודי נכבד וראש כולל, אדם שרגיל לנסוע הרבה לחו"ל, ובהחלט היה מסוגל לגייס את הסכום הדרוש. מרן שליט"א אמר לו; הרי אתה כבר מחתן ילדים, למה שתכנס להוצאות? יש בארץ מספיק רופאים ואין צורך לנסוע לאמריקה. ובירך את בתו בברכת רפואה שלימה. שלושה ימים לאחר מכן, מקרה דומה ממש, אבל הפעם היה מדובר באברך צעיר בלי שום אמצעים, בלי יכולת, אבל הוא קיבל תשובה שונה לגמרי. מרן ראש הישיבה שליט"א אמר לו; היא ילדה קטנה, תסע לחו"ל.
"שאלתי את עצמי מה הפשט בתשובות השונות בהכרעתו של מרן שליט"א? קטונתי מלהבין ולהסביר, אבל לעניות דעתי הפשט בזה הוא כך: הרי מרן שליט"א לא ראה את הצילומים ולא את חוות הדעת הרפואיות, אבל כאשר האברך שאל מהיכן אביא את הכסף, מרן שליט"א ענה לו: יש עסקנים יעזרו לך, ולכן זו חובת ההשתדלות שלו לעשות ולנסוע עם הילדה שלו לניתוח בחו"ל, ואילו לגבי אותו ראש כולל שמחתן ילדים, חובת ההשתדלות שלו היתה לעשות את הניתוח כאן. אלו דברים שלא ניתן לצפות אותם מראש. אין פה קו ברור. לפעמים התשובות ממש הפוכות. זה רק בזכות הסייעתא דשמיא שיש לגדולי ישראל לקבל הכרעות כאלו".
הרב רגובי מוסיף ומתייחס להיבט נוסף של הנושא. משום מה הרבה עסקנים לא שמים אליו לב, כבר לימדונו חז"ל ש'התורה חסה על ממונם של ישראל'. גם ראיתי עד כמה גדולי ישראל מתחשבים בזה. מדובר באמת בהכרעות קשות. יש מקרים של פיקוח נפש שאין בהם ברירה וחייבים לנסוע ולעבור את הטיפול הרפואי בחו"ל - גם אם אין כסף וגם אם צריך לאסוף מהציבור - אבל יש מקרים שבודאי עדיף לנסוע לחו"ל כשיש לאדם את האמצעים הכספיים לכך, אולם כאשר לאדם אין את האמצעים, כאן מתעוררות שאלות כבדות, האם קל הדבר להכניס אדם לחובות כבדים מנשוא? זה לא גובל בפיקוח נפש? האם הצבור צריך לממן כל דבר שלעסקן נראה או שחושבים שבחו"ל טוב יותר? היכן הגבול?".
הוא מספר גם סיפור נוסף, שגם ממנו אפשר להבין שכל ענין הרפואה, הוא בבחינת חובת השתדלות ותו לא. "נכנסתי פעם עם מישהו למרן ראש הישיבה שליט"א, והצענו בפניו איזושהי רפואה אלטרנטיבית למחלה. מרן שליט"א ביטל את האפשרות הזו לחלוטין. שאלתי, הרי יש דברים שהרפואה הזו כן עוזרת? אינני זוכר באופן מדויק את מילותיו, אבל המסר היה ברור: יש לנו חובת השתדלות לעשות בעניני רפואה, והשתדלות עושים בדרך המקובלת והרגילה. לעשות כל מיני דברים שאינם מקובלים, אין זה בבחינת השתדלות".
בנקודה המעניינת הזו נזכר הרב רגובי בסיפור מדהים. "כל פעם שאני רואה את זה אני מתפעל מחדש. יש רופא שיש לו ס"ד ובאיזה שהוא שלב הקב"ה לוקח ממנו אותה. זו תופעה שבהחלט פוגשים מידי פעם וזו הוכחה שהרופא הוא רק שליח. זכור לי מקרה שרופא שהרבה סמכו עליו בזמנו, אבל באיזשהו שלב התחלתי להרגיש שהוא מזייף והפסקתי לשלוח אליו. היתה נגדי תרעומת מצידם של עסקנים ומצד הרופא עצמו, אבל אט אט התחילו לראות שצדקתי. לא היה לכך שום הסבר. הרופא לא הפך לסנילי, ידיו לא התחילו לרעוד, אבל הוא שינה את אופי הטיפול – זה ממש משמים. פשוט המלאך שליווה אותו הסתלק".
ומענין לענין, נזכר הרב רגובי בשבוע שלם בו שהה יחד עם הגרש"ד פינקוס זצ"ל במכסיקו, לשם נסע במיוחד עם חולה מאופקים. במשך כל אותו שבוע בו ישנו יחד באותו חדר, וידו לא זזה מידו של הגרש"ד זצ"ל, התעורר ויכוח נוקב ביניהם, אודות השיטה שפיתחה שם רופאה לריפוי המחלה הקשה. "טענתי בפניו, שהשיטה לא רצינית ואין לה שום בסיס. הוויכוח היה נוקב מאוד. בסופו השתתק.
"פניו בערו ואז אמר בקול גדול: אני אגיד לך את הפשט בזה, הדבר היחיד שיש ביטוי בחז"ל של "בריאה" גם בימינו הוא רפואה. אנחנו אומרים בתפילה כל בוקר 'בורא רפואות', והפשט בזה הוא, שהקב"ה בורא כל הזמן רפואות חדשות. על ישועה כתוב הלשון 'מצמיח ישועות', כי הישועה קיימת וכבר נבראה, ורק צריך להצמיח אותה, אבל לגבי רפואה, הלשון הוא 'בורא'. כפשוטו.
"הגרש"ד פינקוס זצ"ל המשיך ואמר לי: אם כך הוא הדבר, לא יעזור כל מה שאתה חושב ויודע. הקב"ה יכול להחליט שעכשיו בקבוק המים הזה שנמצא על השולחן ירפא, גם אם חקרת עד היום וברור לך שזה לא מרפא, הקב"ה יכול לברוא בבקבוק המים הזה רפואה חדשה. המבט המופלא הזה על כל נושא הרפואה, שמעתי אז, ובהמשך גם ראיתי את הדברים ממש בחוש. הגיעה אלי מקרה של ילדה שחלתה במחלה חשוכת מרפא. שמעתי שבמקום מסוים בארה"ב, מתבצע ניסוי למחלה המיוחדת הזו. הילדה נסעה לשם, עברה את הטיפול, וב"ה חזרה בריאה ושלמה, וב"ה כבר היום היא נשואה עם ילדים.
"כמה שנים לאחר מכן, הגיע אלי מקרה דומה עם ילד שחלה באותה מחלה בדיוק. מיד חשבתי ואמרתי: נשלח את הילד לעבור את אותו טיפול שעברה הילדה. התחלתי לברר על הטיפול, ואז נאמר לי, שהניסוי שנעשה הופסק, ומתוך 24 חולים שעברו את הניסוי, רק לאותה ילדה זה עזר. כאן ראיתי ממש בחוש, איך שהקב"ה ברא לילדה מסוימת רפואה מיוחדת בשבילה. ממש מבהיל לראות בעיניים, שכל נושא הרפואה בידי הקב"ה, ועלינו רק מוטלת חובת ההשתדלות".
אנו, כיהודים מאמינים בני מאמינים יודעים ורואים זאת כל העת לנגד עינינו, אבל הרב רגובי מספר לנו, שיש היום מחקרים רבים שנעשו בעולם, אשר הוכיחו באופן מדעי, שאנשים מאמינים מתרפאים יותר טוב ויותר מהר מאלו שאינם מאמינים.
"הם מסבירים את זה כפעולה פסיכולוגית, אבל אין להם שום ראיה לזה, כי ברור, שאדם שמאמין הכל מתנהל אצלו אחרת. הרפואה כולה מתבססת על סטטיסטיקה, כמה אחוזים נרפאים בכל מחלה, גילאים, מרכיבים וכו', ולמעשה, כל מי שעוסק בתחום הרפואה, עובד לפי השיטה הזו, אבל אם נתבונן ונעמיק, הרי ברור שזו כפירה ממש.
"ברור הדבר, שהסטטיסטיקה נותנת לנו אבחנה, ואינו דומה מי שמצונן למי שחולה במחלה קשה. הדבר בא רק לומר לנו, כי מדובר בצרה ועד כמה גדולה היא, ועד כמה אנחנו צריכים לבקש רחמי שמים גדולים, אבל בשום אופן אין מה להתייאש. כבר אמרו חז"ל, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים.
"כולנו ראינו בעינינו את הסיפור המופלא עם ילדי משפחת גרוס, שלדעת כולם, היה נגד הסטטיסטיקה, ובסייעתא דשמיא, בזכות התפילות של כלל ישראל, הילדים יצאו מתוך הסטטיסטיקה הרגילה וב"ה הבריאו, וכאן ראו כולם, שלא הנחש ממית, למרות שהסטטיסטיקה היא שדרכו להמית, אלא ברגע שמשעבדין את הלב לשמים, הרי שהקב"ה שהוא סומך נופלים והוא מתיר אסורים, הוא גם רופא חולים".
הראיון מתפרסם במסגרת 'מוסף שבת קודש' העוסק בנושא רפואה
