פעם מגורים משותפים של משפחה מורחבת היו דבר שבשגרה, ופסיכולוגים רבים טוענים שהילדים הקטנים רק הרוויחו מהשיטה הזאת. השנים עברו, הסטנדרטים השתנו, קבלני בנין הטמיעו את הרעיון של דירת שלושה חדרים בני 9 מ"ר כל אחד, ורעיון המגורים המשותפים ירד לטמיון. עם החרפת המצב הכלכלי יותר ויותר משפחות צעירות מוצאות את עצמן עוברות לגור עם הורים. לעיתים קרובות למשפחה הצעירה כבר יש ילד או כמה ילדים משלה ואז כבר לא שני דורות, אלא שלושה צריכים למצוא את נוסחת הפלא למגורים משותפים בשטח מצומצם.
זה אף פעם לא פשוט, וככל שהבית מזכיר פחות ארמון מלכותי מרווח, ויותר בית ישראלי סטנדרטי, כך המצב הולך ומסתבך. במקרים הקלים יותר מדובר במשפחה צעירה שגרה ביחידת דיור בבית של ההורים. במקרים חמורים יותר מדובר בבית עם כניסה אחת ומטבח משותף לשתי המשפחות. בכל המקרים כל בני הבית נאלצים להתחשב מאוד זה בזה, באורח חחיים של המשפחה "השכנה", באילוצים שנראים לכל אחד מהצדדים מגוחכים וכו'. ועוד לא אמרנו כלום על הצורך לפתור סכסוכים כספיים בלתי נמנעים.
גם אם בהתחלה שתי המשפחות מלאות כוונות טובות להתחשב ולוותר, הקשיים הנגרמים מצפיפות, מהגבלות ומאי הבנות מהר מאוד הופכים את הקערה על פיה. הורים רבים רואים את עצמם, ובצדק, כצד שעוזר וראוי לכבוד בשל כך. הם מתקשים לראות במשפחה הצעירה יחידה עצמאית, ודורשים גם מהצעירים לחיות על פי הכללים שלהם וראיית העולם שלהם. הורים מבוגרים לעיתים קרובות גם סובלים מהרעש של המשפחה הצעירה, ורואים בילדיהם הבוגרים אנשים כפוי טובה שמסרבים להתחשב באורח החיים המקובל בבית אליו הם נכנסו.
מאידך, המשפחה הצעירה עסוקה מאוד בחיפוש אחרי דרכה העצמאית, בכל הקשור לאורח חיים, חינוך הילדים, הרגלים יום-יומיים וכו'. הצורך להיות תלויים בהורים לא מיטיב עם ההרגשה העצמית של המשפחה, ולפעמים הרצון להביע את שאריות העצמאות נהיה מוגזם ואף אובססיבי. לא פעם המשפחה הצעירה גם שומרת בקפדנות יתרה על הפרטיות שלה בלי לדאוג לשמירה כלשהי על הפרטיות של ההורים וזכותו של הדור המבוגר לעצמאות משלו. דרך אגב, העצמאות והפרטיות האלה כוללים גם שעות פנאי בהם להורים יש זכות לעשות ככל העולה על רוחם ולא רק לשמור על הילדים של הצעירים.
אחד המוקשים הרציניים ביותר במערכת הזאת הוא העניין הפיננסי. לא פעם האנשים מתביישים לדון בפתיחות בנושא הזה. מחד, ההורים מפחדים להיראות קמצנים, מאידך מתחילים לקרוס תחת נטל פרנסת שתי המשפחות. הילדים מחד לא מתעניינים בעלות האמתית של המגורים בבית ההורים, מאידך נעלבים כשרומזים להם שקניית העוגה לשבת לא בדיוק מכסה את ההוצאות. אכן, אחד מהשיקולים המרכזיים שגורמים למשפחה הצעירה לעבור לגור עם ההורים זהו השיקול הכלכלי, אך יחד עם זאת לרוב למשפחה הצעירה יש מקורות הכנסה משלה, ואין שום מניע מקיום שיחה פתוחה בה שני הצדדים יגיעו להסכם המקובל על כולם. במקרים רבים יישוב הסכסוך הפיננסי, שהוא לעיתים קרובות גם סכסוך נסתר ולא פתוח, מהווה פתח לשיפור מערכת יחסים כללית בבית.
אין פתרון קסם למצב הסבוך הזה. אך הדבר שיכול להקל מאוד על הקושי הוא שיחות פתוחות, בהן כל אחד מהצדדים מרגיש חופשי להביע את תסכוליו ואת ציפיותיו, כשהצד השני מקבל את זה לא בכעס והתנגדות, אלא בהבנה ומתוך ניסיון למצוא פשרה. ככל שהשיחה תהיה פתוחה יותר, ויותר נושאים יוצגו בפרטי פרטים, כך יש יותר סיכויים שהמגורים המשותפים יהיו נעימים לשני הצדדים.