לאחר שנה בה אנו נפגשים כאן מדי שבוע, לשוחח יחד, להיבנות, להיות טובים יותר, ומבינים את הסיטואציות בסביבה שלנו. תמיד יש לי את הקושי, איך לסכם שנה שלימה, איך להיפרד.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
השנה נגמרת, אבל מה שראינו בה ומה שעברנו תמיד נשאר אצלינו בראש פנימה. הקושי הגדול הוא פעמים רבות לשכוח את מה שראינו, או מה שקראנו. על מה שעשינו יש לנו הזדמנות להתחרט, לנסות ללמוד מהטעויות שלנו, שהם בית הספר החשוב ביותר.
אנו מרבים לעסוק כאן יחד בעניינים חברתיים ומשפחתיים, מכל מיני היבטים הקשורים לתא המשפחתי וחברה הסובבת אותנו. היו כאן כמה סיפורים שגרמו לאנשים לתהות, איך בכלל עסקנו בהם, למה להציף דברים שיכולים לטלטל את עולמם הפנימי של הקוראים? אולי זה מיותר? אולי לא היה צריך לפרסם?
כשאני פוגש אנשים הנחשפים לסיפורים כאן, השיח חורג מן המילים הכתובות. הוא נוגע בשאלות על הסיפור שמעורר תהודה, על ההדים שהוא משאיר בלב ועל הרקע שמאחורי כל פרט. ברוח של כנות, החלטתי לשתף אתכם בחלק מהשאלות:
איך אתה בוחר סיפורים?
שאלה טובה, והיא הכי קשה. הסיפורים כאן הם סיפורים שמגיעים אליי באופן אישי לתיבת הדוא"ל, ודרך האתר. הקושי הגדול עבורי, לשפוט ולהחליט מה הסיפור הכי חשוב עכשיו לפרסם. פעמים רבות אני מתלבט בין שניים, ויודע גם להתייעץ מה חשוב יותר.
באילו אתגרים נתקלת בכתיבה השבועית?
לדעת להגדיר את מה שהיה בצורה נכונה, שחלילה לא אגרום למספר הסיפור פגיעה במה ששיתף אותי, ושחלילה לא יזהו אותו. יש לי גם אתגר לא פשוט בכל פעם בטשטוש הפרטים, שבכדי שהסיפור לא יאבד את הטבעיות שלו, אני חייב לדעת את מה לטשטש ומה להשאיר כמות שהוא.
הסיפור המטלטל ביותר מבחינתך?
אני לא יכול להצביע על סיפור אחד כמטלטל במיוחד, כי המון סיפורים כאן הגיעו אליי מאנשים שעברו בחייהם מסע ארוך ומטלטל, והקושי שלהם לספר היה גדול והחליטו לבסוף לעשות זאת באומץ לב, ולא יהיה חכם לבחור משהו הכי מטלטל, כי לכל אחד יש את הטלטול שלו. מה שבכל אופן גרם לי להתרגש במיוחד הוא: "האמת מאחורי הרושם הראשוני" (מגזין כיכר, פרשת ראה תשפ"ה)
מה הסיפור שעורר הכי הרבה תגובות?
"הִיֶּרַרְכְיָה בין הורים לילדים" (מגזין כיכר, פרשת שלח לך תשפ"ה) סיפור על אלימות במשפחה. התגובות היו סוערות במיוחד, המון קוראים לא יכלו לקבל את המציאות הזו שיש אבא שמסוגל לנהוג כך בבנו, וגידפו והוציאו את אשר על ליבם עליו. חלקם אף הסבירו לי באופן אישי שהיה נראה שהכלתי אותו, ולא מספיק תיעבתי את מעשיו, מה שגרם לי לכתוב הבהרה בשבוע אחרי על הנושא, תחת הכותרת: "כדי למנוע כל פרשנות שגויה, ולו בדל ממנה, ושחלילה לא תיוותר ולו טיפת ערפל על האמת".
האם יש סיפור שאתה מתחרט שפורסם?
כן. "מתי מניחים את האקדח המעשן על השולחן" (מגזין כיכר, פרשת קורח תשפ"ה) על שלמה שרצה לבנות על הגג הנשוט של הבניין שלו. שם בעצם הכוונה הייתה להציף את הנושא של עין צרה ברכוש הבית המשותף. פעמים רבות אנשים לא רוצים לתת לך לעשות משהו על חשבונם, ודווקא אלו שלא מוכנים, אתה מגלה עליהם שהם כבר עשו משהו על חשבונך.
אני מתחרט על הסיפור הזה מכיוון שהנושא הזה נתן לאנשים להסיק מסקנות אליהם לא התכוונתי, ויש בו גם עניינים הלכתיים לא פשוטים, ולבסוף האחריות היא עליי, ולמרות ההבהרה שנכתבה בסיום הכתבה, זה היה מיותר בגין הסיכונים הכרוכים בה. הבנתי מכך יותר את הגמרא (יבמות סה:) "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".
מהי התגובה שהכי נגעה בך?
פנה אליי איש יקר שקרא את הסיפור: הִיֶּרַרְכְיָה בין הורים לילדים (מגזין כיכר, פרשת שלח לך תשפ"ה) סיפור על אלימות במשפחה האב המכה את בנו, והזדהה מאוד מהדברים כי הוא עצמו נוהג עם ילדיו במצב דומה ל"ע. אבל מה שהכי שבר אותו, שהוא קרא את התגובות שלכם הקוראים הנסערים על אלי האב המכה באותו הסיפור, והרגיש שכל הגידופים והכעס שכתבו שם, כותבים עליו. הוא יצר קשר וביקש להיפגש. הוא יקר מאוד דווקא בגלל שהוא לא רצה שזה ימשיך, הוא לא ויתר לעצמו ורצה לתקן, בעקבות הסיפור המטלטל. זה נתן לי להבין מה סיפור אחד יכול לעשות.
האם הסיפורים ב'סיפור מטלטל' אכן אמיתיים?
בחלק מהסיפורים יש קושי מאוד גדול להאמין שסיפורים כאלה יכולים לקרות, אני שם לב לתגובות המגיעות אליי: "גם אם זה לא אמיתי זה בסדר, זה מחזק". או "תגיד, זה אמיתי, או שאתה סתם מתעלל בנו?" שמתי לב שזה מתחלק לשני סוגים של אנשים: יש את אלו שלא רוצים להאמין שהסיפור אכן קרה, יותר נוח להם להבין שמישהו כאן המציא סיפור בכדי לחזק אותי, בכדי להעביר לי מסר. זה פחות מטלטל אותם, וגם פחות גורם להם לחשוב על הנושא. ויש את אלו שהקושי שלהם להאמין שזה קרה, זה בגלל שהם עצמם נושאים את אותו נגיף, זה פחות מחייב אותם, ונוח להם לקבור את זה. (חייב לזכור: תחיית המתים של הקבורה הזו, מגיעה הרבה לפני ביאת המשיח)
הסיפורים הנכתבים כאן אכן אמיתיים, יש מהם עם המון שינויים (כתנאי לפרסום) פעמים רבות, אני חייב לשנות המון בפרטים בפרט שמדובר על אנשים מוכרים שלא רוצים להיחשף, או שהסיפור שלהם מוכר כבר למישהו. אבל הכי חשוב לעדכן: הקושי הגדול של חלק מבעלי הסיפורים הוא, שבתגובות של הקוראים כתוב שהסיפור לא היה ולא נברא. הם מרגישים שקולם לא נשמע, וזעקתם אילמת. קחו את זה בחשבון קוראים אהובים שלי.
מה למדתי על עצמי?
אחרי הכל כולם עוברים משהו בחיים המטלטלים שלהם, לא את כל הסיפורים אנו יודעים על הקרובים אלינו, ודווקא שהמון מהם מתנקזים אליי, אני יותר צריך לשים לב מה יכול להיות שקרה לכל אדם שעומד מולי. זה קשה, אבל זה השיעור שאני מקבל בכל פעם מכל סיפור, התובנות הללו שוות זהב.
• • •
לסיום, אני רוצה להודות למלך מלכי המלכים הקב"ה על עוד שנה מלאה באושר, ועל הכוח הגדול שהוא נותן בכל פעם מחדש, לנסות להוציא את המיטב והמירב מהסיפורים הללו, אני לומד מהם המון, זו מתנה בפני עצמה. תודה לך אבינו מלכנו.
תודה לגיבורי הסיפורים, אלו המוכנים לשתף, אלו המעוניינים לספר את הקושי, לנסות לקבל משהו דרך השיח הזה. אתם גיבורי הסיפורים הללו, ובזכותכם המון אנשים מקבלים תובנות חשובות שמחוללות פלאים בחייהם, תודה לכם.
לעורך היקר ר' חיים אילוז, האיש מאחורי הקלעים שלא מפסיק להפתיע בכל שבוע עם כותרת שמצליחה לרגש ולסכם בתוכה את כל הסיפור, ולעשות הכל להגיש לכם את הטור בצורה הכי ברורה והכי מעוצבת, עם לב גדול. ר' חיים יקירי, תודה רבה.
ולכם קוראים יקרים: כשאני מביט לאחור על הדרך שעשינו יחד השנה, ליבי עולה על גדותיו בהתרגשות. אתם, קוראים יקרים, הייתם עבורי הרבה יותר מקהל. הייתם שותפים לדרך, למסע המילים, למסע החיים. בכל שבוע, עם כל תגובה וכל הדהוד ששלחתם, הפכתם את המילים הכתובות למשהו חי ונושם, ובעל משמעות עמוקה. הרגשתי אתכם חולקים איתי את התובנות, את הכאבים ואת התקוות שלכם, וזהו המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לבקש.
תודה על הדרך המשותפת, על הלבבות הפתוחים, המילים שלי מצאו בית בלבבות שלכם, וזהו הערך האמיתי של הכתיבה. אני מסיים שנה אחת של סיפורים, ומתחיל שנה חדשה של מסע משותף, בטוח שגם בה נמשיך לגלות יחד עוד פרקים מרגשים ומעוררי השראה.
יהיר רצון מלפני אבינו שבשמים, שתזכו לשנה טובה ומבורכת, שנת ברכה והצלחה. שתהא זו שנה שבה יתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה, שנה של התגשמות חלומות ומימוש החזון הנמצא בלב של כל אחד ואחת מכם. שנה בה נקבל את הכוח לראות את היופי שבתוכנו, ושל זולתנו. לגלות את העוצמה שבנו, ולחזק את הקשר עם עצמנו ועם הקרובים אלינו בצורה בריאה ואוהבת.
מי ייתן וזו תהיה שנת בשורות טובות, שנת זיווגים הגונים, שנת בריאות איתנה, ושלום אמת בין כלל ישראל. תן לנו לב שמח, לב בריא, לב שלם, שימלא באהבה גדולה בינינו. ותן בנו את היכולת לראות את קרבת ה' אלינו, לחוש את אהבתו האינסופית, ולהתחבר אליו באמונה שלמה. שתהא זו שנת חיבור בין נשמות, שנת שלמות פנימית וחיצונית, לטוב ולברכה תמיד. ושישבו כל אחינו ואחיותינו החטופים והשבויים לביתם במהרה, בריאים ושלמים, ושתחזור האמונה והתקווה לליבנו.
באהבה,
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כשאני מביט אחורה, אני מבין שהסיפורים ששיתפנו כאן יחד הם לא רק עמודים בגיליון דיגיטלי, אלא מראות לנשמה. הם מחוללים בנו שינוי עמוק, ומזכירים לנו שאפילו במצבים הקשים ביותר, ישנו פתח לתקווה ולצמיחה.
0 תגובות