הוא היה שקוע בחלום. מהורהר ומחויך שמע את עצמו שואל: נלך מחר לארוחת בוקר בחורשה?" ואחר כך נוכל לשבת ולדבר ולדבר ולצחוק ולדבר, כמו פעם, חשב.
''אל תשכח להביא מרכך כשאתה חוזר הביתה היום'', התעורר לפתע בעודו שומע את קולה של אשתו. ''מה?'', שאל.
''את המרכך, אל תשכח להביא מרכך, כבר יומיים אני מתחננת בפניך''. הוא מביט לעברה, ורואה פנים עייפות. השחוק הצעיר שהיה מלווה תמיד למבטה כבר איננו, ונראה שמספר קמטים חדשים כיסו אותם.
''בסדר, בסדר, אני לא אשכח'', הוא שומע את עצמו אומר בלי חשק והתלהבות.
רוצים או מרגישים שצריכים עזרה? כנסו >>
ושוב הוא מפליג אל חלומותיו. הוא רואה כיצד הם הולכים בשבילים. רוח חרישית על פניהם, האויר נקי וצלול, השמש במלוא זוהרה. לידו חברתו ואשת בריתו. לפני חודש התחתנו, והיא צעירה וחייכנית. שניהם מאושרים, שמחים, יודעים שכל החיים עוד לפניהם, והמחשבה מעוררת בהם תקוות ושמחה לחיים טובים.
''אתה זוכר שהערב יש לי ישיבת מורים?'', שוב הוא מתעורר למציאות. הקול העייף חסר החיות, שוב פונה אליו בשאלה.
"הוו, שכחתי'', הוא נאנח. ''גם הערב אני לבד עם הילדים'?''. אולי היא ציפתה לשמוע שהיא חסרה, חשב לעצמו. כבר מזמן לא אמר לה דברים כאלה. מזמן לא שיתף אותה ברגשותיו ובחלומותיו.
''תשתדלי לקצר שם ולהגיע מהר'', שומע את עצמו אומר באדישות. ''אני עייף הערב, ויש לי מחר יום ארוך''. ולה אין? חושב לעצמו. מדוע אני לא אומר לה מילה טובה? או שואל אותה על החלומות שלה? אולי גם היא חולמת על דשא ירוק ועצים גבוהים, על שקט נפשי וקשר קרוב?
הוא הולך למראה, להסתכל על עצמו לפני היציאה מהבית. מהמראה מביט אליו אדם ממוצע, פה ושם מספר קמטים, ומבט אפרורי שנראה כמאשים. לאן נעלמת? המבט שואל אותו. הבטחת להיות צעיר ושמח, איפה אתה?
הוא בורח מהמראה, לוקח את התיק, מפטיר ''להתראות'' ויוצא החוצה. הוא כמעט בטוח שהוא שמע אנחה מהמטבח. היא כבר לא מה שהיא היתה פעם, חושב לעצמו. פעם הייתה צוחקת היום היא נרגנת. פעם היתה שמחה, היום היא יותר לחוצה ועצבנית. פעם היתה קרובה, היום מורגש הריחוק והזרות. כשהוא מחמיא לה, הוא רואה שהיא לא מאמינה לו. איפה הבחורה החיונית של פעם? איפה שמחת החיים שהיתה? אם רק היתה יותר נפתחת, יותר נחמדה, הייינו יכולים להיות כמו פעם. אך היא בטח כבר לא תשתנה.
רוצים או מרגישים שצריכים עזרה? כנסו >>
היא צריכה לראות אותו בעבודה שלו. איך כולם אוהבים ומעריכים אותו. הוא חביב על כולם, יודע לצחוק, רק כשהוא בקירבתה הוא מרגיש את הצינון, וממילא גם הוא מצטנן. אם היתה יותר כמוהו, אז היה אחרת.
בדרך החליט לצ'פר את עצמו בשוקולד, סוף סוף מגיע לו. גם הוא עובד קשה, וגם יש לו אישה כזו אפרורית. הוא קונה חפיסת שוקולד, שם אותו בתיק בשביל ''אחר כך''.
יום ארוך, נגמר בשש. הוא יוצא לביתו. לפחות הילדים יחייכו, חושב לעצמו. אולי גם היא?
שוב הוא נזכר בחיוך, בצחוק וברעננות שאפיינו את ראשית הקשר. הוא שוב חושב על חופשה ארוכה, על יציאות בערבים, טלפונים נעימים, על דופק לב מואץ. חיוך רחב נסוך על פניו בעודו נכנס הביתה. הוא מצפה לראותה עם מחכה לו עם חיוך גדול וצחור. הוא פותח את הדלת, נכנס פנימה וצועק בשמחה ''שששלללום'', הילדים רצים אליו עם הפיג'מות, הוא מבחין בשאריות ארוחת הערב המרוחים על השולחן במטבח, על הרצפה, וגם על אשתו.
''שלום'', הוא שומע אותה מפטירה לעברו כלאחר יד. הוא נזרק חזרה למציאות, מתאפס מהר על מקומו ומסתכל עליה בעיניו הרגילות חסרות החיות.
''איך היה היום'', שואל בלי הרבה עניין. ''כרגיל'' היא עונה כהרגלה.
הוא ניגש אל הילדים, יושב, משחק ומדבר איתם. היא חוזרת למטבח ולכלים.
מדוע הילדים כל כך שמחים לראות אותי? למה היא לא יכולה להיות כך?
חצי שעה אחרי, הוא נובר בתיק שלו ומוצא את חפיסת השוקולד. הוא שכח ממנו. מה אעשה איתו עכשיו?
''קחי, זה בשבילך'' הוא נותן לה את השוקולד. מראה מדהים נגלה לפניו לרגע אחד. אשתו הצעירה נגלתה לפניו לרגע. אפילו חיוך קל עלה על פניה.
''תודה'' היא אומרת, ולוקחת לעצמה את השוקולד. הוא חש משהו אחר בתודה הזו. הוא מרגיש בה משב רוח מרענן.
''תגידי, מה את אומרת שאת ואני נלך עכשיו למסעדה?''
היא מביטה במבט משתומם ומופתע.
''תתארגני, אני כבר אדאג לבייביסיטר''.
''א-אתה בטוח?'', היא מגמגמת.
''כן, כן, חבל על הזמן, לכי, אני אדאג לשאר''. הוא רואה משהו אחר בעיניה. משהו שמזכיר לו את פעם.
שיגרת החיים היא ברוכה, אך מצד שני גם שוחקת. בני זוג עלולים להיכנס זוג מהר מאד לשגרה המאיימת להשכיח את זוגיותם. ישנו צורך מתמיד בריענון כדי לשמר את השמחה וההתחדשות בחיי הנישואין.
מתלבטים, מתחבטים? היום אין צורך להישאר בספק. יש מענים לשאלות ולצרכים! כנסו >>
אמנם אחריות הריענון מוטלת על שני בני הזוג, אך אין לחכות שה''שני'' יעשה את העבודה. ברגע שצד אחד נוטל יוזמה, לרוב הוא מעורר תגובה חיובית גם בצד השני. ההבנה שהשגרה שוחקת, ושזוגיות צריכה עבודה, היא מייצרת את הבניין השלם של הנישואין והמשפחה.
הכותב, שי יהודאי (M.sw) מטפל משפחתי וזוגי חבר 'אגודת היועצים והמטפלים במשפחה', מטפל במרכז 'מטיבת"א