שלום. שמי יוסי, והיום אני רוצה לספר לכם על ידידי, ר' אליהו שהסתיר את מחלתו כדי לא לבטל תורה ומשפחה, ונכדו שנלחם ב"מחלה הידועה" בסתר כדי לא לצער את זקנו – שנפגשו ברגע אחד של אמת מטלטלת בבית החולים.
ר' אליהו, תלמיד חכם ודמות מוכרת בקהילה, תמיד היה סמל של כוח ועבודת השם בשמחה. כשקיבל את הבשורה הקשה על הגידול בגופו, החלטתו הייתה מיידית ונחושה: "הקב"ה נתן, הקב"ה ירפא, אבל הילדים והנכדים לא צריכים להיחלש בגללי".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אף אחד מהמשפחה לא ידע מאומה. בכל פעם שהיה יוצא לטיפולים המורכבים, היה מספר לבני הבית שהוא הולך "לבקר ידיד בבית החולים" או לסידורים כלשהם. הוא הקפיד להגיע לכל שמחה משפחתית, ללמוד עם נכדיו בחברותא, ולהסתיר את החולשה תחת החיוך הנצחי. אף אחד לא חלם שעמוד התווך של המשפחה מתמודד עם מחלה קשה.
מה שר' אליהו לא ידע, הוא שנכדו האהוב, נפתלי בן ה-13, מתמודד גם כן עם אותה המחלה. נפתלי, אובחן במחלה הקשה זמן קצר לאחר חגיגת הבר-מצווה שלו, והתבגר בבת אחת. הוריו של נפתלי, בהתייעצות עם דעת תורה, החליטו לשמור את הדבר בסוד מהסבא והסבתא.
"סבא קשור אליו בנפשו," אמרו בכאב, "הבשורה הזו עלולה להכריע אותו". נפתלי הצעיר קיבל על עצמו את הדין באהבה. בביקוריו אצל סבא, התאמץ להסתיר את החולשה ואת נשירת הפאות והשיער, ונלחם להיראות חיוני כפי שסבא רגיל לראות אותו.
יום שלישי האחרון ייזכר במשפחה כיום של גילוי והשגחה פרטית. ר' אליהו יצא ממחלקת האשפוז, תשוש מהטיפול אך מתחזק באמונה, כשהוא אוחז בתהילים קטן בידו.
באותו רגע, במסדרון בית החולים, עבר כיסא גלגלים שאותו דחפה דמות מוכרת. על הכיסא ישב נער צנום, פניו חיוורות אך עיניו בורקות. זה היה נפתלי. הנכד האהוב. מלווה באמו - בתו של ר' אליהו.
המפגש היה מהיר ומטלטל. ר' אליהו קפא במקומו. נפתלי הוריד את ראשו לרגע, אך אז הרים אותו והביט בעיני סבו. שני דורות של שתיקה, שני דורות של הקרבה למען הזולת, ניצבו זה מול זה.
"סבא, גם אתה פה?", שאל נפתלי בקול שקט.
ר' אליהו לא ענה במילים. הוא ניגש לנכדו, הניח את ידיו הרועדות על ראשו ובירך אותו בברכת כהנים, כשדמעות חמות זולגות על לחיו.
בתו של ר' אליהו, שעמדה שם המומה, הבינה לפתע את גודל ההקרבה של אביה. "אבא, למה לא אמרת לנו?" שאלה בבכי. ר' אליהו רק הצביע למעלה ואמר: "רציתי לשמור עליכם, אבל הקדוש ברוך הוא רצה שנשמור אחד על השני יחד".
•••
שאלת ההסתרה או שיתוף ההתמודדות הרפואית (או בכל התמודדות) היא שאלה קשה ומייסרת, שאיתה נאלצים להתמודד החולים במקביל למחלתם. כאשר כל צד מחזיק בטיעונים טובים וחזקים.
רבים נוהגים להסתיר מההורים המבוגרים מחשש שהצער והכאב יגרום להם לשבר עצום, או לחילופין במקרה של ילדים קטנים שיש ספק אם יוכלו להכיל ולהתמודד עם המצב, ואולי כדאי להסתיר מהם עד שיתבגרו מעט.
מנגד, במקרים רבים, המשפחה - שמתוודעת למחלה רק אחרי הפטירה רח"ל - מתייסרת על כך שלא ידעה בזמן אמת, ואילו ידעה הייתה קורעת שער שמים לשינוי רוע הגזרה ופועלת להשגת הרופאים והטיפולים הטובים ביותר.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"אבינו מלכנו, זכור רחמיך וכבוש כעסך, וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועוון ומגיפה ופגע רע, וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה וכל מיני פורעניות וכל גזירה רעה ושנאת חינם, מעלינו ומעל כל בני בריתך".
0 תגובות