האמן שצבע את תמונות השואה כדי לזעזע

חייל מהוורמאכט, שירת בצבא של גרמניה הנאצית בתור צלם. הוא נכנס לגטו ורשה, שם תיעד את החיים היהודיים. את מרבית התיעודים, שיגר לבית אימו.

בבגרותו נסע ללמוד באוניברסיטה בברלין. שם התמקד בלימודי היסטוריה של גרמניה והרייך השלישי, ושל גרמניה בין המלחמות. במהלך השנים, התגורר לסירוגין בגרמניה. כיום הוא דר בישוב עלי בישראל.

יוסי, היית סטודנט בגרמניה של אחרי השואה. גרת שם לסירוגין במשך שנים. מה הלך הרוח כלפי השואה שם כיום?

"כיום הגרמנים מתמודדים עם זה בצורה מאוד טובה, יחסית למדינות אחרות בעולם. הם מקבלים עליהם אחריות למה שקרה בשואה ומודים באשמה. הם עושים הכל להטביע זאת, במערכת החינוך ובני הנוער. אבל, גם כיום, האנטישמיות בגרמניה עדיין חיה ובועטת - ולא מתחת לפני השטח. המשטרה הגרמנית מתייחסת בחומרה לתופעות אנטישמיות, אבל היא קיימת".

למה החלטת לצבוע את התמונות מהשואה?

"אני רואה את בני הנוער שלנו היום. הם וספרים, זה משהו לא הולך ביחד. כל הידע שלהם במה שקשור לשואה, מגיע מסרטים וממה שהם לומדים בבית ספר. הידע לא מספיק מעמיק. לדעתי, כדאי להעביר להם את הנושא בצורה יוצר מוחשית. לזעזע אותם. לסגור אותם, באמצעות מדיה".

"לכן החלטתי לקחת את אוסף תמונות אלה ולהעניק להם צבע בטכניקה מיוחדת. רציתי להפיח בהן צבע ולהחיות אותן. תמונות בשחור לבן, פחות יצליחו לגעת באנשים ובבני הנוער. תביני, כשאנחנו מביטים על אדם אחר - אנו רואים אותו בצבע. גם היהודים בגטו חוו את החיים ואת הקשיים בצבע. ברגע שאני צובע את התמונות, אני נותן לצופים בהן את היכולת להזדהות ולהמחיש להם שזה לא רק משהו מהעבר. אלא, משהו שיכל להתרחש היום בבוקר".

במכוון, בחר יוסי בירן לצבוע דווקא את התמונות הקלות יותר, בהם נראים חיי היום-יום בגטו. מדוע?

"בכוונה אין שם תמונות זוועתיות. אני לא סוחר בדם. היו גם תמונות קשות, הרי הגטו היה מקום שהמוות שולט בו. מתים שכובים על המדרכה ואנשים עוברים מסביב כאילו הכל רגיל. באחת התמונות ניתן לראות ילד מת, שוכב בכניסה לחנות וילדה קטנה מסתכלת עליו. המוות ליווה אותם בכל רגע".

צפו בתמונות המזעזעות מהחיים בגטו, בשחור-לבן ובצבע: