ישראל במלחמהישראל במלחמה
לסיכומה של שנה

"הרגע" של תשפ"ב | כתבי 'כיכר', אישי ציבור ומפורסמים מסכמים

שנה שלימה עברה חלפה לה, אך את כל אחד מאיתנו תפס רגע אחד - משמח או עצוב, מחכים או מטלטל - שלא נשכח • ארי טננבוים יצא לבדוק מה הרגע הזה וחזר עם מגוון תשובות: המלחמה באירופה, השיר שריגש, הנער הנעדר והממשלה שנפלה • תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ (מעניין)

ארי טננבוים | כיכר השבת |
רגעים בשנה החולפת (צילום: יונתן זינדל, אריה לייב אברמס, אוליבייה פיטוסי - פלאש 90; באדיבות המשפחה, צבא אוקראינה, יח"צ)

365 ימים יש בשנה, בערך. בכל יום יש 24 שעות ובכל שעה יש אין ספור אירועים, אך לכל אחד יש את הרגע שלו, הרגע המשמעותי של השנה, אותו הוא לוקח איתו הלאה.

למגזין סיכום שנה המלא - הקליקו כאן

חברי למערכת כתבו את הרגעים שעשו את השנה. הרגעים הציבוריים הקטנים והגדולים, המשמחים והפחות. הרבה אסונות היו לנו, עם פטירות של גדולי ישראל, אך גם הרבה רגעים של טוב.

אם תסתכלו טוב, תמצאו גם אתם את הרגע שלכם. יכול להיות בהחלט שזה היה רגע פחות טוב, יכול להיות שזה רגע סתמי שדווקא לכן הוא הפך למיוחד וזה יכול להיות רגע שמח. גם אם מצאתם רגע פחות טוב, נסו למצוא רגע אחד קטן טוב שקרה לכם. אני בטוח שתמצאו.

ביקשנו מכמה אנשים לתת את הרגע שהכי תפס אותם השנה. לא הגבלנו בזמן, לא הגבלנו באירועים ולא הגבלנו במילים. הרגע שהכי תפס אותם צריך להיות רגע שלהם. רגע שלעולם לא יחזור, כזה שחייב להיכתב.

הנה רגעי השנה שלהם

אריה דרעי, יו"ר ש"ס - הסתלקותו של חכם שלום כהן זצוק"ל

הסתלקותו לשמי רום, של נשיא מועצת חכמי התורה מרן חכם שלום כהן זצוק״ל הינו "רגע השנה שלי". מדובר ברגע קשה ביותר, טרגדיה. לא התכוננו לרגע הזה. הבשורה המרה נחתה עלינו כרעם ביום בהיר. הייתי בקשר הדוק ביותר למעלה מ-40 שנה עם מרן ראש הישיבה עוד מהימים הראשונים שבהם התייצב בעוז וכנחשון להקמתה של התנועה הקדושה.

אריה דרעי (צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)

מרן חכם שלום זצוק"ל היה איש אמת, מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל אהב אותו אהבת נפש, וכפי שכל עם ישראל ראה איך באחרית ימיו יצא מגדרו והתבטא: יש לו פה קדוש, היזהרו לעבור על דבריו. חבל על דאבדין ולא משתכחין. יהי רצון שיהיה מליץ יושר על כל כלל ישראל לשנה טובה ומתוקה.

ח"כ יעקב אשר - הקצבה למשפחות אסון מירון

יום רביעי, ה' באב התשפ"א – הוא רגע השנה הפוליטי שלי, ואסביר: זה היה פחות משלושה חודשים אחרי אסון מירון הנורא. הצעת חוק פיצויים שיזמתי עם חבריי כדי לסייע למשפחות בכאבן הגדול, עלתה להצבעה במליאת הכנסת. גייסתי חכי"ם כמעט מכל סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה כאחד, שחתמו על הצעת החוק והצטרפו לדרישה.

הגיעו רגעי ההצבעה על החוק והיינו דרוכים, גם אנחנו וגם נציגי משפחות הרוגי מירון שבאו לעקוב אחרי ההצבעה, כשאני בודק יחד עם רכזי הסיעות שלא פספסנו אף ח"כ. אבל אז, ברגע האחרון, נפתלי בנט שקיבל עדכון בהול שתכף החרדים מצליחים להעביר חוק, רץ מלשכתו כרוח סערה, מיהר למקומו במליאה ולחץ "נגד" במסך ההצבעה כשבכך הוא מפיל את החוק.

יעקב אשר (צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)

המעשה המחפיר הזה היה מבחינתי חציית קו. עשרות חברי כנסת קראו לעברו "בושה" והוא עזב את המליאה בבושת פנים. ברגע הזה ידעתי סופית שהוא איבד את זה. ברגע אחד חלחלה בי ההבנה שלא משנה מה יהיה הנושא ומהו מחיר הכאב והדמים הטראגי הכרוך בו - הוא יהיה נגדנו. התנגדותו הנואלת של בנט לפיצויים נבעה מסיבה אחת ויחידה - כי אנחנו החרדים יושבים באופוזיציה ואסור לדאוג לנו בשום נושא.

לאחר חצי שנה ובהתאם לנוהלי הכנסת, העליתי את החוק שוב להצבעה, תחילה בוועדת השרים לחקיקה. אז זכינו בס"ד והלחץ המתמשך נשא פרי כשהשרים גנץ וסער הביעו תמיכה בחוק ובעקבות כך סוכם מתווה הפיצויים שבמסגרתו סוכם על חצי מיליון שקל לכל משפחה שאחד מיקיריה נהרג באסון ל"ע.

אני חושב שכאשר מתבוננים לאחור צריך להסיק שני דברים. ראשית, יש דין ויש דיין. הביטו וראו היכן נמצא בנט היום ואיך הוא נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כשאיש כלל אינו מתעניין בו. הוא קיבל תשלום מלא מהקב"ה על כל המעללים הרעים שלו, כולל המעשה הנורא הזה.

ולקח חשוב נוסף: אנחנו, הציבור החרדי, איננו יכולים לסמוך על אף אחד חוץ מעצמנו. בנט, שבקורונה רץ מעיר חרדית אחת לשניה כדי להצטלם מחויך עם חרדים, הפך ברגע אחד את עורו. כנראה שלא משנה כמה נחמדים יהיו משחרי פנינו כשהאינטרסים מצטלבים ומשתלמים להם, אם המחיר יהיה כסא פוליטי, בן רגע נמצא אותם בצד השני של המתרס, מובילים את המלחמה הכי אכזרית נגדנו. ההבנה הזאת – הינה רגע השנה הפוליטי שלי.

ח"כ בצלאל סמוטריץ' - נפילת הממשלה

הרגע הכי משמעותי של השנה מבחינתי היה רגע הפלת הממשלה. מדינת ישראל יקרה לכולנו. בשנה האחרונה הוקמה כאן ממשלה שפגעה בכל מה שחשוב ויקר למדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. ממשלה לא לגיטימית שהוקמה על יסודות של הונאה ושקרים ושהתבססה על תומכי טרור שמזדהים עם הגרועים שבאויבינו.

עמלנו רבות כדי להפיל את הממשלה והרגע בו היא נפלה היה רגע של החזרת התקווה לאזרחי ישראל. רגע שאיפשר לנו להביט אל עבר האופק בתקווה לעתיד טוב ולחזרה של הנהגה יהודית, ציונית ולאומית.

בצלאל סמוטריץ' (צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)

בקרוב מאד בעזרת ה' נקים ממשלה כזו ונתקן את העוולות ונבנה מחדש את הגאווה הלאומית והיהודית, נתקן את מערכת המשפט, נחזק את הזהות היהודית, נשיב את המשילות והביטחון האישי ונעשה הרבה טוב לאזרחי ישראל.

בברכת שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל עם הרבה משימות לפתחנו.

ראש העיר ירושלים משה ליאון - מוסדות החינוך

במהלך השנה עמדתי בקשר שוטף עם נציגים מכל הקהילות והעדות בירושלים, וכל אחד מהם יכול להעיד עד כמה אני דואג ופועל למען האוכלוסייה החרדית. ובמיוחד בתחום החינוך - מיזמים חינוכיים שונים לתלמידי ותלמידות בעלי צרכים מיוחדים מהמגזר החרדי, תקציבי עתק לייעול מערכת החינוך החרדית והקצאת עשרות מבנים למוסדות לימוד".

משה ליאון (צילום: Arie Leib Abrams/Flash90)

אגף החינוך החרדי בעיריית ירושלים הוא אגף החינוך הגדול ביותר בישראל עם 120 אלף תלמידים, עם 300 מוסדות חינוך שבהם מעל 3,000 כיתות לימוד. לקראת פתיחת שנת הלימודים הנוכחית החלטתי לתקצב את מערכת החינוך החרדית בעיר עם למעלה מ-100 מיליון שקלים שנותבו בין היתר לפתיחת מוסדות חינוך חדשים, השקעה באיכות החינוך ובאנשי החינוך, הסעות לתלמידים ופיתוח מערכת החינוך בכללותה. רגע השנה שלי הינו ללא ספק הרגע שכל התלמידים נכנסו בשערי המוסדות שלהם.

ראש העיר לוד יאיר רביבו - אירוסי הבן

התבקשתי לשתף ב"רגע שהכי תפס אותך השנה", ולמען האמת "רגעים מיוחדים שתפסו אותי" בשנת תשפ"ב החולפת, לא חסר. היה את ה"רגעים" המשמחים, היה את ה"עצובים", היה את ה"קשים" וגם את ה"מרגשים" ועוד ועוד. אבל הרגע שהכי תפס אותי השנה, היה היום בו בני בכורי יעקב הי"ו התארס לבחירת לבו ירין גוזלן, כלתנו בעתיד הקרוב, שיעמדו תחת החופה בע"ה מעט לאחר חגי תשרי.

כראש העיר לוד שעסוק מזריחת החמה ועד זריחת החמה הבאה בניהול העיר על מגוון רבדיה ואתגריה, ואמון על איכות חייהם של כ-85,000 תושבינו היקרים, לצד הטיפול האינטנסיבי בכל התחומים כדוגמת החינוך והביטחון, הרווחה והתפעול, התרבות והספורט וכן הלאה, ומאידך, בעל ואבא למשפחה נפלאה עם ארבעה ילדים ב"ה שגידלתי משחר-ילדותם יחד וצעד אחד צעד עם רעייתי ועמוד התווך של ביתי – יקירה היקרה, זה היה רגע מכונן ומרגש.

פתאום, בתוך כל הנהר השוטף הזה לעצור הכל, לנשום ולהביט בבני בכורי שרק זה עתה נולד, ולפני רגע חגג את בר המצווה שלו – מתארס ואטוטו מתחתן, זה החסיר פעימה בליבי. חיבר לי את הקו של ההצלחה בין ניהול העיר לוד לבניית הקן המשפחתי המקסים, זה שצועד איתך לכל מקום עם לב שלם, שיישאר איתך גם יום לאחר היציאה לפנסיה ולגמלאות.

בחייו של ראש עיר ישנם לא מעט רגעים שניתן לומר להם עליהם "הזורעים בדמעה – ברינה יקצרו", אך מעבר ומעל לזה – כאבא, שמביט לאחור בחיוך של נחת ושמחה ומהרהר במחשבתו "הזורעים בדמעה – ברינה יקצרו"! שנה טובה ומתוקה לגולשי 'כיכר השבת' ולכל עם ישראל היקר!

חיים אילוז, עורך 'כיכר השבת' - הנער שנעדר

שנה מורכבת עברה עלינו בני הציבור החרדי, רווית גזירות קשות ורעות - רוחניות וגשמיות כאחת, עטופה בסילוקן של צדיקים ובראשם שר התורה מרן רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל ונשיא המועצת חכם שלום כהן זצוק"ל. אך אירוע אחד שהחל בשנה זו, לצערנו, יימשך איתנו כך נראה גם לשנה הבאה.

נער חינני אחד, עם זיק של שובבות בעיניו, נעלם ביום בהיר. בפעם האחרונה הוא נראה במירון בסמוך לציונו של רבי שמעון בר יוחאי זיע"א - ומאז, לאף אחד אין מושג היכן הוא, לאן נעלם ולמה.

חיים אילוז (צילום: אריה לייב אברמס, a.l.a_photograghy)

מעל 180 ימים, 4,320 שעות, 259,200 דקות ו-15,552,000 שניות חלפו מאז שמוישי קליינרמן נעלם ועקבותיו לא נודעו.

עם ישראל עוקב בדאגה אחר כל בדל מידע אודותיו - לא סתם זה הסיפור הכי נצפה השנה ב'כיכר השבת' עם עשרות הכתבות שעלו ועסקו בחיפושים אחריו ובדאגה של בני משפחתו. לילותיהם אינם לילות, ימיהם אינם ימים, כל נקישה בדלת, כל רעש, כל צלצול טלפון - מקפיץ אותם, מעורר שוב את הרגש העז, אולי מוישי חזר?! גם בבר מצווה של אחיו היחיד והקטן, כולם ציפו וייחלו שמוישי יחזור, אך לצערם של כולם, מוישי לא חזר.

קשה להאמין שבמדינת ישראל נער בן 16 יכול להיעלם בפתע פתאום, ולאף אחד לא יהיה מושג איך זה קרה. אך מתברר שהמציאות עולה על כל הדמיון, ואנחנו בעיצומו של הסיפור המסעיר הזה.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה עם מוישי ועם קץ הסבל והדאגה של משפחתו.

חנני ברייטקופף, עורך ב'כיכר השבת' - הממשלה שהתעופפה

קשה מאוד לסכם שנה כזו, ועוד יותר קשה לסכם רגע אחד מהשנה החולפת. מה לא עברנו השנה? רצף של אירועי טרור בהם נטבחו באכזריות וברוע יהודים רק בגלל שהם יהודים - בברבריות מבחילה. כמעט רוב הציבור החרדי איבד את המנהיגים –-מאורי האומה שלו, ראינו פה עליות מחירים מטורפות שגם אנשים שהיו נחשבים בערב ראש השנה שעבר כאנשים מבוססים, כבר חושבים ארבע פעמים מה צריך ומה כדאי לקנות. אנשים שהיתה להם קורת גג משלהם, כבר לא כל כך בטוחים בה, בשל התייקרויות המשכנתאות - ממש על זה נאמר "תכלה שנה וקללותיה".

אבל הרגע שתפס אותי השנה יותר מכל, היה רגע נפילת הממשלה. באותו הזמן הייתי בדרכי למדינת טרנסניסטריה – מדינה קומוניסטית עם שליטה בלעדית של מנהיג אחד. אבל, זה היה הרגע שלימד אותי צניעות מהי.

חנני ברייטקופף (צילום: אריה לייב אברמס, a.l.a_photograghy)

ישבתי בתוך אוטובוס ללא מזגן, כשהשמש קופחת על גג האוטובוס ללא רחם והקליטה הסלולרית? זה רק בכאילו, מדי פעם יש הבלחות של קליטה ואנחנו, יושבי האוטובוס משתוקקים לכל בדל של מידע – מה קורה עכשיו בארץ.

באיזו נקודת דרכים סובייטית, האוטובוס עצר ואנחנו הלכנו לנוחיות לשירותי "בול קליעה". כשיצאתי מהשירותים והבחנתי באנשים הפשוטים המסתובבים שם, אנשים שחיים תחת רודנות, זה הכה בי, פשוט הכה בי ללא רחם.

חשבתי לעצמי: במשך שנה שלמה, 61 חברי כנסת מגוש הקואליציה, הסתובבו נפוחים מעצמם, ליברמן הרגיש שמותר לו הכל, דפק את החרדים ואזרחי המדינה בלי למצמץ, סער ואלקין הסתובבו מלאים מעצמם כאילו המדינה שלהם, איילת שקד התעסקה עם כאבי בטן וחשבה שכולם קונים את ה'לוקש' שלה, אורבך? לא הפסיק להתלבט ונהנה מחיזורי התקשורת אחריו, ובנט? הוא בכלל היה בעננים, שלא נדבר על לפיד, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ, מנהיגי גוש השמאל.

זו הנקודה שבה הבנתי כי "לא לעולם חוסן", לפעמים אנשים מגיעים לעמדות בכירות ויש ציבור שלם של אנשים שמשתוקק אליהם, אך הם נמצאים באופוריה של "אני ואפסי עוד". הם לא זקוקים עכשיו לאנשים הקטנים, לזבובים שרואים מהמטוס, הם על האולימפוס ולהם מותר עכשיו הכל, ואז, ברגע אחד הכל משתנה - הכל כאבק פורח, יועז הנדל שלא הפסיק להשתחצן נאלץ ללכת לבית בבושת פנים, מתן כהנא? נדחק לסוף העשירייה - לאחר תחנונים וכולם פתאום חזרו להיות בני תמותה.

אני אוכל להאריך עוד ועוד, אבל יש בפתח שנה חדשה, והרמז הזה של הצניעות מיועד אליי - ולכל מי שמתעסק בתקשורת: עלינו לזכור טוב, היום אתה פה מחר אתה שם, תשתמש בכלים שהקב"ה נתן לך בצורה מושכלת, אל תהיה כוחני ותדע להיות צנוע ולשמוע מה אחרים חושבים, וכן, גם לענות לטלפונים ולהודעות בוואטסאפ (;

אה, ואנקדוטה לסיום. השנה החולפת הייתה שנת שמיטה – בשנה הזו נפלה ממשלה שהצרה את צעדיו של הציבור החרדי, אני מספיק זקן כדי לזכור, שגם בשנת השמיטה הקודמת, הייתה ממשלה שהצרה לחרדים והיא נפלה...

איציק אוחנה, כתב ברנז'ה וסלבס ומפיק ב'כיכר השבת' - קידוש ה'

זו הייתה שנה של קידוש השם: בשנת תשפ"ב, בעוד החרדים הפכו למרמס תחת הממשלה המכהנת - מנגד, אולי כתשובת המשקל, ראינו התקרבות גדולה יותר אצל עמך בית ישראל לדת ולמסורת. התקרבות זו באה לידי ביטוי בצורה בולטת אצל ידוענים, שלאמירה שלהם יש משקל והשפעה על עשרות אלפים, והזכויות שלהם מתעצמות. אין בושה בלהתפלל, בלהניח תפילין, בלשמור על הטהרה - למרות העליהום התקשורתי-חילוני.

הרגע שלי הוא כל אותם רגעים קטנים שהיה רעש בתקשורת ועוד משפיען/ית קיבלו על עצמם לקיים עוד מצווה.

שנזכה לקדש שם שמו בעולם גם בשנה הבאה.

משה מנס, כתב 'כיכר השבת' ומגיש התכנית הכלכלית - הונאות ופרמידות

יצא לי להשתתף בפאנל כלכלי של ארגון מסילה לכלכלה נבונה. דיברתי על השקעות מסוכנות, על סימני אזהרה ועל כללים פשוטים שיעזרו לכל אחד להימנע מנפילות.

רגע אחרי שהמפגש הסתיים, ניגש אלי אברך חרדי וסיפר לי שהוא מכר את הדירה שלו והשקיע במטבע קריפטו מסוים שלדבריו אמין ובטוח ב-100% עם רווחים מובטחים של עשרות אחוזים. הסברתי לו שאני לא מבין בקריפטו, אבל בעיני זה לא נכון לקחת את הכסף של קורת הגג שלו ולהשקיע בתחום כל כך ספקולטיבי, מה גם שבדיוק על זה דיברתי בפאנל שאם אומרים לך שאין שום סיכון בהשקעה ושיש רווח מובטח, עדיף לברוח.

אבל הוא לא רצה להקשיב. אמר שדווקא המטבע הזו שלו צמודה לדולר ואין שום סיכוי שירד לה הערך.

משה מנס (צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)

למעשה, אחרי תקופה הייתה צניחה אדירה בכל התחום והמטבע שהוא השקיע בה, ה'לונה', קרסה לחלוטין. האברך ההוא הפסיד את הבית שלו. עם כל המשמעויות הכרוכות.

זה טלטל אותי, במוחש ראיתי איך אדם עושה טעות אקוטית, אפילו שאמרו לו, שהזהירו אותו. כשהאמת, כולנו עלולים להתנהל כך. לא תמיד מדובר בטעויות בתחומים כלכליים, אבל לפעמים אנחנו עיוורים למעשים שאנחנו עושים והלוואי ותהיה לנו היכולת להתבונן על עצמינו מהצד, להקשיב למה שאחרים אומרים לנו, ללמוד מהטעויות של עצמנו ולעשות חשבון נפש אמיתי.

אם כן, הרגע שלי מתחלק לשניים, הרגע שניגש אלי האברך וכבר ידעתי מה יקרה והרגע השני, שלצערי התברר לי שזה נכון ונודע לי כי הוא הפסיד את כספו.

ציקי ברנדוין, כתב חדשות החוץ ועורך ב'כיכר השבת' - המלחמה באירופה

עבורי, הרגע שאזכור כנראה כל החיים מהשנה האחרונה היה הרגע בו לראשונה בחיי ניצחתי בהתערבות ואני קצת מתחרט שזה לא היה על כסף – כי הייתי הופך למיליונר. נשיא רוסיה פוטין החליט לפלוש לאוקראינה, ובכל העולם היו בהלם כאילו לא היה מדובר במשהו מובן מאליו שיקרה.

השנה האחרונה הייתה דרמטית ומטלטלת, כולל עזיבה של האיש שהוביל את הקו נגד רוסיה, בוריס ג'ונסון – ונראה כי העולם הולך ומתפצל בגלל החלטה של מטורלל אחד בקרמלין שגם גרמה להתייקרויות בכל רחבי הגלובוס.

לחובבי הז'אנר, תשפ"ג – תהא שנה פחות גרועה.

נתנאל לייפר, 'המבקר' ועורך ב'כיכר השבת' - השיר שריגש

בנייני האומה, פתיחתו של מופע ההשקה של האלבום החדש של נפתלי קמפה - "כמלאך", התזמורת מתחילה לנגן את הלהיט שפותח את האלבום - "שובי השולמית" ואז כאילו בהפתעה, כל האולם מתחיל לשיר בבת אחת במקהלת ענק שכאילו עשתה חזרות לפני זה, יחד עם קמפה.

הרגע הזה שאתה מרגיש חלק מ-2800 אנשים, שפשוט מתחברים יחד דרך המוזיקה והמילים, הוא רגע מצמרר שגורם לי לצמרמורת אפילו עכשיו כשאני נזכר ברגעים האלה.

לקמפה הייתה שנה נהדרת עם אלבום מצליח ולהיטים גדולים אבל אני בטוח שגם הוא זוכר את הרגעים האלה בהם הקהל מחבק אותו ואת שיריו באהבה אין סופית וברגש עמוק כל כך.

זה הרגע שלי.

ישראל גינצבורג, כתב 'כיכר השבת' - סדרת הכתבות הפופולאריות

הרגע הזה שפגשתי את הבעלים של האתר שלנו במסדרון של כיכר השבת, "רוצה לכתוב כתבה על הגרושים החרדים?", הוא שאל אותי, תוך שהוא בטוח שאני בכלל נשוי באושר – זה הרגע שלי. הכתבה הפכה לסדרת כתבות וויראליות שיצרו שיח במגזר על היחס לגירושין ולגרושים, ולאחר תקופה כשהתגרשתי - התחלתי לפעול ביחד עם המרואיין הראשון - שוקי אלבירט, על הקמת ארגון שיסייע לאבות גרושים.

מאז אותה הכתבה - כתבתי עשרות כתבות על תופעות חברתיות שמאפיינות את המגזר החרדי, ואני מקווה שיצרתי שיח שיכול לסייע לקבוצות חלשות בחברה. הרגע במסדרון הינו ללא ספק, הרגע של השנה שלי.

שוקי סלומון - שולחן הניתוחים

מרגעי השיא שלי השנה היה ללא ספק "שיר הרפואה" שהוצאתי עם שותפי הזמר שלומי שבת.

אני מקבל מדי יום מאות מיילים ווואטסאפים כמה השיר הזה מחזק אותם באמונה. הרגע הגדול ביותר היה כאשר אבא יצא מניתוח עם בנו בן השמונה, שכל מה שביקש – עד לרגע שהוא נרדם – זה שישימו לו את שיר הרפואה שוב ושוב. להתעודדד.

ראיתי כמה המילים האלה משפיעות. לא בדיחות ולא שטויות. האנשים שהכי צריכים את זה ברגע הקריטי של החיים שלהם ואני הייתי שם כדי לתת להם את טיפת השמחה והאמונה הזאת. זה הרגע שלי בחיים.

דביר עמר - עולם הישיבות הפורח

נכון אומנם שהיו הרבה פטירות השנה של רבנים גדולים הן בציבור החרדי והן בציבור הדתי לאומי, נכון שהיה את מאבק הכשרות עליו נלחמו הרבנים, נכון שהיו המון קונפליקטים בין בחורי הישיבות לצה"ל, אבל בעיני הרגע שתפס אותי – זה הגדילה העצומה של הישיבות. דווקא בדור של טכנולוגיה בשפע – יש עליה עצומה ומבורכת בממדים שלא נראו לעולם.

מורי ורבי הרב יעקב שפירא אמר שכנראה זה בגלל הצימאון הרוחני שיש גם לאחר תקופת הקורונה. אנשים צמאים לתורה. למרות כל מה שאנחנו מסקרים כל השנה – הנשמה צמאה לרוחניות.

שלמה ריזל, כתב רדיו 'קול חי' - המלחמה באירופה

המלחמה באוקראינה היא כמובן רגע השיא החדשותי של השנה הזו וזה רגע השנה שלי.

זו לא "עוד מלחמה במזרח התיכון" או במדינת עולם שלישי, אלא כזו שקורית אחת לעשרות שנים. זו המלחמה הגדולה ביותר ביבשת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה ומה שקורה בה כעת ישפיע עוד עשורים רבים. ההיסטוריה נכתבת ממש מול עינינו.

באופן אישי התחלתי לסקר ולדבר על המלחמה כחודשיים לפני שפרצה, אחרי שהתמונה מכלי התקשורת הרוסיים והאוקראינים שאחראיהם עקבתי הצביעה בבירור על תופי המלחמה. מידי יום אני משקיע זמן לעקוב אחר ההתפתחויות וזה בהחלט מרתק.

שנזכה לשנה של גאולה ולשנה של שלום.

ישראל מאיר, עיתונאי - פטירת מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל

יום שישי ט"ו באדר. סעודת פורים. אני נוהג להקפיד על "חייב איניש לבסומי" גם בפורים של ירושלים. הריקודים בסעודה אצל הוריי הירושלמים בשיאם. האחים, הנכדים והנלווים אליהם רוקדים בהשתפכות הנפש לצלילי הלהיט החדש (על הלחן הישן נושן): "טאטאל'ע קום שוין אהיים".

לקפל סעודה, לוקח זמן. לקפל סעודת פורים, לוקח עוד יותר זמן. אבל אז מגיעה הודעה מעזרת הנשים במשפחה: "החייאה בביתו של מרן שר התורה".

(צילום: רועי שפרינק)

הבשורה הזאת שיתקה בשנייה את הסעודה. השיכורים התפכחו, ואפילו, כך היה נדמה, הריח של חלל החדר התחלף בריח אחר. פרק תהילים אחד בלבד הספקנו להגיד ביחד, עד שהתברר שנהפך לאבל מחולנו.

"יתגדל ויתקדש שמך בעולמך טייער טאטל'ע". זהו רגע השנה העצוב שלי.

ולסיום, רגע השנה שלי:

רגע השנה שלי יהיה ללא ספק הרגע בו נקראתי אל הדגל, לעבוד באתר הגדול ביותר בציבור החרדי, אתר 'כיכר השבת'. במהלך השנה התאמצתי להביא עבורכם את מיטב הכתבות הכי מרתקות, שיש בהם ממד של משמעות הרבה מעבר לעוד כתבה מרתקת.

עשיתי הכל כדי להביא את הכתבות שתיהנו ותחכימו מהם. החל מכתבת המגזין הראשונה שכתבתי, בה ראיינתי אנשים שבחו לחו"ל בעקבות השקעות כספיות מסוכנות, עובר דרך ראיונות אמיצים עם אנשים שניסו לשלוח יד בנפשם, או אדם שפגע בקרובת משפחתו וכלה כתבות תחקירים על הסכנות התחבורתיות בעיר ביתר עילית וכהנא נוספות.

לעוד שנה של כתבות מגזין מרתקות למענכם ובשבילכם, ושנזכה לבשר רק טוב.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר