"בזזזזז"...
מכירים את הרעש המתכתי הזה כשדלת הברזל בבית הסוהר נפתחת? לא מכירים?! נו, ברור. למה שתכירו...
>> למגזין המלא - הקליקו <<
כיוון שרוב הקוראים לא מכירים את בית הכלא מפנים, ערכנו עבורכם סיור מיוחד בין כותלי בית הכלא, על מנת להכיר קצת איך המקום נראה מבפנים, אחרי שעוברים את החומות הגבוהות והבדיקות הקפדניות. עם מה מתמודדים הסוהרים ואיך מתנהגים עם אסירים דתיים. לצורך כך, שוחחנו עם מפקד בית הסוהר וערכנו סיור מרתק באגף התורני של בית הסוהר איילון.
מי נמצא באגף האיקסים?
מיד בכניסה הונחיתי להפקיד את הפלאפון ותעודת הזהות בתא השומרים, כך שאת רישומי הביקור הזה העלתי על דף ועט. ממש כמו פעם. אולי רצו להראות לי איך זה מרגיש שלוקחים לך את החירות.
כך או כך, לאחר בדיקה מקיפה שאינני נושא עלי שום דבר למעט את עצמי, נכנסתי בשערי בית הכלא איילון, בכניסה לעיר רמלה.
התחנה הראשונה שלנו להיום זה ריאיון עם מפקד בית הסוהר מר גונדר משנה רוני-אהרון אלבז.
אלבז, משרת מזה ארבעים שנה במגוון תפקידים שונים על מדים, כאשר 16 שנה מתוכם הוא משרת בין כותלי בתי הסוהר. בשנתיים וחצי האחרונות הוא מפקד בית הכלא איילון, מה שאומר שכל אחריות המתחם כולו, עם שלל האגפים שתכף נמנה - על כתפיו.
המפקד נותן לי סקירה קצרה על המקום בליווי מצגת: "כלא איילון ממוקם בסמוך לכביש הראשי, מה שמצריך ערנות מרבית של סגל בית הסוהר. לא פעם יכול לעבור רכב ולזרוק רימון לתוך שטח בית הכלא מבלי שהוא יצטרך לעצור את נסיעתו".
"האבטחה סביב הכלא – גדולה", הוא מפרט, "הן מחשש לבריחת אסירים למקום יישוב, והן מחשש להברחת דברים לתוך בית הכלא".
אלבז מספר כי "כאן נתלה אייכמן ימ"ש בשנת 1962 וכאן הוקם לראשונה אגף האיקסים והאגף התורני, במהלך השנים".
"אגף האיקסים", מסביר המפקד, "הינו אגף לאנשי שב"כ או מוסד, בעלי רגישות ביטחונית גבוהה, שסרחו מתפקידם. חוץ מהסוהר, המפקד ואולי עוד כמה שהתעסקו עם התיק שלו - אף אחד לא יודע שהוא בכלא. לעיתים אפילו בני משפחתו לא יודעים. מדובר באגף מאתגר מאוד, כי כדי לשמור על דיסקרטיות כל כך גבוהה - זה מצריך הרבה מאמצים".
במתחם סמוך אך נפרד, נמצא כלא תרצה כשחומה חוצצת ביניהם, ובתוך הכלא עצמו יש גם את האגף של האסירים הביטחוניים והאגף של האסירים הפליליים.
עוד חידוש שנוצר כאן לראשונה, היה אגף היצור ואגף החינוך. מדי יום קמים למעלה משש מאות אסירים והולכים לעבוד או ללמוד. בתמורה לעבודתם, יכולים האסירים לרכוש בקנטינה (החנות בכניסה לכלא. א"ט) מוצרים להנאתם. השכר כאן הוא בין 700 שקל לחודש ויכול להגיע עד 1,300 ש"ח.
יש מהאסירים שישתמשו בזה לסיגריות, מיני מתיקה או אביזרים לחדר, יש שישמרו את הכסף עד כמה שהם יכולים ויש שאפילו מעבירים אותו למשפחות שלהם בחוץ, הזקוקות לכסף הזה.
בנוסף, יש במתחם את האגף השמור - אגף ההפרדה. באגף הזה יש אסירים שיש צורך לשמור עליהם ביתר שאת, לעתים בגלל שהם רוצים לפגוע באחרים או כי אחרים (בתוך הכלא או מבחוץ) רוצים לפגוע בהם. לא אחת מדובר באסירים מתוקשרים ומוכרים מאוד.
על הסוהרים באגפים האלה, הרבה מעבר לאגפים אחרים, להיות עם חוסן נפשי גבוה ומצב כספי טוב. מדובר לעיתים באסירים שאין להם בעיה להציע לסוהרים הרים וגבעות - וגם לעמוד במילתם - על מנת לקבל הטבות כל שהם או עזרה בעת בריחה.
כדי להכניס אסירים לאגף שכזה יש לקבל צו שופט. מדובר בהליך ארוך שיש לבדוק אותו מראש, שכן לא ניתן סתם להכניס אדם לתא מבודד 24/7. לעיתים ההחלטה הינה בידיו של מפקד הכלא, כאשר הוא חש שיש סכנה לאחד האסירים.
באגף הזה, בשונה מאגפים אחרים, האסיר יכול לצאת לטיול היומי, הנמשך כשעה, רק אחרי שהאסיר הקודם חזר מהטיול שלו. כך נמנעים מצבים שאנשים יכולים לפגוע אחד בשני.
האסירים שמורשים לצאת לאגף החינוך מקבלים כאן לימודים ברמה גבוהה. הם יכולים ללמוד קרוא וכתוב בעת הצורך ולקבל תעודה מטעם משרד החינוך על 12 שנות לימוד. ככה, כשהם יוצאים חזרה לחברה, יש להם סיכוי להתקבל למקומות עבודה ולהשתלב.
"בשנת 2020 הוקמה יחידת אבטחה מיוחדת שמאבטחת את האזור כולו", מציין המפקד, "הם אמונים על השמירה והסדר סביב המתחם וכך מקילים עלי שאוכל לטפל בעניינים בתוך הכלא. כיוון שאנחנו על הכביש הראשי, אנחנו יכולים להגיע למצב שיש עלינו ירי, רימונים, הפגנות או כנופיות פשע שרוצים לחדור למתחם על מנת להבריח פנימה דברים או לחילופין, להבריח החוצה. יחידת האבטחה נותנת מענה לכל האירועים הללו".
סוף מעשה – איך לא להגיע לכלא?
על כל אגף בו יש למעלה מארבעים אסירים, מופקדים שלושה סוהרים. "בפועל, יש לי רק סוהר אחד על כל אגף כי השניים האחרים בדרך כלל עסוקים בעוד דברים. צריך להביא אסירים לרופא, לספרייה, לטיול ועוד. לכל סוהר יש לחצן מצוקה והיה והוא נקלע לאירוע עם האסירים, כולם מזנקים אליו, יחד עם המשל"ט, לטפל באירוע".
עד כמה אתה לוקח אירוע של זריקת רימון לתוך שערי בית הכלא כאירוע חמור? הרי אם האסירים ירגישו שעשית מזה עניין זה יכול 'להדליק' אותם עוד יותר, אולי עדיף להגיב נקודתית?
"מה שאתה אומר נכון אם אחד הסוהרים זרק לי מילה שלא במקום. אז במקום לעשות מזה עניין, אני אקרא לו אחר כך ואעמיד אותו במקום, אבל לגבי אסירים, כאן אין משחקים. יש אירוע?! כל המקום על גלגלים. אנחנו מטפלים בזה בצורה הכי חמורה שיש", משיב המפקד.
"אנחנו כל הזמן שולטים במצב באגפים. הן על ידי המשל"ט, הסוהרים, והן על ידי מקורות. ככה אנחנו יודעים אם משהו עתיד לקרות. אם האסירים מתקדמים מטר קדימה, אנחנו נהיה חמישה מטרים לפניהם", מצהיר המפקד.
למראה פניי התמהות על המילה 'מקורות', מסביר המפקד: "בכל מקום יש לנו אסירים שמדברים איתנו. אתה יכול לקרוא לזה שטינקר, אבל אני לא רואה את זה ככה. הם לעיתים מתוגמלים על כך וזה לגיטימי מאוד שאנחנו מדברים עם האסירים ומבינים מהם מה רוח הדברים בין החבר'ה באגפים".
בפן האישי, היית מאוים פעם?
"כן", המפקד משיב בחיוך נינוח, "הייתי מאוים תקופה ואחרי שעלו על עקבותיהם של המאיימים וגילו מי הם, הם ירדו מהרעיון. חושב להדגיש, שבמקרה של איום על הצוות ייעשו בדיקות קפדניות על כוונת המאיים, כולל הזמנת חוקר משטרתי ובדיקת עומק של האיום".
אתה לא מפחד?
"אין בי פחד", משיב המפקד נחרצות, "כשבחרתי לשרת עם המדים ידעתי לקראת מה אני הולך. לפעמים אני חושב על זה שאומנם אני כאן מוגן בין חומות הכלא, אבל אשתי והילדה מסתובבים בחוץ. בימינו לא קשה להגיע לאנשים. לפעמים הראש שלי כאן אבל ליבי שם איתם".
יצא לך שאחד האסירים זרק מילה או איזה קריצה על זה שמתכננים לפגוע בך או במשפחה?
"בטח שכן. היו אסירים שדיברו לא יפה, אבל לרוב הם ביקשו על זה אחר כך סליחה".
אפרופו, יש לאסירים נקודת חיכוך איתך, הם יכולים לפגוש אותך?
"פעם בשבוע אני עושה סיבוב בין האגפים. אני מדבר מאוד בגובה העיניים, מדבר מנקודת מבטו של האסיר. לכן קשה מאוד 'להתחיל' איתי. אני מדבר אליהם יפה והם משיבים ככה. אם יש אסיר שבודק גבולות – אנחנו מחזירים באותה מטבע".
"אנחנו כאן ערוכים לכל תרחיש קיצון", ממשיך המפקד לתאר את הווי המקום. "ומתאמנים על זה בכל עת. סוף דבר חשוב לנו להוציא מכאן אסירים משוקמים יותר וטובים יותר. אנחנו נוטעים את הנטיעות כאשר לא תמיד אנחנו רואים את העץ שגדל. אנחנו משקיעים באסירים בטווח הקצר ובטווח הארוך. גם לימודים ועבודה בתוך הכלא על מנת לתת להם מוטיבציה לקום בבוקר ולהיות לתועלת וגם לטווח הארוך שכאשר ייצאו מכאן – הם יהיו אנשים טובים יותר ומוכנים לחיים שבחוץ".
"חשוב להדגיש", ממשיך המפקד, "לעולם עלינו להפריד בין היותו של האסיר עם עונש מאסר על כל מעשה שהו, להיותו אדם עם זכויות כמו גם חובות. מה שמגיע לו – ניתן. ומה שלא – ניקח ממנו ואם צריך גם בכוח. כשעושים את ההפרדה הזאת – דואגים באמת לאסירים".
כאן אני מבקש מהמפקד לתת טיפ לקוראים איך לא להגיע לכלא, כמי שפוגש את האסירים בכל העת ויכול לתת עצה מניסיונו העשיר...
"תשובתי מתחלקת לשתיים", עונה המפקד לאחר רגע של מחשבה, "דבר ראשון להימנע מאלכוהול. שתיית אלכוהול יכולה להביא לצריכת חומרים מסוכנים אחרים. שתית אלכוהול מובילה למעשים קשים. שתיית אלכוהול מובילה לרצח. האלכוהול מטשטש את האדם ועלול להביא למעשים שאחר כך הוא יתחרט עליהם. לכן, לברוח מזה.
"דבר שני: ללכת לטפל. אדם שמרגיש בעצמו שיש לו איזו תכונה לא טובה - שיטפל בזה מראש ולא רק כאשר הוא כבר מגיע לקצה או בכלא. סוף מעשה במחשבה תחילה".
מהו האגף התורני?
בשלב הזה אנחנו עוברים לדבר על האגף התורני, שתכף נבקר בו. האגף התורני מיועד עבור שומרי תורה ומצוות שמסיבות כאלה ואחרות צריכים להיות מאחורי סורג ובריח. באגף יש שני חדרי תפילה ובתי מדרש, עם נוסח ספרד ונוסח אשכנז.
הכללים להתקבל לאגף: לשמור שבת, לבוש הולם עם תספורת מתאימה, להגיע למדרשה במקום ולשמור מצוות. תושבי האגף יקבלו אוכל כשר ואילו בחדרים אין להם בכלל מסכי טלוויזיה.
כיום יש באגף כשמונים אסירים, רובם שומרי תורה ומצוות ממש, וחלקם כאלה שעדיין עושים צעדים בעולם התשובה ונמצאו מתאימים למקום.
המפקד קורא לסגן רב בית סוהר, כלאי הרב שמואל בן הרוש, שמוסיף פרטים על האגף התורני: "כל אחד שנמצא מתאים לאגף התורני, עובר ריאיון קבלה בו אנחנו שואלים אותו שאלות בסיסיות. אנחנו בודקים את המאפיינים שלו, עושים את ההתאמה שלנו ואז נכניס אותו לאגף".
ניסו לעבוד עליך כדי להיכנס לאגף?
"כן, זה קורה. בעיקר בגלל שהחיים שם באגף יותר רגועים. אבל אחרי שתיים שלוש שאלות אני כבר יודע לזהות מי עומד מולי, כך שזה לא קורה הרבה".
מה עושה מי שרוצה חיים דתיים אבל לא רוצה להיות באגף התורני?
"יכול להיות באגפים הרגילים. יש לנו כמה כאלה. ראינו שזה אפשרי והכנסנו אותם להיות ארבעה בחדר אחד, כדי להקל עליהם בשבתות נניח, אבל אני לא יכול להבטיח להם שמחר זה יישאר ככה. אם אני צריך להכניס לשם מישהו אחר, זה מה שייקרה. זה מוביל למצב שיש שלושה יהודים וערבי בחדר, קורים כאלה מקרים. הם, אגב, מתחשבים אחד בשני. בשבתות הערבים לא מדליקים מוזיקה ובימי הרמדאן היהודים משתדלים לא לאכול ליד הערבים".
ואוכל כשר הוא יקבל?
"האוכל בכלא הינו כשר. בוררים כאן אורז בצורה קפדנית שהלוואי ככה הייתי עושה בבית שלי", מחייך הרב בן הרוש, "ובשבת לא עובדים כאן, כך שהוא יכול לשמור גם באגפים רגילים על אורח חיים דתי".
תוכל לספר לי על מישהו שהיה באגף הרגיל והגיע לתורני, סיפור שריגש אותך?
"היה כאן את אחד מראשי ארגוני הפשע שהיה באגף השמור. לאחר תקופה ארוכה שנכנסתי אליו לשיעורים ראיתי שבשלה העת להעבירו לאגף התורני. בהתחלה היה לו כאן קשה, הן זו תרבות אחרת ממה שהוא היה רגיל בכל עסקי הפלילים שלו, אבל לאט ובהתמדה הוא הצליח. לאחר כמה שנים הוא השתחרר ושמעתי שהוא הולך לכולל ללמוד, תוך שהוא עוזב את כל הדברים הלא טובים שהוא עסק בהם".
"חשוב לי להבהיר", מחייך הרב בן הרוש, "אנחנו לא עוסקים כאן בחזרה בתשובה. זה לא שאני עובר בין התאים ושואל מי רוצה לחזור בתשובה. אבל אם מישהו מרגיש שהדת תעזור לו – אנחנו נהיה כאן בשבילו לעזור לו".
באלו אתגרים אתה נתקל בפועלך עם האסירים התורניים?
"הרבה פעמים אסירים באים אלי בכוח התורה, מה שנקרא 'עיוות חשיבה תורני'. הם יכולים להגיד לי על משהו: 'אבל יש רמב"ם שאומר אחרת', ואני צריך להסביר להם או שאין רמב"ם כזה בכלל, או שהם פירשו אותו איך שהם רוצים להבין אותו. אני מסביר להם שהטיפול הוא חלק ממה שהתורה רוצה וחובה עליהם לטפל בעצמם".
אתה עושה הפרדה בין עבודתך בכלא להיותך בבית?
"בטח. חייבים. אני לא מספר בבית מה אני עובר כאן. אם הילדים שלי ישמעו את הסיפורים שיש כאן הם לא ירצו לצאת מהבית. אני יודע שכאן זאת השליחות שלי".
זה לא קשה העבודה הזאת של להיות רב בכלא?
"אנחנו יודעים את העבודה. כשאתה יודע לקראת מה אתה הולך – זה עושה את זה קל יותר. אנחנו באנו לעבוד בכלא ויודעים מה ההשלכות וככל שאתה יודע שהכל יכול להיות – אתה לא מופתע מכלום".
סיור באגף התורני – הווילון ליד בית המדרש ומגילות אסתר
אנחנו יוצאים מהמשרד של המפקד והולכים לאגף התורני. בכניסה מזהיר אותי הרב שאראה כאן כמה פרצופים מוכרים מאוד מהציבור החרדי ולכן ביציאה – אני פשוט שוכח מהם. למעשה, במהלך הסיור לא בחנתי את האסירים לעומק ובכלל, לא הכרתי אף אחד.
האגף נראה כמו שנראה כמו כל אגף אחר בכלא, אלא שכאן לא נמצא מסכי טלוויזיה ובחצר נמצא שני בתי כנסת. אחד ספרדי ואחד אשכנזי. בדיוק כשהגענו מתפללים כאן מנחה גדולה.
אני מציץ פנימה. חסיד עם כל הלבושים לצד ספרדי עם כיפה גדולה. לידם אסיר עם ציצית בחוץ לצד אסיר עם כובע וחליפה קצרה.
"בהיותם בתוך האגף", מסביר לי הרב בן הרוש, "הם לא חייבים ללבוש מדי אסיר. רק שהם יוצאים לעבודה עליהם ללבוש את המדים הכתומים".
בהיותנו בבית המדרש הפנוי כרגע, מסביר לי הרב שכאן הם יכולים להתפלל וללמוד. באם אחד האסירים לא מגיע לכמה תפילות או שיעורים הוא נקרא לשיחת אזהרה שלאחריה הוא יכול למצוא את עצמו באגף רגיל.
כיוון שהגענו ביום חמישי, ההכנות לשבת בעיצומן. מהמטבח עולה ריח ניחוח ואנחנו ממהרים לשם. הרב עובר איתי בין האסירים שמכינים את המטעמים לשבת. אנחנו פותחים סירים. באחד יש דגים מרוקאים טעימים, בשני יש אורז ובשלישי, איך לא, טשולנט עסיסי.
"בהמשך השבוע הם מקבלים מנות מטוס", מסביר לי הרב, "כיוון שכאן מקפידים על כשרות מהודרת. אם, אגב, אנחנו מגלים שאסיר קונה בקנטינה מוצרים לא כשרים פעם אחרי פעם, לא נמשיך לתת לו מנות כשרות מהודרות. אם הוא לא מקפיד, למה שנשלם עליו יותר?!".
הרב ממשיך: "אם אני רואה שהאסירים באים בטוב אחד עם השני אני נכנס למטבח הראשי ומבקש מהטבח שהשבוע יפנק את כולם לשבת בעוד פירות וירקות. אם אני מגלה שהם מתיישבים קבוצות קבוצות, אז אני לא עושה מאמץ לדואג להם לאקסטרה".
אז דווקא בין כותלי הכלא אתה עושה אחדות בין באסירים...
הרב מחייך. "אנחנו עושים מאמץ לדאוג לכל הקהלים. אתמול (י' בשבט, א"ט) היה כאן התוועדות עם החב"דניקים והיום נעשה הילולה לעילוי נשמת רבי יצחק אבוחצירא זיע"א. אנחנו עושים מאמץ לדאוג לכולם. אני לא יכול להבטיח כלום, אבל אעשה את המיטב לדאוג לכל הקהילות שנמצאים כאן".
בעודנו עומדים בחצר, בסמוך לבתי המדרש, אני רואה שירותים ציבוריים. הכניסה אליהם מכוסה בווילון על מנת לעשות חוצץ בין מקום טמא לבית המדרש. מראה זה מוביל אותי לשאלה הבאה: איזה אתגרים עומדים לפניכם באגף התורני?
"אתן לך דוגמה קטנה", עונה הרב, "לפני פורים הייתי צריך לדאוג למגילות עם כתב שונה לכל קהילה. כדי להתגבר על זה לימדנו מספר אסירים ספרות סת"ם, הבאנו לכאן קלפים וכך הם ייצרו בעצמם מגילת אסתר. בנוסף, לפני פסח אני דואג לכל אחד למצות שהוא אוכל וכן לפני כל חג יש את האתגר שלו".
מתי כיבוי אורות?
"עשר בלילה כולם צריכים להיות במיטות".
אנחנו עוברים בין התאים. חלק מהאסירים נחים, אחרים אוכלים. עוד כמה באמצע לימוד ואחד עושה ספורט בחצר הקטנה. האווירה נראית די רגועה. עוד יום של שגרה בין כותלי הכלא.
הסוהר פותח לנו את הדלת ואנו יוצאים החוצה לחצר הפנימית של הכלא. בעודנו עוברים החוצה אנו חוצים קבוצת אסירים שיוצאת לעבודה במשמרת צהריים. בעוד אני חוצה את הבידוק במהירות, עליהם להוריד נעלים וסוהר בודק אותם אחד אחד. סוף דבר, אף על פי שיש להם כאן תנאים נוחים – בסוף, חשוב לזכור, הם אסירים.
בדרך לשער היציאה מן הכלא אומרת לי הדוברת מילים שעוד אזכור הרבה זמן: "אומנם זה נראה שטוב להם ויפה להם, אבל עצם שלילת החירות של אדם, היא קשה. אף אחד לא רוצה להיות במקום הזה".
דלת אחת אחרונה מפרידה ביני לבין החופש. עוד סוהר ואני מחכים שהשומר יפתח לנו עם הזמזם. הליך שמשום מה מתעכב לדקה וחצי. אולי כדי שארגיש ולו לרגע איך זה להיות אסיר שמישהו אחר מחליט בשבילך על כל צעד ושעל.
הדלת סוף סוף נפתחת ואני נושם את החופש לריאותיי במלוא העוצמה.
(לפניות לכתב: ari@kikar.co.il)