לפיד: החרדים ניצחו, אבל יש לזה מחיר

להלן קטעים מטורו של לפיד:

"ניצחתם", אמרתי להם. כמה ראשים, עטויי כיפות שחורות, התרוממו בהפתעה. עמדתי על במה קטנה, בקמפוס החרדי של מכון לנדר בירושלים. מולי ישבו כמאה סטודנטים חרדים, ומהצד השני של הפרגוד ישבו כעשרים סטודנטיות.

"אנחנו החילונים", המשכתי, "חשבנו שאתם הולכים להיעלם. היינו בטוחים שהחרדים הם תופעה שמקומה במוזיאון. שאתם תהיו כמו הספארי ברמת גן. תחיו באיזו שמורת-טבע, ואנחנו נביא את הילדים ונגיד להם, 'אתה רואה בני, ככה נראה פעם יהודי'."

חיוכים מהוססים הפציעו על חלק מהפרצופים הצעירים שמולי. אחרים המשיכו לבחון אותי בזהירות, מפני שבשכונה שלהם בגבעת שאול, בין אלפי עגלות תינוק וכבסים מתנופפים, החיה הנדירה הייתי דווקא אני.

אני מניח שהם היו בטוחים שבאתי לריב. לשם המשפחה שלי, בשכונות האלה, יש משמעות טעונה, ואיש לא הכין אותם לאפשרות שאכריז לפתע על נצחונם.

לפיד מתייחס בטורו לעניין "מחיר הניצחון": אלא שיש לזה מחיר, כי עכשיו אתם צריכים לענות לעצמכם על השאלה הבאה: איזו אחריות מטיל עלי הנצחון? למה זה מחייב אתכם?

האם אתם עדיין יכולים להגיד לעצמכם שרק החילונים צריכים ללכת לצבא כי זה לא עניינכם? האם אתם עדיין יכולים להגיד לעצמכם שהעניים היחידים שאכפת לכם מהם הם חרדים, ולא מעניין אתכם בכלל אם עניים חילונים ימותו מרעב? האם מותר לכם להמשיך להסתכל על כל הבעיות המעסיקות את מדינת ישראל, ובראשן הסכסוך הישראלי-פלשתיני, כעל 'בעיות של חילונים'?

כי אתם ניצחתם וזה אומר שנגמר העידן שהייתם קבוצה שעומדת בצד ואומרת כל הזמן 'אתם צריכים להתחשב בצרכים שלי'. אתם המנצחים ולפיכך אני יכול היום לומר לכם – גם אתם צריכים להתחשב בצרכים שלי. לא רק אני אחראי עליכם, גם אתם אחראים עלי. ולא רק אני צריך למצוא את הדרך להפוך את חייכם לאפשריים, גם אתם צריכים למצוא את הדרך להפוך את חיי לאפשריים."

חוק כיפור

עוד כותב לפיד בטורו המתפרסם במלואו בעיתון:

אתם יודעים למה דווקא על חוק יום כיפור כל החילונים מקפידים? הם לא ידעו. מפני שאין חוק כזה. מעולם לא נחקק במדינת ישראל חוק יום כיפור. הוא לא קיים. כל מה שקרה הוא שברור לנו שזה חשוב לשכנינו הדתיים והחרדים שלא ניסע ביום כיפור במכונית ולא נעשה מנגל בחצר, ואנחנו שומרים על זה בשמחה. מפני שביקשו מאתנו. מפני שזה מעשה של שכנות טובה, וכבוד הדדי, וזה חלק מהאחריות שלנו כלפיכם לעשות את המקסימום כדי לאפשר לכם לחיות את חייכם על פי דרככם ועל פי אמונתכם.

יום כיפור הוא דוגמא לאיך מתנהג מי שאינו עסוק רק בשבט שלו, אלא רואה עצמו כחלק מחברה אנושית רחבה יותר, כחלק ממדינה, זה מחייב אותך לסוג של אדיבות, ולסוג של נדיבות".

במילים אחרות, אולי אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו ישחקו יחד, אבל זה לא אומר שאנחנו פטורים מלשמור על החצר.

ושוב ראיתי כמה חיוכים.

כי הם הבינו שהדבר היחיד שאני מבקש מהם הוא שיהיה להם טוב. שיעבדו, שיתפרנסו, שירוויחו יותר כסף, שישפרו את איכות חייהם. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל זה לא. מפני שמה שחשוב הוא לא מי ניצח, אלא זה שאם הנסיון הזה יכשל, כולנו נפסיד.