"בכל דרכך דעהו" | רבני כלא רימונים פותחים את הסורגים וחושפים צוהר לעבודתם

אסיר לומד, רב ואסיר בבית הכנסת של הכלא וכותב השורות עם רבני בית הסוהר (צילום: דוברות שב"ס)

בית סוהר רימונים - אופק, כולל בתוכו בית סוהר למבוגרים ובית סוהר לנוער. זהו בית הסוהר עם האגף התורני הגדול ביותר בארץ.

"לא מוותר על אף אסיר". הרב ישראל אברג'ל (צילום: דוברות שב"ס)

כמה אסירים יש כאן?

"בית הסוהר מונה בין אלף ממאתיים לאלף שלוש מאות אסירים, תלוי בתקופות".

ומה תקפידו של הרב?

"הרב עושה הרבה מאוד תפקידים. יש לנו כאן אגף תורני אבל אנחנו מטפלים בכולם. יש אצלנו את אגף 'אגד', הוא מתאים לאנשים דתיים, אבל לא כולם שם חרדים, אגף של 'הפתוחים' יותר.

"העבודה של הרב היא לדאוג לכשרות המטבחים בכל האגפים, מדרשות, שיקום תורני. יש לנו כאן אחד עשר מדרשות. בתורני יש שלוש מדרשות לפי סוגי לימוד ובשאר האגפים יש מדרשה אחת בכל אחת. יש לנו רבנים אזרחיים שבאים לכאן".

כמה רבנים מגיעים לכאן?

"חמישה אזרחיים. מדריכים תורניים, נשווה אותם למה שאנחנו מהישיבה מכירים –'ר"מים'. יש לנו רבנים שנמצאים כאן גם אחר הצהריים כי אסירים שנמצאים בחינוך – משלימים 12 שנות לימוד – או כאלה שעובדים – לא נמנע מהם את המדרשה ולכן הם ילמדו אחר הצהריים כדי שיהיה להם את לימודי היהדות הללו".

הרב ממשיך ומפרט מה תקפידו של רב הכלא: "יש לנו אסירים שנמצאים בשיקום תורני. יש אנשים שהולכים לשיקום שאיננו תורני ויש כאלה שממשיכים מכאן לכוללים וישיבה. רש"ר (רשות שיקום האסרים) אנחנו עומדים מולם.

"כמו גם תפעול בתי הכנסת, בחגים: ראש השנה ויום כיפור, בניית סוכות, שבועות, הושענא רבה. בל נשכח שאנחנו נותנים שירות דת מלא לסגל. חתונות, הלוויות, הזכרות וכל הדברים שהסגל צריך להגיע לרב. שאלות בהלכה, אנחנו כאן".

ומה הכי מאתגר אותך בתפקיד?

"הכל כאן מאתגר, אין חלק שלא".

ובכל זאת?

"החלק המאתגר האמיתי הוא שאתה מתחיל עם אסיר ואתה רוצה להצליח להביא אותו לסיום המשימה. מה זה סיום משימה? מבחינתנו, אם הכנסת אותו שיצליח לעלות בסולם, או כמו שאצלנו בשב"ס קוראים לזה 'התקון', מלשון תיקון – אם הצלחתי שהוא משתחרר מכאן טוב יותר ולהמשיך את הרוח שהוא התחיל כאן כגון הקמת משפחה ולימודים בשילוב תורה ועבודה ביחד – דיינו, זה בעיקר האתגר הגדול שלנו. אנחנו נמדדים בהצלחות הקטנות הללו".

בשלב הזה של השיחה הרב מקבל שיחת טלפון בה הוא נשאל על אסיר שרוצה לקבוע חתונה בבית הסוהר. לאחר שהוא מסיים את השיחה אנחנו עוברים לדבר על הנושא המסקרן הזה של חתונות בין כותלי הכלא.

כמה חתונות עשיתם כאן?

"שלוש או ארבע", עונה הרב, "אם אסיר מבקש להתחתן ולהקים בית – אנחנו נותנים לו. אם מדובר באסיר שיש לו 'סבב חופשות' – הוא יעשה את זה בחוץ, אבל אסיר שנמצא במאסר ארוך ולא יכול להתחתן בחוץ – יכול להגיש בקשה, לפתוח תיק ברבנות – על ידי עורך דינו או כלתו – ואנחנו מטפלים מכאן בתהליך וכך הוא מתחתן כאן".

איך נראית חתונה כזאת?

"כמו כל חתונה בחוץ", מחייך הרב, "אנחנו מביאים קצת כיבוד, הוא מביא את מה שהוא קונה בקנטינה, הוא מביא כמה חברים מהאגף, מגיעים בני משפחה מקרבה ראשונה – אבא, אמא, אח ואחות, מהצד שלו ומהצד שלה, ואנחנו עושים את זה כאן באולם".

אסיר בעיון ספר קודש בבית הכנסת של הכלא (צילום: דוברות שב"ס)

"כמובן" מדגיש הרב, "שיש כאן חתונות של לא יהודים, ערבים או נוצרים. אנחנו בקשר כמובן עם משרד הדתות, משם יש לנו רשימה של כל הקאדים והשייחים המאושרים על ידי משרד הדתות לעריכת חופה ואנחנו מזמינים אותם לבוא לערוך חופות".

שילוב שיטת הטיפול היהודית לכללית

כמה הקטע הדתי תופס מקום בהליך הטיפול של האסיר?

"יש אסיר שמתמקד בחלק הטיפולי הלא דתי. יש כאן חיתון ותעסוקה במפעלים, בהובלת העובדת הסוציאלית. יש אסיר שמתמקד בחלק הדתי.

"פעם נשאלתי למה אסיר שם כיפה על הראש פתאום לפני שופט. אני עונה לאנשים שזה לא הצגה. כאשר אדם בחוץ – יש לו הרבה אופציות איך להתנהג ובאיזו דרך לבחור, אבל בבית הסוהר הוא צריך איזושהיא אמונה להיאחז בה. מתוך האמונה הזאת הוא יכול לעלות מעלה. 

"באמונתי – גם נר קטן שדולק יכול להפוך לאבוקה. צריך לדעת לאן לזרוק את האבוקה. לכל יהודי יש נר דולק, כמו במכשיר יונקרס. ברגע שאתה פותח את המים – האש דולקת. ברגע שהבערת את האש תוכל להתוות לו את הדרך הנכונה".

מהו האתגר הגדול ביותר באגף התורני?

"שילוב האסירים באגף. מי אנחנו לא רוצים לאכזב והוא בכל זאת רוצה להגיע לאגף ואת מי אנחנו רוצים להוציא משם".

בדיוק מה שבאתי לשאול מיד לאחר השאלה הזאת, האם יש כאלה שאתה מוציא מהאגף? אומר לעצמך 'איתם אני לא עובד'?

"אני לא אומר איתם אני לא אעבוד. אינני מוחק בן אדם, חס ושלום, אני אומר שהתאמתו לאגף התורני פחות מתאימה, נעביר אותו למקום אחר שיותר מתאים עבורו".

יש אסירים שמנסים להשתחל לאגף?

"זה בית סוהר. אומנם יש תנאים פתוחים יותר, מי שמתמיד מקבל ביקורים פתוחים וכדומה, זה מפתה להיות באגף הזה, אבל לצד הפיתוי, ברגע שאסיר שם ואם תוך חודש חודשיים הוא חוזר לדפוס הקודם – אנחנו מראים לו את מקומו".

יש רישום מעקב אחרי אסירים כאלה? איך יודעים מי שומר על כללי האגף?

"יש שם סדר יום מסודר. קימה לתפילת שחרית היא חובה. כל אסיר שנכנס לשם חותם על מסמך אשר לו כמה פרמטרים. כמובן לא להשתמש בחומרים אסורים, חייב לקום לתפילות, לא להסתובב בחוסר צניעות, לא ללכת מהמקלחת לחדר ללא לבוש הולם. כמו שהרב היה אומר לנו בישיבה קטנה 'הולכים מהמקלחת לבושים לחדר', חייבים לבוא לשיעורי הלימוד.

"כבר נעלה לסייר, אתה תראה, מעין ישיבה, וחייבים לעמוד בהווי של האגף. אם מישהו לא עומד בהווי – אנחנו עושים רישום ובשיטת הרמזור אנחנו מזהירים אותו. בירוק הוא יוזמן לשיחה. הכל יירשם במערכת, שלא יגיד 'לא הזהירו אותי'. אין עונשין אלא אם כן מזהירין. פעם שניה – אזהרה נוספת ופעם שלישית הוא יצא החוצה.

בפתח משרדי בית הסוהר (צילום: דוברות שב"ס)

"חייבים לעמוד בכללי המקום". רב ואסיר בלימוד משתוף בבית הכנסת של הכלא (צילום: דוברות שב"ס)

"'מתוך שלא לשמה בא לשמה' וגם אם אדם בהתחלה הוא רציני, אך מעצם מחויבותו לאגף – יגרוםם לו להיות רציני".

ומכאן לשאלה מסקרנת, מה הטיפ שלך על מנת שקוראים יפגשו אותך רק מחוץ לכותלי הכלא, או בנוסח אחר, איך אדם יכול לשמור את עצמו מלהגיע לכאן?

"לא אחלק את תשובתי לעולם דתי וחרדי", עונה הרב לאחר רגע של מחשבה, "אך אגיד את המשפט הבא שמתאים לכל אחד: 'בכל דרכך דעהו'. לנו יש את הקב"ה, ואם יש אנשים שפחות מאמינים, אז להם נאמר שיש את המצלמה של הרשויות. תמיד תזכור ש'עין רואה ואוזן שומעת'. צריך להקפיד ללכת בדרך הישר. נכון לא כולם הגיעו ממקומות טובים וממשפחות קשות יום, אבל ראינו אנשים ממשפחות קשות יום שהגיעו להיות סגני רמטכ"ל ודרגות גבוהות בכל התחומים. קא משמע לן שלא זאת הסיבה לבוא למקום קיצוני".

כבר אין השתקה

בשנים האחרונות בפרט, מהן העבירות שבגללן יושבים כאן אנשים דתיים וחרדים?

"תראה", הרב נאנח קלות, "וודאי שיש עברות של זיופים ועוד דברים רבים. בנושא העברות החמורות כבר אין השתקה יותר. אם טענו – לא יודע עד כמה זה נכון – שבעבר היתה השתקה, שטאטאו מתחת לשטיח או טיפול בתוך החברה, כיום זה כבר לא קיים. אינני שם שנים רבות, אומנם אבי היה ראש בתי הדין בישראל, הרב אליהו אברג'ל, גדלתי בבית חרדי אבל פתוח, אך אני יודע שכיום אין השתקה וכשיש עבירה – מטפלים בה ובצורה קשה.

"אני יודע שזה קיים ויש אנשי מקצוע שלוקחים את הילד או הילדה שנפגעו ללכת ולהתלונן ואני שמח שזה קיים, גם כי זו נורת אזהרה לאלו שהם בעייתיים וטרם נתפסו – שיפסיקו לעשות את זה, ומצד שני לאלו שנתפסו וזה לצערנו הרב, חלק גדול בחברה החרדית שיושבים באגף התורני.

"אסייג את דבריי שלא רוב מי שיושב באגף התורני זה אסירים בעלי רקע עבירה שכזה כי חלק מהאנשים שנמצאים שם עשו בעבר גניבות, שודים, רציחות ועוד ורק בהמשך הם התחזקו והגיעו לאגף".

ושוב, איך משלבים טיפול יהדות עם הטיפול הרגיל של בית הסוהר?

"יש לנו שיטת טיפול ייחודית בארץ. כל אסיר שמעוניין בטיפול – וזה חשוב להדגיש, רק אם האסיר מעוניין לטפל בעצמו נעזור לו עם זה כי אי אפשר להכריח אסירים לעשות טיפול. אולי נסביר לו כמה חשוב הטיפול וזה עשוי לעזור לו לשחרור מוקדם, וכמובן לא לחזור על אותה עבירה – אז אסירים שמעוניינים ילכו לטיפול מיוחד באגף חמש-עשרה. הוא שרוול תורני של מעין אגף 'אגד' הגדול ובו כעשרים וחמישה אסירים, על מנת שהם יוכלו להמשיך לחיות חיים תורניים תוך כדי הטיפול, כי באגף הרגיל אין את הטיפול הזה.

"אנחנו רק ממליצים על הטיפול. מי שמחליט בפועל האם הטיפול מתאים זו העובדת הסוציאלית ולכן אם נניח אסיר צפוי להשתחרר בשנה הקרובה, והטיפול הינו כאמור אורך שנתיים, היא תגיד האם הטיפול לשנה עשוי לעזור לו או שהיא לא ממליצה בכלל על סוג טיפול שכזה".

הרב ממשיך ומשתף: "בדרך כלל מי שנשאר לו חצי שנה או שנה – לא ירוץ לטיפול הזה, ומי שנשאר לו מעל לשנתיים – הוא יילך. מאידך, יש לי אסיר שיכל להישאר באגף הרגיל ותוך שנה ושבעה חודשים להשתחרר, ובכל זאת הוא החליט לעשות את הטיפול במשך שנתיים. אז נכון שהוא הפסיד שלושה ארבעה חודשים, אבל הוא טיפל בעצמו. אז אתה מבין שמדובר באדם שבאמת רוצה לעשות בעצמו שינוי".

ומהסיפור הזה, תן לי בבקשה את הסיפור הכי מרגש שהיה לך כאן?

"היה לי אסיר רוסי שאימו איננה יהודייה. הוא ביקש את עזרת הרב לעשות ברית. מי שנמצא אצלנו זכאי – אנחנו כמובן עוזרים לו. בדקנו מול בית הדין אם צריך גיור לחומרה. עזרנו לו בכל מה שצריך ואני עזרתי לו להתקדם ביהדות. למדתי אתו והוא התקדם. אני המשכתי הלאה בתפקידיי. לפני כשבע עשרה שנה לאחר שסיימתי אתו את התהליך, אני הולך בירושלים ופתאום רץ אלי אברך עם ארבעה ילדים סביבו ומחבק אותי ומנשק אותי. אמרתי לו 'מי אתה? לא מכיר אותך'. הוא אומר לי אני הבחור שישבת איתי. בזכותך אני חרדי, הקמתי בית עם משפחה וילדים.

"עד כמה שאני זוכר הוא ישב על איזו הריגה ברשלנות. ישבו במרפסת, היו שיכורים, נתן לחבר איזה דחיפה והחבר נפל ומת. כשאתה רואה את הדרך שהוא עבר עד לרגע הזה שהוא עומד מולך עם כובע וחליפה – הכל שווה את זה".

מתי אתה מתחיל את יום העבודה שלך כאן?

"אני מגיע בשבע ועשרה בבוקר ו'אמור' לצאת בשעה ארבע אחר הצהריים" הרב מחייך, "בדרך כלל זה לא קורה. יש אסירים שזקוקים לנו. ההוא נפטר לו האבא, זה יושב שבעה על אחיו, אנחנו מטפלים בכל המשימות החשובות".

אתה מבדיל בין עבודה לבית?

"אנחנו חיים את העבודה גם בבית. יש טלפונים גם בבית, אבל משתדל להפריד בין העבודה לבית. לא נכניס את העבודה לתוך חיי הבית, אבל אנחנו נמצאים שם גם בבית".

לא לתת רק שירותי דת

לחדר נכנס סגנו של הרב אברג'ל, הרב ישי אלגזי, יהודי מלא שמחת חיים שמחוץ לכותלי הכלא עסוק גם בלהפיץ את אור היהדות לחברי קהילתו.

שאלתי קודם את הרב ואשאל גם אותך, כרב שנמצא בבתי הכלא מה הטיפ שלך לקוראים כדי להיפגש בך רק בחוץ ולא כאן בתוככי בית הסוהר?

"לא לעשות שטויות", עונה הרב אלגזי ומפרט: "כלא זה לא רק ענישה, כדי להציל את העולם מאנשים מסוכנים. מטרתו של הכלא היא אחת, והרבי מליובאוויטש אמר את זה לרבין בעת שביקש ממנו לאפשר לחסידי חב"ד לבוא לעשות פעילויות בכלא, הוא לא רק לעונש, אלא להביא את האדם לחרטה על העבר ולקבל קבלה טובה להבא. במילים פשוטות: ביטחון למען תיקון. כדי שנוכל לעשות אכן את השיקום הנכון צריך שיהיה ביטחון".

עד כאן הסברת כמה זה טוב להיכנס לכלא...

"כולם מזומנים", מחייך הרב אלגזי בהומור ואומר רעיון שדומה לדבריו של הרב אברג'ל שעיקרו הוא לזכור שיש מי שרואה ויודע.

הרב אלגזי, איך הגעת לכאן?

"ראיתי את ההתנדבות כאן בכלא, את מה שחב"ד פועלים כאן. ראיתי כי טוב. יש כאן שליחות ופרנסה – שהיא לא העניין – אבל גם פרמטר חשוב. מדובר בקהל שבוי. הם לא יכולים לצאת מהשיעור. כל מה שאתה צריך זה רק לתת לו ידע טוב", מחייך הרב אלגזי, "הם תמיד יהיו אסירי תודה לכל מה שתעשה", הרב אלגזי הולך על משחקי מילים וגורם לכולנו לפרץ צחוק, "הם צמאים לידע. הם רוצים את זה. התגובות של האסירים מדהימות. הם אומרים 'ציפינו לכזה חומר לימוד איכותי'".

"קהל שרוצה לשמוע תוכן איכותי". הרב אלגזי בריאיון לכותב השורות (צילום: דוברות שב"ס)

איך הקהילה שלך מקבלת את זה שאתה רב בבית הסוהר?

"כולם שואלים אותי 'מה אתה עושה בכלא?', 'מה, אתה משגיח כשרות?', האמת היא שונה לגמרי. אם אסביר לך מה אני לא עושה בכלא, יהיה לנו הרבה יותר קצר. התפקידים של הרב הם עם ממשק לכולם - הסוהרים, הצוות והאסירים. אתה פוגש את כולם.

"זה תקפיד עם כל כך הרבה כובעים. אז בהתחלה אנשים בקהילה לא מבינים מה אתה עושה אבל אחר כך – הם קולטים כמה עבודתך חשובה".

"ובהמשך לשאלתך הקודמת איך לא להגיע לכאן", ממשיך הרב אלגזי, "פתאום חבר'ה מהקהילה מבקשים שתעזור להם עם בן משפחה שמצא את עצמו בכלא. אני כמובן פועל לפי הנהלים ומפנה אותם לגורמים המוסמכים, אבל אתה מבין עד כמה 'כי קרוב אליך הדבר', וזה עונה על השאלה איך לא להגיע לכאן. תזכור שזה יכול לקרות לכל אחד".

מה הכי מאתגר את הרב?

"לא להיות קצין דת. רב יכול להפוך ברגע מרב לנותן שירות. ממלא טפסים ושם סידורים. בחו"ל יש אדם – אפילו לא דתי – שנותן שירותי דת. את זה עושים על ידי תשומת לב וחיבוק".

וכאן לשאלה הרגישה, איפה הגבול בין איש צוות בכלא לבין רב שפתוח יותר איתם?

"האסירים רואים את הרב אחרת מכולם", עונה הרב אלגזי בזהירות, "הם נותנים בי את היכולת שאני כאן לטובתם. אני כאן כדי לעזור להם. עם השנים אתה מבין מי בא לנצל אותך ומי באמת בוכה לך ושופך באמת את הלב. אתה מפתח חושים איך לחתוך מי שבא לנצל אותך. אינני יודע עם מי שקורא מבין במה דברים אמורים, אבל מי שעובד בעבודה שכזאת יודע על מה אני מדבר".

איזה סיפור מרגש זכור לך לעד?

"סיפור שילך איתי תמיד", עונה הרב אלגזי, "זה פרויקט הדגל שעשיתי בכלא אופק, הייתי שם כשנתיים וחצי הרב, והקמתי פרויקט בשם 'פרח תורני', כמו שיש פרויקט חונכות של סטודנטים, זה היה של אברכים. חמישה אברכים איכותיים – יוצאי צבא אגב – שהם היו פוגשים את החניכים שלהם. לכל חניך שעה, עם חמישה עשר אסירים בפרויקט. התוצאות היו מדהימות.

"שבת אחת נכנסתי לתומי לישיבה בירושלים ופתאום אני רואה בחור מכלא אופק. 'בזכותך אני חצי יום לומד, חצי יום עובד', הוא סיפר לי. התרגשתי מאוד".

ומה היחס שלך לעבודה ומשפחה? איך אתה מחלק את זה בצורה נכונה?

"אני לא לוקח דברים הביתה. יש איזו קרינה מהמקום הזה שאתה לא רוצה לקחת הביתה. אם כי אני צריך לדאוג מהבית ביום שישי שהכל נעשה לקראת שבת.

"רק דברים חיוביים, איזה סיפור מרגש שפותח את הלב – אני מספר לילדים. דברים שליליים בשום אופן לא".

לא חושבים על ההשלכות

אני חוזר לרב אברג'ל, איך נעשית העבודה עם הנוער? יש הבדל בין טיפול במבוגרים לנוער?

"יש לי תזה על הנוער. כשאנחנו היינו קטנים – עלינו על כל מתקן שהיינו רואים בלונה פארק. לעומת הילדים, אנחנו המבוגרים, רואים את הילדים שלנו עולים על מתקנים ומתחילים לחשוש. אולי כאן חסר בורג, אולי שם תיפול הרכבת חלילה. זה בדיוק ההבדל בין נוער למבוגר גם כאן בכלא.

"גם אסיר מבוגר – אם הוא לא משוגע – יש לו את הידע מה עלול לקרות בעקבות מעשה שלו. לעומתו, נער לא יחשוב על התוצאה. הם לא מודעים לתוצאה".

ובפרט בכלא, מהרחוב לפקודות ומשמעת...

"נכון. הם הרבה פחות ממושמעים והרבה יותר מסוכנים מהבוגרים. אומנם קשה לעבוד איתם, אבל ברגע שאתה מצליח להכניס אותם למסגרת ו'תפסת' אותו – אתה יכול להגיע אתו לתוצאות".

הרב אלגזי מוסיף ומספר איך פעם אחת המפקד ראה אסופת דפים של אסיר כחלק מנוהל בדיקת תאים ושם היה כתוב כמה השיחה עם הרב השפיעה עליו. אמר המפקד לסגל, 'תראו כמה אנחנו משקיעים ואתם לא יודעים בסוף ממי זה מגיע והתהליך עם האסיר מצליח'.

בשלב הזה הרב אברג'ל מוציא קלסר מלא במכתבי תודה אותם כתבו לו אסירים במהלך השנים. קראתי חלק מהמכתבים וכמעט דמעתי. אסירים מודים(!) לרב על הזמן שהם היו בכלא. הם כותבים שם כי בזכותו הם יצאו טובים יותר משנכנסו.

לאחר עיון במכתבים, אני מפנה את שאלתי הקודמת לרב אלגזי: העבודה עם נוער היא שונה, איך 'נוגעים' בהם?

"קודם כל, לדבר בעולם התוכן שלהם. אתה מדבר גבוה? הם יגידו לך דבר איתנו בגובה העיניים. בנוסף, להאמין בהם באמת".

הרב אברג'ל חותם: "נכון אומנם שאנחנו לא מצליחים עם כולם, אבל אנחנו מנסים ורוצים להצליח עם כולם ואם הצלחנו אפילו עם אדם אחד, שניים – אנחנו עשינו את שלנו".

קשירת ציציות ועשית ספורט - סיור באגף התורני

אנחנו קמים לעשות סיור באגף התורני. דלתות ברזל נפתחות ונסגרות בפנינו והכל עם זמזמים. אי אפשר להתקדם כמה מאות מטרים בלי להעביר כרטיס שפותח שערים.

בדרך, מספר לי הרב אלגזי שאחד הדברים המאתגרים בתקופה הזאת הינה העובדה שהוא מחלק מעת לעת דו"חות משמעת, אם צריך, לאסירים. ברגע שהוא העיר לאסיר פעם אחת על התנהגות בלתי הולמת באגף התורני, פעם שניה ושלישית – הוא חילק דו"ח. הדבר גורם לאסירים לתהות, 'מה הרב לא כאן לטובתנו', אבל אם הזמן, הם מבינים שזאת הטובה שלהם עצמם. אם הם רוצים לחיות באגף תורני, כדאי שהסדר ישמר ואין פועלו של הרב אלא רק לטובתם.

שלטים ובהם כתובים משפטים בעצימים בפרוזדור בדרך לאגף התורני (צילום: דוברות שב"ס)

כל כמה מאות מטרים - שער שנפתח על ידי כרטיס מיוחד. הרבנים בשיחה לכותב השורות במסדרונות הכלא (צילום: דוברות שב"ס)

אנחנו נכנסים לאגף הגדול. מימיני ומשמאלי תאי שינה של האסירים. אחד אחרי השני נמצאים חדרי בתי הכנסת, האחד אשכנזי והשני ספרדי. בצד שמאל לכניסה ישנו חדר גדול, חלק מהאסירים עושה ספורט, חלק אחר מדברים ביניהם. במסדרונות, אסירים קושרים בקצב ציציות וככה מרוויחים גם עיסוק בדבר מצווה וגם פרנסה נאה לצידה.

הרבנים מראים לי את לוח הזמנים של המקום, מראים לי את בתי המדרשות בין החדרים ואת המטבח הכשר. בצד אנו רואים חברותא שיושבים ולומדים גמרא לעיון, כאשר על המסך, מתוך מקרן, פתוח שו"ת בר אילן, להוספת עומק בלימוד.

הכל מנוהל לפי לוח זמנים מסודר (צילום: דוברות שב"ס)

האווירה סך הכל רגועה כאן. כשאנחנו יוצאים, מספר לי הרב – בלי שמות כמובן – שיש כאן כמה שיושבים ללא זמן קצוב (מאסר עולם. א"ט) ועל אף שכביכול אין להם מה להפסיד, הם לוקחים את עצמם בידיים והם נקראים חוזרים בתשובה אמיתיים.

מלווה בראש תחום התקשורת שארגן לנו את הביקור על הצד הטוב ביותר, אני יוצא החוצה – נושם את האוויר החם ומחדד לעצמי את המסר שחשוב להעביר לקוראים: נזכור כי 'הינה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות בלב אם עובדו כראוי'. שנזכור את זה – ניפגש בכלא רק בכתבות מגזין של כיכר השבת. לא מעבר לכך – אמן.