ימי ספירת העומר, התקופה שבין חג הפסח לחג השבועות, ידועים בלוח השנה היהודי כימים שבהם נוהגים מנהגי אבלות, כגון איסור חתונות ותספורות. הסיבה המקובלת לכך, המופיעה במסורת, היא מותם של תלמידי רבי עקיבא בתקופה זו. אך האם ימים אלו עוד קודם לרבי עקיבא היו ימים מלאים בחשש?
ימי העומר והקשר לחמסין?
ה"חמסין" הוא תופעת מזג אוויר המאופיינת ברוח מדברית חמה ויבשה המנשבת באזור צפון אפריקה והמזרח התיכון.
מזג האוויר בחמסין הוא מאוד חם ויבש. התופעה נגרמת בשל שקעים הנעים ממדבר סהרה מזרחה לאורך חופיו הדרומיים של הים התיכון. תקופת החמסין אופיינית לסוף האביב והקיץ בארץ ישראל ובארצות שסביב לה. למרות שבעברית ה"חמסין" משמש לעיתים כשם נרדף ל"שרב", יש הבדל: שרב מאופיין בגלי חום ויובש ללא הרוח החזקה של החמסין, ומופיע בעיקר בעונות המעבר, בעוד החמסין כולל גם רוח חזקה אופיינית ומתרחש בעיקר בסוף האביב ובתחילת הקיץ. כשחמסין חזק במיוחד, מצפים ומקווים שהוא "יישבר", כלומר שייפסק ותגיע רוח קרירה ונעימה.
חמסין = 50
המילה "חמסין" היא מילה ערבית, והפירוש שלה הוא "חמישים". מקובל לחשוב שהמילה נוצרה במצרים, ומשם הגיעה לישראל. במצרים, היא מתייחסת לתקופה של חמישים יום שבין חג הפסחא (איסטר) וחג השבועות (פנטקוסט) של הקופטים, הנוצרים המצריים, ימים שבהם מזג האוויר נוטה להיות חם ויבש.
קיימת סברה נוספת, אותה מעלה החוקר ואיש הארץ נוגה הראובני, לפיה מקור השם "חמסין" עשוי להיות קשור לחמישים הימים שבין חג הפסח לחג השבועות שלנו.
הימים שבין פסח לשבועות, שהם ימי ספירת העומר, מאופיינים במזג אוויר לא יציב. תקופה זו יכולה להביא עמה סופות חזקות, גלי חום קיצוניים, גשם מלא באבק ולעיתים אף ברד גדול. מזג אוויר זה, ובפרט רוח החמסין המדברית החמה והמלאה אבק וחול המגיעה מדרום, מהווים איום משמעותי על החקלאות.
תקופה זו מסוכנת ביותר בשנה. עצי שבעת המינים פורחים בתקופה זו, וגרגירי החיטה והשעורה, מתמלאים. פגיעה בפרח או בגרעין הצעיר עלולה להרוס יבול שלם של הפרי או התבואה. ומנגד מטר של ברד יכול להשמיד ברגע אחד את כל הפרחים על עצי הזית, ולמנוע יבול זיתים באותה שנה. זוהי התקופה הרגישה ביותר בשנה ליבול החקלאי בארץ ישראל.
עצב על עצב
נתנאל אלינסון, מדריך ומורה לתנ"ך, מסביר שבעת העתיקה, כאשר כ-97% מהאוכלוסייה היו חקלאים, תקופה זו הייתה באופן טבעי תקופה של דאגה גדולה ולילות ללא שינה, מחשש לגורל היבולים. העצב והחשש הטבעיים הללו בתקופת החמסין עשויים להוות הסבר נוסף, ואולי אף קדום יותר, למנהגי האבלות הנהוגים בימי ספירת העומר, מעבר לסיבה המקובלת של מות תלמידי רבי עקיבא. ייתכן שהאבל על תלמידי רבי עקיבא הוא "קומה היסטורית שנוספה על גבי העצב הטבעי שחש החקלאי הישראלי ב-50 ימי החמסין".
| קרדיט נתנאל אלינסון
0 תגובות