בין שיחים יבשים או על פני קרקע סדוקה, פועלת חרקית שנראית כמו עוד חיפושית רגילה. אך אל תתנו לה להטעות אתכם. כשזו חשה בסכנה – מתרחשת בגופה תגובה כימית המזכירה ניסוי במעבדת כימיה. תוך אלפיות השנייה, היא מייצרת פיצוץ רותח של כימיקלים רעילים המתיזים בקול פיצוץ קטן לעבר התוקף. זה לא תיאור של מדע בדיוני – זו החיפושית המפציצה (Bombardier beetle), אחת מהנפלאות ששם הבורא בעולמנו.
איך זה עובד?
לגוף החיפושית יש מערכת מיוחדת המורכבת משני תאי אחסון מופרדים. באחד מהם היא שומרת הידרוקינון, ובשני מי חמצן (H₂O₂). כשהיא חשה באיום – למשל, כשנמלה מנסה לתפוס אותה – היא משחררת את שני החומרים לתא תגובה פנימי. בתא הזה מחכים אנזימים שמזרזים את התגובה: החומרים עוברים פירוק מהיר, התוצאה היא פליטת חום, גזים ונוזל רותח שמגיע ל־100 מעלות צלזיוס – ממש כמו מים רותחים.
ההתזה שנוצרת נשמעת כמו "פצפוץ קל", ממש כמו פיצוץ מיקרו. זה לא רק מרתיע – זה ממש שורף את האויב. ומכיון שבתהליך הכימי מעורב עשן שנוצר מהפיצוץ, נוצרה האשליה כאילו החיפושית 'יורקת אש' של ממש.
המנגנון של החיפושית כל כך מדויק, עד שהיא מסוגלת לכוון את ההתזה בזווית של 270 מעלות, אפילו מעבר לגב שלה. התנועה הזו מתבצעת בזריזות רבה ויכולה לחזור על עצמה עשרות פעמים ברציפות – ממש כמו ירי אוטומטי. מדענים השתמשו בצילומי הילוך איטי כדי לגלות שהחיפושית לא שופכת את הנוזלים אלא יורה אותם בפולסים קצרים.
השראה לטכנולוגיה
היכולת הזו הפכה את החיפושית המפציצה לנושא מחקר חם בתחום הביו-השראה: מדענים שואפים להבין כיצד ניתן לבנות מערכות בטוחות להחזקת נוזלים מסוכנים, או מנגנונים של התזה מבוקרת – בהשראת מנגנון ירי כזה קטן ומדויק. חלק מהעקרונות יושמו אפילו בפיתוח כריות אוויר לרכב ובמערכות למניעת התחממות יתר במנועים.
החיפושית המפציצה מוכיחה שגם החרקים הפשוטים לכאורה מחביאים בתוכם מערכות הנדסיות מורכבות ומרהיבות. וכשאתם שומעים פעם הבאה פיצפוץ קטן בין העלים, זכרו: ייתכן שזו לא רק הרוח – אלא טכנאית כימיה זעירה בפעולה.
0 תגובות