דיון הלכתי-משפטי מעמיק עלה השבוע בפסיקת בית משפט השלום בראשון לציון, כאשר השופטת דר להב נדרשה להכריע בשאלה: מהו גבול החסד והכבוד המגיע לבעל חוב שירד מנכסיו?
ברקע הפסיקה עומדת בקשה של חייב, המצוי בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל), להמשיך לממן רכב יוקרתי מדגם טסלה, באמצעות הלוואה חודשית העומדת על כ-3,350 שקלים. זאת, בשעה שחובותיו לנושים עומדים על כמיליון שקלים.
החייב טען מנגד, כי הרכב החשמלי דרוש לו לצורך קשרים משפחתיים, וכי בנוסף הוא משמש אותו לצורך עבודתו כשליח (וולט), המכניסה לו כ-4,000 שקלים בחודש.
במילים אחרות: לטענתו, הרכב הוא בבחינת "סוס לרכוב עליו" – כפי שדורשת ההלכה לסייע לעשיר שירד מנכסיו, באופן שישמר את כבודו ואת יכולת השתכרותו.
"ההליך דורש איפוק": הממונה על חדלות פירעון נגד היוקרה
אולם, השופטת קיבלה את עמדת הממונה על חדלות פירעון ודחתה את הבקשה.
בפסק הדין הובהר כי החזקת רכב יוקרה בשווי של כ-163 אלף שקלים, כאשר הנושים נושאים עדיין בנזק הכלכלי, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית ההליך – המחייב את החייב לצמצם בהוצאות ולהתאים את אורח חייו למצבו החדש.
"איני סבורה כי תכליותיו של הליך חדלות פירעון עולות בקנה אחד עם החזקת רכב יוקרתי בידי יחיד," קבעה השופטת.
השופטת אף הדגישה כי ההתנהלות הכלכלית הלא מאוזנת שהובילה לחדלות פירעונו של החייב, נעוצה בין היתר ב"נטילת הלוואות צרכניות" ומימון רכב יוקרה בתשלום חודשי גבוה.
תשלום ההלוואה מהווה "העדפת נושים", מאחר שנושה אחד מקבל תשלום חודשי גבוה מזה שמועבר לנושים האחרים.
החלטה להסתפק במועט: רכב צנוע או תחבורה ציבורית
בסיכומה של הפסיקה, הבהירה השופטת כי על החייב להתנהל באיפוק ובהתאמה למצבו: "התא המשפחתי יכול להסתפק ברכב צנוע יותר או בתחבורה ציבורית" במהלך תקופת ההליך.
הפסיקה למעשה הציבה גבול ברור, הקובע כי בעוד שקיימת חובה ציבורית לאפשר לחייב להתפרנס בכבוד, חובה זו אינה מאפשרת שמירה על סממני עושר ויוקרה שנרכשו טרם הפירעון, וכי עליו לשנות את אורח חייו ולהעדיף את פירעון חובותיו.
0 תגובות