כשהגשם שוטף את רחובות הארץ והקור העז חודר מבעד למעילים, כולנו מכירים את הרגע שבו משב רוח קר פוגש את עורנו, ומיד מופיעות אותן בליטות קטנות המלוות בהזדקפות השערות. התופעה, שזכתה לשמות רפואיים כמו סימור שיער או בשמע המקובל "עור ברווז" היא תגובה גופנית מידית ולא רצונית המתרחשת בעיקר בתנאי קור.
התהליך מתחיל כאשר הגוף מזהה קור, מה שמפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית – המערכת שאחראית בדרך כלל על תגובות אינסטינקטיביות והישרדותיות.
בבסיס כל זקיק שערה בגופנו נמצא שריר קטנטן הנקרא "שריר זוקף השערה" (Arrector Pili). כאשר מערכת העצבים הסימפתטית מופעלת, היא גורמת לשרירים הללו להתכווץ. התכווצות השריר מושכת את זקיק השערה כלפי מעלה וגורמת לשערה להזדקף במאונך לפני השטח של העור.
כאשר השערות שלנו זקופות, למשל על הזרועות, הרגליים או הגב, זה נוצר עקב התכווצות השריר הזעיר המחובר לזקיק השערה. כשהשריר הזה נמשך, הוא לא רק מרים את השערה אלא גם מושך מעט את העור שמסביב, וכך נוצרת הבליטה הקטנה והמאופיינת שמוכרת לנו כ“עור ברווז”.
מעניין לדעת כי התופעה מתרחשת גם באזורים שבהם השיער דק מאוד או כמעט בלתי נראה. בנוסף לקור, התכווצות שרירים זו יכולה להיגרם גם כתוצאה ממאמץ גופני או רגשות עזים כמו פחד, שמחה או התרגשות, המפעילים אף הם את המערכת הסימפתטית.
המונח המוכר לנו בעברית, "עור ברווז", הוא תרגום ושאילה משפות אירופאיות. מקורו העיקרי הוא בביטוי הגרמני "עור אווז" (Gänsehaut).
הסיבה לשם זה היא חזותית: הבליטות הקטנות שנוצרות על העור האנושי דומות מאוד למראה עורו של עוף (כמו אווז או ברווז) לאחר שמרטו ממנו את נוצותיו. נוצות הציפורים צומחות מתוך נקבוביות באפידרמיס הדומות לזקיקי השיער האנושיים, וכאשר הנוצות אינן, העור נותר עם גבשושיות בולטות במקום שבו היו הזקיקים.
בעוד שבעברית ובאנגלית (Goosebumps) נבחר האווז או הברווז כמקור להשוואה, בשפות אחרות כמו צרפתית או ספרדית משתמשים דווקא במונח "עור תרנגולת", וברוסית התופעה מתוארת לעיתים דרך דימוי של "נמלים" הזוחלות על העור.
0 תגובות