העדויות הקשות של החטופים ששבו: "עברו עינויים פסיכולוגים ופיזיים"

בהודדעת המטה נכתב כי "במהלך טבח ה-7 באוקטובר, נחטפו באכזריות יותר מ-240 בני אדם מבתיהם ומארוע סמוך לרעים".

על פי ההודעה, "בין החטופים תינוקות, ילדים רבים, נשים, גברים, קשישים וצעירים החולים במחלות כרוניות הנוטלים תרופות יומיומיות, וכן כאלה שנפצעו קשה במהלך הטבח. מדובר באוכלוסיות הזקוקות להגנה וטיפול מיוחדים על-פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. זאת בשל פגיעותם המוגברת לנזקים פיזיים ופסיכולוגיים חמורים, שעלולים, במקרה הטוב, להיות בלתי הפיכים, ולהוביל למוות במקרה הרע אם לא יינתן טיפול רפואי דחוף באופן מידי".

עוד נכתב כי "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" אומצה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-10 בדצמבר 1948, בתגובה לזוועות שביצע המשטר הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה וההגנה הלא מספקת שניתנה למיליוני קורבנות באותה תקופה. 75 שנים אחרי, חיוני להפנות את תשומת הלב לאותם בני אדם שזכויותיהם מופרות באכזריות כבר במשך 65 הימים האחרונים, לאחר שנחטפו לשבי במנהרות חמאס ובמקומות לא ידועים אחרים ברצועת עזה".

לדברי הארגון "עדויות החטופים ששבו מצביעות על פגיעות קשות, אלימות, הרעבה, השפלה, ועוד, העולים בקנה אחד עם הפרה חמורה של זכויות אדם בסיסיות ומחדדות את העובדה כי הזמן הולך ואוזל וכל רגע שהחטופים עדיין שם, מעמיד אותם בסכנת חיים מיידית".

עינויים פסיכולוגיים ופיזיים

אירועי ה-7 באוקטובר יותירו ללא ספק רבים מהחטופים בטראומה. כולם סבלו כאב והשפלה וחירותם נשללה מהם. יתר על כן, חלקם היו עדים לרצח, שבוצע בבני משפחתם, חבריהם ובני קהילתם האהובים, וחלקם אולי אינם יודעים מה עלה בגורלם עד היום.

עם כל יום בשבי, החטופים עוברים עינויים פסיכולוגיים ופיזיים והתעללות. החטופים סובלים מתנאים בלתי נתפסים. הבידוד והניתוק מהורים ובני משפחה אחרים, כלואים במנהרות ובחללים קטנים, מאוימים באיומי אקדח, מכים באגרופים, עורם נצרב באש, ילדים שנאלצים לצפות בצילומי טבח והטלת מום . כל אלה, עלולים לפגוע קשות בבריאותם הפיזית והנפשית.

העובדה שחמאס ממשיך לכפות 2 תנאים אלה מבלי שארגוני זכויות אדם ידרשו את שחרורם המיידי או לפחות יגישו סיוע רפואי דחוף, מעמידה את החטופים בסיכון גבוה למחלות ולמוות. חלק מהחטופים זקוקים לסיוע רפואי וסיעודי ועל סמך דיווחים על חטופים משוחררים אנו למדים כי רבים מהם סובלים מהזנחה פושעת במקביל לעינויים והשפלות מתמשכים.

הראיות הקיימות כיום מעידות על הפרות חמורות ומתמשכות של זכויות האדם ומצביעות על הדחיפות להעניק טיפול רפואי לבני הערובה שעדיין מוחזקים בשבי. בקשות חוזרות ונשנות לבקר ולהעריך את מצבם של החטופים , לאפשר גישה לסיוע הומניטרי ולאפשר קשר עם בני משפחה – נדחו כולן. יש להדגיש את חשיבות ודחיפות המצב, לאור הפגיעה הרפואית שכבר ניכרת בקרב בני הערובה ששבו לישראל.

תזונה

אנו יודעים כי החטופים היו נתונים לתזונה ולהיגיינה לקויים, כאשר חלקם סבלו ממחלות רפואיות מורכבות ומסכנות חיים שהצריכו צרכים תזונתיים ספציפיים ותנאים סניטריים. ראיונות עם חטופים משוחררים ורופאיהם חשפו דוגמאות רבות לתזונה לקויה, אשר התבססה רק על מנה אחת או שתיים ביום , חסרת חומרים מזינים ועם קלוריות לא מספיקות.

תזונה זו מובילה לדרגות שונות של רעב. בנוסף, החטופים ששוחררו דיווחו כי הצליחו להשיג רק כמות מוגבלת של מים חוליים ומלוחים, לפעמים רק בקבוק קטן אחד ביום. החטופים ששוחררו דיווחו כי המחסור במזון שימש גם כאמצעי עינויים. 3 משטר ההרעבה שנכפה על החטופים מסכן את בריאותם של כולם , אך הוא מסכן במיוחד ילדים וזקנים, כמו גם חולים ופצועים בכל גיל. משטר זה גרם לרבים מהחטופים המשוחררים לרדת במשקל ובמסת השריר, מה שהוביל לחולשה ועייפות קשות. רופאים המטפלים במשוחררים דיווחו על ירידה משמעותית ומהירה במשקל, הנעה בין 8 ל- 15 ק"ג, שהם 17-10% ממשקל הגוף הקודם, לאורך תקופה קצרה (בין 14 ל 50- יום), המהווה תת -תזונה ועלולה להיות קריטית בקרב מי שעדיין נותרו בעזה.

ככל שהחטופים מוחזקים זמן רב יותר בשבי בעזה בתנאים קשים אלה, כך גדל הסיכון לתת -תזונה נוספת על סיבוכיה. חשוב לציין כי ישנם עדיין תינוקות ואנשים מבוגרים בשבי, כמו גם אנשים עם צרכים תזונתיים ייחודיים. יתר על כן, רעב גורם לפגיעות מוגברת למחלות, פגיעה בריפוי פצעים, אובדן תפקוד, אדישות ודיכאון. הקשישים, כמו גם הילדים המוחזקים חטופים, עלולים להיות מועדים להידרדרות פיזית ונפשית משמעותית ומהירה.

תינוקות נמצאים בסיכון לכישלון לצמוח, ולהשלכות המזיקות של חוסרים תזונתיים חיוניים; כידוע, ילדים מועדים לעיכובים התפתחותיים ועיכוב בצמיחה בתנאים לא אנושיים כאלה. בקרב חטופים בכל הגילאים, מחסור בוויטמין D עלול להתפתח או להחמיר בשל היעדר חשיפה לאור השמש במנהרות התת -קרקעיות בהן הם מוחזקים. יתר על כן, צרכים תזונתיים חיוניים במיוחד במקרים של פציעות או כוויות. ללא אספקת דרישות אלה, תהליך הריפוי ייפגע, וכתוצאה מכך חוסר החלמה נאותה.

היעדר טיפול רפואי

1. טיפול בפציעות במהלך החטיפה האכזרית, חטופים רבים סבלו מצורות אלימות קיצוניות, עינויים נרחבים, הטלת מום ועיוותים, והותירו אותם עם פציעות קשות כגון פצעי ירי, קטיעות גפיים ופצעים פתוחים גלויים. שוב, כולם תועדו על ידי מחבלי חמאס עצמם בצילומי הווידיאו שלהם. חלק מהחטופים אולצו ללכת או לרוץ יחפים, מה שעלול היה לגרום לפציעות נוספות, שברים ובעיות אורתופדיות.

החטופים נמצאים בסיכון לזיהומים מפצעים פתוחים. אם לא יטופלו, זיהומים אלה עלולים להפוך למסכני חיים. עדויות החטופים המשוחררים מדגישות חוסר טיפול מדאיג בטיפול בפצועים של רבים שנותרו בשבי. באופן מדאיג, החטופים המעטים שקיבלו טיפול רפואי בעודם בשבי, דיווחו על טיפול לקוי, כמו גם על ניתוח על ידי מנתח וטרינרי, מה שפגע עוד יותר בתהליכי הריפוי והשיקום שלהם. יתר על כן, על פי מידע עדכני, חלק מהחטופים הוזנחו קשות, מצבם הידרדר וכעת נשקפת מהם סכנת חיים מיידית. מי שעשוי לשרוד ללא טיפול עלול בהחלט לסבול מנכויות לכל החיים.

2. היעדר תרופות וטיפול

בשל היעדר טיפול רפואי למחלות כרוניות, חלק מהחטופים המשוחררים חזרו בהכרה חלקית ובמצב מסכן חיים אחר ומאושפזים כעת בטיפול נמרץ בבתי חולים שונים בישראל. מבין 137 החטופים שנותרו בשבי, לפחות שליש עם מחלות כרוניות קודמות המחייבות טיפול רפואי מתמשך הנמנע מהם, שוב בניגוד מוחלט לזכויות האדם הבסיסיות שלהם.

מחלות אלו כוללות סוכרת, אסטמה, אוסטאופורוזיס, אנמיה, מחלות מעי דלקתיות, מחלות עור, מחלת אדיסון, זיהומים חוזרים בדרכי השתן, תת -פעילות של בלוטת התריס, מחלות 4 לב, אפילפסיה, יתר לחץ דם, סרטן ועוד. חלק מהחטופים סובלים מבעיות נפשיות מאובחנות כגון חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט-טראומטית.

היעדר טיפול מתאים יוביל, או כבר הוביל, במקרים רבים למצבים מיידיים מסכני חיים או לסיכונים לסיבוכים בלתי הפיכים כגון שבץ מוחי, התקף לב, אי ספיקת כליות, שברים קטלניים ועוד. מניעה מכוונת מהחטופים של הטיפול הרפואי הדרוש מהווה הפרה חמורה של זכויות האדם שלהם ומסכנת את חייהם באופן ישיר. כמה מהחטופים המשוחררים אובחנו עם מחלות קשות חדשות הקשורות לשבי שלהם, כולל שבץ, הפרעות קצב ובעיות לב, מחלות זיהומיות, תפקוד ריאות וכליות מופחת ועוד. חלקם עדיין במצב מסכן חיים ואחרים סובלים מנכויות קשות. ישנן ראיות ברורות לכך שחלק מהחטופים מתו בתנאים מחרידים אלה.

עד כה מנע חמאס גישה לצוותי הצלב האדום וכל מידע על מצבם הרפואי של 137 בני הערובה הנותרים נאסף אך ורק ממידע שהתקבל מהחטופים המשוחררים. מעדויותיהם עולה כי בני ערובה רבים זוכים לטיפול רפואי הולם. היעדר טיפול הולם לחולים ולפצועים מהווה סכנת חיים מיידית ומסתכן בסיבוכים בלתי הפיכים.