ברוב של שניים מול אחד, קבע היום (שני) בית המשפט העליון כי לנציב שירות המדינה אין סמכות למנוע את כינוס ועדת המינויים, לבחינת בקשת שר להדיח פקיד בכיר – גם אם אין הסכמה מצד היועץ המשפטי לממשלה.
ההכרעה התקבלה במסגרת עתירתו של שר הכלכלה ניר ברקת, שביקש להפעיל את ההליך הקבוע בחוק לפיטורי הממונה על התחרות, מיכל כהן, בשל "חוסר אמון חריף".
נציב שירות המדינה סירב לכנס את הוועדה המייעצת, ובעקבות זאת עתר ברקת לבג"ץ.
עמדת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, שיוצגה על ידי המשנה ליועמ"ש גיל לימון, הייתה כי אין מקום לכינוס הוועדה בטרם תיערך בדיקה מקדימה של ההליך. בהרב־מיארה אף סירבה לייצג את עמדת הממשלה בעתירה.
השופטים קבעו כי על הנציב לנמק את סירובו וכי הוא אינו מוסמך לחסום את עצם כינוס הוועדה – החלטה שעשויה להשפיע על מאזן הכוחות בין השרים לפקידות הבכירה בשירות המדינה, ולסמן שינוי ביחסי הדרג הנבחר מול המנהלי.
השופט המרכזי בפסק הדין היה יוסף אלרון, שכתב: “קריאה כזו של החלטות הממשלה וההנחיות, מקימה מכשול אחר מכשול; גוזרת צמצום אחר צמצום; ומותירה פתח צר ביותר לממשלה להפעלת סמכותה… כל זאת ללא עיגון מספק בלשון החקיקה וההנחיות הרלוונטיות או בתכליתן – לא ניתן לקבלו. אין בסיס ‘להעמיס’ על כל אלו מגבלות נוספות, משלל כיוונים שונים, הכובלות עוד יותר את ידי הגורם המוסמך למנות ולפטר את הממונה.".
לדברי השופט אלרון, "הנציב לא הוסמך בשום חיקוק למחוק על הסף הליך פיטורין אשר נפתח על ידי שר הכלכלה ניר ברקת. אשר על כן, אין לו סמכות לעשות כן".
השופט אלכס שטיין, שהצטרף לעמדת אלרון, כתב בפסק דינו דברים חדים וברורים: “אני מגיע למסקנה זו בדרך קצרה יותר מזאת של חברי, הגם שדרכו מקובלת עליי. הדרך בה אני מבקש לצעוד היא לשון החוק. כאשר לשון החוק ברורה ואינה מעלה לדיון שאלות חוקתיות, חובה עלינו לפסוק את הדין לפיה ורק לפיה. אוסיף ואציין כי למרות שאין לגבי דרך זו תמימות דעים ‘מקיר לקיר’, הנני סבור כי זאת הדרך הנכונה – היחידה שאין בלתה, וכי כל יתר הדרכים מוליכות אותנו אל מחוץ לתחום המשפט – למחוזות לא-לנו.”
שטיין הוסיף: “פשיטא הוא, לטעמי, שלנציב אין סמכות לחסום את הליך הפיטורין מעיקרו ולמנוע מהשר את האפשרות לשטוח את טענותיו ביחס לנושא/ת המשרה בפני הוועדה". יש לציין כי השופט חאלד כבוב היה בדעת מיעוט.
0 תגובות