מלחמת הגיור: "המבשר" גילה פרצופו - דעה

מה בין עיתון "הארץ" שפרסם את זמני כניסת השבת לפרשת "בלה בלה" ובטאון המבשר? צ´ תמים על הצביעות של "עיתון היהדות הנאמנה" * בניגוד לעיתון החסידי הוותיק שבחר לנהוג בפסיביות יחסית, אנשי "היהדות הנאמנה" גילו לפתע להיטות יתר, וזנחו בבת אחת את ערכי הנאמנות, ההגינות והכרת הטובה

צ´ תמים | כיכר השבת |
אילוסטרציה (צילום: פלאש 90)

למה שלא נתחיל מהסוף? השבוע התברר לי, כמעט מעל לכל ספק, שבין תושביה המצוננים של מדינתנו המתפוררת, מתהלכים להם בשקט זן נדיר מאוד של דתיי-מחמד, העומדים בסכנת הכחדה, שעדיין קוראים בשקיקה את עיתון ´הארץ´, (להלן: העיתון לאנשים חושבים). לא תאמינו, אבל אותם יוצאי דופן קוראים את הדפים הענקיים של העיתון מילה במילה, מבלי להחמיץ אף אות. ככה זה כשמדובר באנשים חושבים.

ומי לחש לאוזני את התגלית המרעישה, אתם בודאי שואלים את עצמכם? ובכן, הסכיתו ושמעו: מידי שבוע, בגיליון סוף השבוע של ´הארץ´, נתקפים עורכי העיתון בפרץ של רצון טוב ומציגים בפני הקוראים את זמני כניסת ויציאת השבת, בתוספת שמה של פרשת השבוע. אבל שלא תטעו; מדובר בסך הכל בריבוע זעיר, קצת יותר גדול מקופסת גפרורים, שספק אם ישנם קוראים שמתעניינים בו יתר על המידה, בייחוד לאור העובדה שלא מופיעים שם זמני יציאת השבת לפי רבנו תם. אך למרבה הפלא, בניגוד לכל הגיון עיתונאי וללא כל התראה מוקדמת, בסוף השבוע שעבר, ייצר הריבוע הקטן כותרות מעניינות ומשעשעות במיוחד.

כנראה שעורכי העיתון לא היו סגורים השבוע על קריאת התורה, וכך, עודכנו הקוראים בסוף השבוע בזמני כניסת ויציאת השבת לפרשת "בלה בלה". לא יותר ולא פחות. מה יש לומר? גם ככה בישראל צצה לה בכל שבוע פרשה חדשה, אז שיהיה.

אילו היינו נתקלים בעצמנו בריבוע הקטן, היינו מבליעים חיוך קטן ומגחכים בנימה מבודחת שחציה בוז וחציה רחמים. אבל דתיי-המחמד של עיתון ´הארץ´, בשיתוף כמה רבנים צבעוניים, נזעקו למחות ולקרוא קריאות שבר כאילו מורה דרכם יצא לתרבות רעה. אחד מהם, ד"ר משה בארי, סוג של ´רב´ ומנכ"ל ארגון רבני צוהר, מיהר לשגר מכתב תלונה ארוך וכועס לעורך העיתון. במכתב נאמר בין היתר: "כעיתון הנמנה עם השורה הראשונה, אשר ממצב את עצמו כ´עיתון לאנשים חושבים´ בעל עומק, השקפות עולם, וכבוד לריבוי דעות ופלורליזם, כאב לי כאב רב לראות את הזלזול בפרשת השבוע. זלזול זה, כך נדמה, נעשה בכוונה או בחוסר תשומת לב – ואיני יודע מה חמור ממה. אבקשך לחקור את היתכנות המקרה המביש, כיצד התאפשרה לקלקלה מעין זו ליפול בעיתונכם החשוב והראוי. כמו כן אבקשך להודיעני דבר ולפרסם בנוהל מסודר של בדיקה והגהה גם על ריבוע זה – על מנת ששגגה נוספת כזו לא תצא תחת ידיכם". עד כאן לשונו הזהב.

"עיתון בעל עומק", "השקפות עולם", "כבוד לריבוי דעות", "מקרה מביש", "עיתונכם החשוב והראוי". בשתי מילים: בלה בלה.

עורך עם ´הארץ´

אומר לכם את האמת, אינני יודע אם מדובר ברצון כנה שלא להזכיר את שם הפרשה במבואות המטונפים של העיתון, או שמא בסתם חמדת לצון, אבל בעיני רוחי אני מדמיין את כבוד העורך המשכיל מתעצל לגשת אל לוח השנה העברי על מנת לבדוק את שמה של פרשת השבוע. מבלי להתבלבל, הוא צועק לעבר חברו, גם הוא איש חושב, היושב בפינת החדר: תגיד, אתה יודע מהי פרשת השבוע? האיש כמובן מתבייש להציג את בורותו בפני הבוס העצלן ומחזיר לו בהבזק של רגע: "פרשת בלה בלה". העורך כמובן ממהר לכתוב זאת בתוככי הריבוע הקטן ונושם לרווחה. מה כבר אפשר לצפות מעורך שהוא עם ´הארץ´. אז למה לא לדון לכף זכות? רק חסר היה מישהו שיזכיר לחברים שם שפרשת "בלה בלה" לעולם אינה חלה באדר ראשון של שנה מעוברת...

למען האמת, הרבה זמן לא היה ברור לי מה מצאו אותם דתיי-מחמד בעיתון מוזר כמו ´הארץ´. חסר עיתונים? הנה, רק לפני שבוע הכריז שר החוץ אביגדור ליברמן, כי "לחרדים יש יותר עיתונים מאשר לחילונים", ואף קבע שמדובר ב"תופעה שכדאי ללמוד אותה". אז מה רע בעיתון חרדי? התירוץ הקבוע והפשוט הוא, שהשקפת עולמם של אותם אנשים, אכן קרובה יותר להשקפת ´הארץ´. אולם תוך כדי כתיבת השורות נצנצה במוחי תשובה מאלפת. אם היא מעניינת אתכם, תאלצו להמתין בסבלנות תהומית עד שאחליט לסיים את המאמר המייגע הזה. והבוחר יבחר.

דבריו המלומדים של כבוד השר ליברמן, נאמרו במסגרת אירוע נוצץ ורב רושם שנערך על ידי עיתון יומי חרדי, המתיימר לשמש כמתחרה לעיתון החסידי הוותיק "המודיע". באירוע היוקרתי, אשר נערך לרגל מלאות שנה לאירוע הקודם, נקבצו ובאו בכירי המשק וחברי כנסת חסרי מעש, לצד אישי ציבור מעונבים ואנשי תקשורת מחויכים. אנשים קצת יותר רציניים לא היו שם, עוד מעט גם תדעו למה.

קול מבשר

לטובת אלו שאין להם בעולמם מלבד עיתון "יום ליום" על קרבו וכרעיו, נספר כי לפני שנתיים הוקם בקול תרועה רמה עיתון יומי חדש, שמתעקש עד ימים אלו ממש להכתיר את עצמו כ"עיתון של היהדות הנאמנה". למען ההגינות יש לומר, שאכן הבשורה שהביאו אנשי העיתון בכנפיהם, הורגשה היטב במשך תקופה די ארוכה. הכבוד וההערכה לגדולי ישראל מכל החוגים והזרמים, והסיקור ההוגן של כל חצרות הקודש, אפשרו לרוב חלקי "היהדות הנאמנה" למצוא את מקומם בעיתון החדש ואף לתלות בו תקוות רבות. אולם ככל הנראה היה מישהו שם במערכת, שבחר משום מה לעשות סוף לאידיליה הזאת.

במסגרת צביעותם ובורותם של מספר עסקנים שפלים ולבלרים נבערים, מתנהל לו בשבועות האחרונים "פסטיבל הגיור", בלהיטות ובמרץ ועם ניצוץ מסוכן של שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים. דברי הבלע המקוממים שפורסמו בעיתון מפלגתי ידוע לשמצה, נראו כלקוחים מספרים חיצוניים אשר לא יכירו מקומותינו. העובדות סולפו, הנתונים הוסתרו, והצביעות חגגה עד לב השמים, כמיטב המסורת. הייתה זאת שעת המבחן של העיתון היומי, מה תהיה בשורתו; האם יצעד בדרכם של אותם נערי שוליים, מהאספסוף אשר במחנה, או שמא יבחר להצדיק את עובדת היותו "העיתון של היהדות הנאמנה". אולם למרבה האכזבה בחר העיתון לגלות את פרצופו האמיתי. במקום לשמור על כבוד התורה ולהוביל את הפולמוס ההלכתי אל כותלי בתי המדרש, בחרו העיתונאים להתערטל בפומבי ולנקוט עמדה. אנחנו כמו כולם. אנחנו נגד.

בניגוד לעיתון החסידי הוותיק שבחר לנהוג בפסיביות יחסית, אנשי "היהדות הנאמנה" גילו לפתע להיטות יתר, וזנחו בבת אחת את ערכי הנאמנות, ההגינות והכרת הטובה, כפי שבודאי מבינים יודעי דבר. אולם כאשר הפעילו אנשי העיתון לחץ כבד על שרי ש"ס להשתתף בחגיגתם חסרת התוכן, ההפתעה הייתה פשוט מושלמת. מתברר שלא רק עזות מצח יש כאן, אלא גם מידה רבה של סכלות.

כמה מביכה היא העובדה, שמסמר הערב הריקני הזה, היה לא אחר מאשר שר החוץ אביגדור ליברמן, ההוא שדבריו צוטטו לעיל, אשר התקבל בכבוד מלכים ואף נשא את הנאום המרכזי. לא נעים, אבל בימים בהם מתעקש השר הקשוח להעביר בכל מחיר את חוק הגיור, נדמה שהיה למנהלי העיתון לחשוב פעם נוספת לפני שהפכו אותו לאורח הכבוד. ה"מחאה" כנגד הכשרת הגיורים, לא מסתדרת כל כך, בלשון המעטה, עם האיש שמאיים השכם וערב לחבל באמת בכרם ישראל. אמנם ניתן להבין את ההכרח להרשים את אישי התקשורת והפרסום שנכחו באירוע, אחרי הכול יש בכוחם לתרום לכלכלת העיתון באופן משמעותי, אולם האם מישהו שם טרח להבהיר לכבוד שר החוץ את עמדת "היהדות הנאמנה"?

זה הכל, רבותיי הקוראים, סליחה על ההמתנה ותודה על הסבלנות. כעת הגיע הזמן לחזור אל דתיי-המחמד, משרידי הקוראים של עיתון ´הארץ´ ולפענח את צפונות ליבם. ובכן, תאמרו לי אתם בבקשה: אם גם בעיתונים היומיים החרדיים ישנה כמות כזו של "בלה בלה", אז מה הבדל בעצם?

(המאמר פורסם לראשונה בשבועון "יום ליום")

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר