גם מי שמשתדל לברוח מפוליטיקה וחדשות ביומיום, מתקשה להתעלם מסיר הלחץ שמבעבע כעת בגזרה החרדית. בפרק האחרון, אירח אלי גוטהלף את איצלה קצבורג, פרשן האתר 'בבלי', ומגיש מעייריב, לשיחה כנה ונטולת פילטרים על מאחורי הקלעים של הפוליטיקה החרדית. התמונה שעולה מהשיחה מצביעה על אחת ממערכות הבחירות הדרמטיות ביותר שידע הציבור החרדי.
מכתב הגירושין של דגל התורה לגוש הימין
הכל מתחיל מהמכתב הדרמטי של מנהיג הציבור הליטאי, הגאון רבי דב לנדו, שהכריז למעשה על פירוק "גוש הימין". בעוד שבעבר המפלגות החרדיות, ובפרט ש"ס ודגל התורה, צעדו יד ביד עם נתניהו והליכוד, המשבר סביב חוק הגיוס טרף את הקלפים.
נתניהו הודה בתחילת כנס הקיץ שאין לו רוב להעברת חוק הגיוס, והתגובה החרדית לא איחרה לבוא. אך כאן מתגלה הפיצול המרתק:
- דגל התורה: פרסמה מאמרים וראיונות חריגים (כולל של ח"כ משה גפני ב'יתד נאמן') המפנים את כל האשמה כלפי נתניהו, תוך הצהרה כי אין יותר מחויבות לגוש הימין, ואף רמיזות על אפשרות לישיבה עתידית עם יריבים פוליטיים מובהקים כמו ליברמן ולפיד.
- ש"ס: מנגד, ש"ס ממשיכה לחבק את הליכוד וגוש הימין. בביטאון המפלגה 'הדרך' ממשיכים להצהיר על מחויבות לגוש, ומפנים את האש לדרגים המקצועיים (כמו תקיפת הרמטכ"ל וראש אכ"א).
המשחק הכפול: למה ש"ס נאחזת בנתניהו?
קצבורג מסביר את הפיצול בטקטיקה אלקטורלית. דגל התורה פונה לקהל חרדי-קלאסי, ולכן יכולה להרשות לעצמה לשבור את הכלים מול הימין. ש"ס, לעומת זאת, יושבת על מאגר בוחרים שונה לחלוטין.
"ש"ס בונה על מאגר קולות של מצביעים מסורתיים, פריפריאלים, שהם אולי רוצים לראות חרדים מתגייסים, אבל חשוב להם יותר מכל – זה ביבי," מסביר קצבורג. "אם ש"ס תצהיר היום שהיא מנתקת מגע מגוש הימין, היא עשויה לאבד בין שניים לארבעה מנדטים."
התוצאה היא מסרים כפולים: בעוד ההנהגה הרוחנית אוסרת כל התייצבות לגיוס ("מדברת פנימה"), פוליטיקאים חרדים מרשים לעצמם להשמיע מסרים רכים יותר בתקשורת הכללית ("מדברים החוצה"), כדי לא להבריח את מצביעי הימין המסורתיים.
המאבק על תאריך הבחירות: אומן מול הסליחות בכותל
הפרשנות של קצבורג באה לידי ביטוי גם בדיון על מועד הבחירות הבאות, וליתר דיוק - ההתעקשות של ש"ס על קיום הבחירות בצום גדליה (ד' בתשרי).
לפי קצבורג, מדובר במהלך אסטרטגי מחושב:
- האינטרס של ש"ס: בחירות בימי הסליחות, רגע אחרי ראש השנה, כשהכותל המערבי מלא במאות אלפי מתפללים מסורתיים. ש"ס רוצה למנף את ההתעוררות הרוחנית הזו לקלפיות.
- המחיר של גוש הימין: בחירות בתאריך זה מבטיחות שרבבות חסידי ברסלב ומצביעי ימין יהיו בדרכם חזרה מאומן, ולא יוכלו להצביע – מה שיעלה לגוש הימין (ואולי לאיתמר בן גביר) במנדט שלם.
- האינטרס של דגל התורה: לציבור הליטאי לא אכפת מאובדן המנדט של טסי אומן, שכן הדבר עולה בקנה אחד עם ההכרזה כי "גוש הימין אינו קיים עוד".
"תנו לנו את יבנה וחכמיה": שר דתות רפורמי בתמורה לחוק גיוס?
לקראת סיום הראיון, עלתה השאלה: האם המפלגות החרדיות באמת יהיו מסוגלות לשבת בממשלה אחת עם אנשי שמאל מובהקים כמו יאיר גולן, או עם פוליטיקאים שמייצגים חילוניות אקטיביסטית (כדוגמת נאור נרקיס), רק כדי להעביר את חוק הגיוס?
קצבורג משיב בנחרצות שהתשובה היא כן: "אנחנו נבלע את הצפרדע הזאת. אנחנו לא ציוניים ואין לנו קשר למדינה ולממשלה הזאת. אנחנו משחקים את המשחק כדי לשמור על עולם התורה. אם יבטיחו לנו את 'יבנה וחכמיה' (פטור מגיוס לתלמידי ישיבות), מצידנו שר הדתות יכול להיות נאור נרקיס או רב רפורמי. הכנסת גם ככה מפוצצת בליצנים."
לדבריו, כשיגיע רגע האמת, גם השמאל ויאיר גולן יגלו "פרגמטיות" מפתיעה בסוגיית השוויון בנטל, אם זה מה שיבטיח להם את הפלת שלטון נתניהו ואת הקמת הממשלה.
לסיכום: המפה הפוליטית החרדית עוברת טלטלה. נראה שהברית ההיסטורית עם הימין נסדקת לטובת אינטרס עליון אחד – הישרדות עולם הישיבות. האם נראה לאחר הבחירות הבאות ברית היסטורית בין החרדים לשמאל? ימים יגידו.
0 תגובות