יהודים בתפילת יום הכיפורים: ציור השמן הזה של מאוריצי משה גוטליב המתוארך לשנת 1878, הוא ככל הנראה היצירה האייקונית ביותר המתארת את מעמד התפילה ביום הקדוש והנורא.
רבות דובר אודות היצירה הזו. אודות הדמויות, אודות העיתוי של זמן התפילה המתואר בציור. האם זוהי תפילת כל נדרי? או שמא שלהי תפילת הנעילה? ובכלל, מי אמר שמדובר בתפילת יום הכיפורים?
נדמה שעל השאלה האחרונה לא הוזקקנו לכיתוב הזעיר על מחזורו של היהודי הדור הפנים הרכון על הסטנדר, "מחזור ליום הכיפורים" (ניתן לראות רק ביצירה המקורית).
רק הצבעים לבד, המעמד הנשגב מסביב לבימה - האווירה שהצליח האמן להעביר ביצירתו, מתארים באופן מדויק את קדושת יום הכיפורים, גם אלמלא היה זה כתוב בבירור על ציור הבד.
זכה המשכיל הצעיר מאוריצי גוטליב בשנתו האחרונה לחייו, כשהוא בן 23 בלבד, להעביר את התחושה העילאית של קדושת יום הכיפורים דרך ציור שמן, גם לדורות רבים קדימה.
בכשרונו הרב הצליח האמן הצעיר להקרין על פיסת בד את התחושות החקוקות בלב כל יהודי, שעה שהוא עומד לפני קונו ביום הקדוש ביותר בשנה. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.
רגע לפני שנשקע בעומק היצירה המופלאה, נצטט כאן את הדברים שאמר גוטליב בעצמו על הרגע שגמלה בליבו ההחלטה לצייר את "יהודים בבית הכנסת".
"החומר הזה אשר לקחתי לי לציורי הראשון ואשר בו הצבתי לי יד ושם, הוא בא לי מאת אחד מבני-אומנותי, אחד מתלמידי האקאדעמיא, כי הוא העלה על לבי את עמי ואת צור מחצבתי. והדבר כן היה: בהיותי בבית הציורים היה ליבי מלא על כל גדותיו ממלאכת מחשבתי ונפשי הייתה שכורה מכל הגדולות והנשגבות אשר סביב שתו עלי, עד כי האמנתי בחפזי כי כבר נפלה החומה המבדלת אותי מכל בני העמים, כי הרחיבו גבולות-עולם לפני עד אי קץ, ואהיא בעיני אח ורע לכל בני האדם, אין גדר ואין מסך מבדיל, כולנו אחים ורעים, כלנו בני אב אחד, אל אחד בראנו – אך עודני חוזה את החלום הנעים הזה והנה נגעה בי יד ואיקץ מחלומי. אחד מתלמידי האקאדעמיא, אשר בא בריב עמדי הוציא עלי רוחו בדברים מרים כלענה באמרו: 'אל נא תשכח מי ומה אתה, רק יהודי נקלה, בזוי עם, תולעת ולא איש, מרמס היית מאז ומעולם לכל רגל, וגם עתה יוכל כל איש להשכין לעפר כבודך, ולך אין הצדקה לתבוע את עלבונך...' בשמעי את הלעג הנורא הזה, אשר כבר נשכח כמת מלבבי, החל דמי לרתוח בקרבי כסיר נפוח, לבבי חש מכאוב איום ונורא, כל פצעי בת עמי התעוררו בקרבו, קראו ולא דמו – אז נשבעתי להקדיש כל כחי ואוני לבת עמי הנלאה". (ויקיפדיה)
באורח מעניין, כך לפי המומחים, צייר גוטליב את עצמו במספר דמויות בציור. הילד השמאלי שנראה מביט מעט לצד, הנער הימני היושב לצד אביו וקוראים יחד מן המחזור, ובעיקר, הגבר הצעיר הניצב במרכז-ימין היצירה.
גם על ספר התורה ניתן לקרוא ביצירה המקורית את שמו של משה גוטליב זכרו לברכה, כשהוא חוזה את תאריך פטירתו באותה שנה, מה שאכן התרחש לבסוף.
על ספר התורה ניתן לראות את הכיתוב: "כ"ת / נדבה / לזיכרון נשמת / המנוח כמהר"ר משה / גאטיליעב זצ"ל / תרל"ח/ לפ"ק".
בהתבוננות מעמיקה, נראה כי כל דמות בציור "יהודים בבית הכנסת" נועדה לשדר תפיסה נפרדת של רגעי התפילה ביום הקדוש הבא עלינו לטובה.
אותו צעיר, בעל כתונת הפסים נראה באיור כשהוא נשען על הסטנדר הסמוך. כנראה חלוש הוא ממצוות הצום, מבטו אטום, מהורהר, ארשת פניו משדרת כובד ראש. נראה זה, כאילו מביט הוא אל האדם המצייר אותו בעיניים הזועקות: "מה לי ולך? עסוק אני בהתייחדות עם בוראי!"
נראה כי באותם רגעים, אותו איש צעיר - לפי מומחים כאמור, מוישה גוטליב בעצמו, מהרהר בתשובה, מתחרט על חטאיו. לוקח לעצמו רגע של חשבון נפש ביום הקדוש כדי לזכות במחילת היום.
לצדו, יושב יהודי מחזיק בספר התורה, מחבק את הספר בשתי ידיו, עיניו מביטות למטה. גם הוא נראה אחוז בשרעפי קודש, כאילו עמד הזמן מלכת בזמן שהוא מתייחד עם קודשא בריך הוא ואורייתיה.
ויש את היהודי הרכון היטב על הסטנדר, סנטרו אולי אפילו נוגע בו מעט, ידו השמאלית אוחזת ברקתו, ראשו ורובו שקוע באותיות הקטנות מתוך המחזור ליום הכיפורים. אם נקרא לו בשמו - לא יעננו, כי שקוע הוא בתפילתו, כאילו אין עולם סביבו. רק מלך מלכי המלכים, הוא, והספר שניצב מולו.
לימינו, מעט מאחוריו, ניצב יהודי בעל שיער שיבה מרים את ידו הימנית מעט, אולי מתופף בערגה לצלילי נעימות הפיוטים. אפילו הילדים ביצירה נראים חמורי סבר, מבינים גם הם את מהותו של יום הכפרה לישראל.
לבל נשכח את היהודי הניצב מאחור, מרים עיניו לשמיים, מתחנן לשנה טובה, למחילת היום, לבשורות טובות ישועות ונחמות. שנזכה כולנו בזאת השנה, אמן כן יהי רצון.
היצירה מוצגת כיום במוזיאון תל אביב לאומנות.
0 תגובות