שניאור| צילום: כיכר השבת
"הבעיה הכי גדולה של מערכת החינוך החרדית היא תפיסת ה'סוג ב'' של כל מי שלא מותאם לשבת משמונה בבוקר עד שמונה בערב וללמוד תורה", מזהיר רוכברגר ומצביע על אחוזי נשירה גבוהים ומחירים רוחניים כבדים שהחברה משלמת בגלל חוסר גמישות.
במהלך הריאיון הציג הרב רוכברגר כמה תובנות נוקבות ומטלטלות:
- הנורמות ניצחו את הערכים: החברה החרדית הפכה את הנורמות החיצוניות (כמו מותגים על החולצה או סגנון לבוש) לחזקות וחשובות יותר מהערכים עצמם. "מנהלים טובים וראויים מעיפים ילדים או לא מקבלים אחרים לא כי הילד פוגע במישהו, אלא רק בגלל פחד מוות מהתדמית של המוסד ומה יגידו עליהם ברחוב".
- "אין דבר כזה ילד חרדי": הגדרה שגרמה למראיין לעצור את נשימתו. רוכברגר מסביר: "זה אוקסימורון. ילד הוא ילד. הוא יהיה חרדי רק אם נשקיע בלחנך אותו לערכים היהודים והתורניים. לפני זה ההגדרה הנכונה היא ״ילד שנולד למשפחה חרדית".
- חלל ריק לילד הרגיל: המערכת מציעה ישיבות למצוינים מחד או מוסדות לחינוך מיוחד מאידך, אך אין שום מוצר ביניים דיפרנציאלי עבור הבחור הרגיל - זה שרוצה להיות ירא שמיים, אך פשוט לא מסוגל פיזית ונפשית ללמוד גמרא לאורך יום שלם.
- משגיחים ללא הכשרה: אנשי חינוך נזרקים לחזית מול מתבגרים שמתמודדים עם משברי זהות כפולים ואתגרי מדיה מורכבים, בלי שעברו אפילו יום אחד של הכשרה מקצועית בתחום.
איך עוצרים את הרכבת שנוסעת לקיר?
ש
הרב רוכברגר קורא לשינוי תפיסה דרמטי ומיידי: להחזיר את ההורים למגרש החינוכי, לחבר את הילדים הצעירים לחוויות דתיות חיוביות ומלאות סיפוק, ולייצר מסלולים שבהם כל בחור – גם מי שלומד פחות שעות ומקדיש זמן למעורבות חברתית או להצלת חיים – ירגיש "סוג א'". "אם נחזור למה שאלוקים והתורה באמת אומרים ולא לתכתיבים החברתיים, לא נפסיד שום דבר", הוא מסכם.
0 תגובות