שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, נשא היום (רביעי) דברים בכנס לשכת עורכי הדין, ובדבריו מתח ביקורת נוקבת על מגמת ההתערבות ההולכת וגוברת של בית המשפט בסוגיות ערכיות שנויות במחלוקת.
השופט אלרון, הצפוי לפרוש בקרוב מבית המשפט העליון, תקף בחריפות את התנהלותו בשנים האחרונות. לדבריו, הרחבת סמכות בית המשפט העליון והתערבותו הגוברת מציבה אתגר משמעותי אל מול עיקרון הפרדת הרשויות, גוררת "שיח קצוות" והופכת את בית המשפט לזירת מאבק ציבורית, גם בהיבטים שאינם משפטיים. הוא הדגיש כי הנזק מכך הוא "עצום".
אלרון, הנחשב לשופט שמרן, הציע "דרך אמצע" – שימוש מרוסן, מצומצם ומאופק בסמכות בית המשפט העליון, שנועד להפחית מתח בין הרשויות. הוא מתח ביקורת על כך שעתירות מוגשות מיד לאחר חקיקה שנויה במחלוקת, מבלי להמתין להשלכותיה, תופעה הנובעת גם משחיקת עילות הסף כמו שפיטות ובשלות. מצב זה, לטענתו, מוביל להעברה ישירה ומיידית של סוגיות ציבוריות היישר מהכנסת לבית המשפט העליון.
אחד המקרים המרכזיים עליהם עמד אלרון בהרצאתו הוא פסק הדין בעניין תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה, שעסק בעילת הסבירות. בפסק דין זה, נפסל התיקון לחוק-יסוד באופן תקדימי ברוב של 8 שופטים נגד 7.
השופט אלרון היה חלק מדעת המיעוט בפסק דין הסבירות. הוא סבר אז, ועודנו סבור, בניגוד לעמדת שופטי הרוב בפסק הדין, שכלל את השופט יצחק עמית, כי גם אם לבית המשפט העליון יש סמכות להורות על בטלות חוק-יסוד – לא הייתה הצדקה לעשות בה שימוש בשלב זה. לדעתו, לו התיקון היה נותר על כנו, ספק אם היה מתרחש שינוי משמעותי במערך האיזונים הקיים או פגיעה באזרחי ישראל.
אלרון טען כי העתירות בעניין הסבירות לא היו "בשלות" להכרעה. הוא סבר שהיה ראוי לדחותן ולהמתין לבחינת השלכות התיקון בפועל, כחלק מדוקטרינת ה"בשלות" שמטרתה הפחתת מתח בין הרשויות. הוא ציין כי צמצום מסוים בשימוש בעילת הסבירות אינו בהכרח שלילי.
"דומה שבית משפט זה נקלע פעם נוספת, שלא בטובתו, לליבת המחלוקת הציבורית בישראל", ציטט אלרון מפסק דינו בעניין הסבירות. הוא הדגיש כי בית המשפט צריך לשמור את משאביו, לרבות אמון הציבור, למקרים המתאימים לכך.
אלרון הדגיש כי כמעט תמיד קיימת "דרך אמצע", מדודה ושקולה, שיסודותיה המשפטיים איתנים, לעיתים יותר מדרכים דרמטיות המובילות לפילוג ציבורי. לדעתו, ביטול חוק או חוק יסוד הוא סעד קיצוני ("נשק קונבנציונלי", "נשק בלתי קונבנציונאלי") שיש להשתמש בו רק כמוצא אחרון.
הוא חזר והזהיר כי כניסת בית המשפט לסוגיות הנמצאות בליבת המחלוקת הציבורית, שלא לצורך, נושאת עמה מחיר של ממש מבחינת אמון הציבור במערכת המשפט. "ללא אמון – אין למערכת המשפט תוקף". במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, שבהם נשקפת פגיעה בזכויות יסוד, מוטלת על בית המשפט חובה לעמוד איתן בהגנה עליהן כמוצא אחרון. אך יש הבדל גדול בין מקרים כאלה לבין צמצום מסוים של השימוש בעילת הסבירות.
אלרון הצטרף לקריאה לכינונו של חוק-יסוד: החקיקה, והדגיש כי תפקיד עיצוב החוקה מוטל על נבחרי הציבור בכנסת, "ולא על בית משפט זה".
0 תגובות