רגע לפני ראש השנה, כשאתם כבר מצביעים באלפיכם למצעד השנתי של "כיכר השבת", אני כבר יכול לומר בבטחה ששנת תשפ"ה הייתה שנה מבורכת במוזיקה, בטח בכמות. מיטב האמנים שחררו השנה את האלבומים שלהם, חלקם לא הוציאו אלבומים כבר שנים ארוכות והציפייה הייתה רבה, דוגמת יידל ורדיגר ומוטי שטיינמץ.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הייתה זו שנה בה זכינו לאלבומי בכורה מיוחדים כמו "רחמים" של דוד בן ארזה, אחד האלבומים היותר מקוריים ויצירתיים ששמענו בשנים האחרונות, כמו גם אלבום בכורה של שמוליק סוכות, שהצליח להביא פשטות ואותנטיות נעימים במיוחד, שהתקבלו באהבה רבה כל כך. גם קובי ברומר החליט סוף סוף להוציא את אלבום הבכורה שלו כשהוא "דורס" את כל החומרים הישנים שלו עם אלבום EP בועט ומקורי - "פרופורציה", אלבום כיפי ומשובח מאד. גם מוטי וייס הגיע סוף סוף עם אלבום בכורה מוצלח - "הנה זה בא".
אני אצמד לפורמט של "מצעד אנשי השנה במוזיקה" של 'כיכר השבת' ואציג את המועמדים שלי לכל קטגוריה. אתם כמובן מוזמנים להחליט שאני טועה ולבחור את המועמדים שלכם.
מלחין השנה
מלחינים הם האנשים שלמעשה מביאים לעולם את השירים שאנו כל כך אוהבים. שיר בלי זמר טוב, יכול להצליח, כנ"ל שיר בלי מעבד מוצלח מידי. שיר בלי לחן טוב, לא יכול להצליח. נקודה.
אני ארמוז ואומר שהשנה לא קיבלנו הרבה שירים בולטים במיוחד, אולי בגלל הכמות הגדולה באופן כללי. אבל שם אחד בלט ליד כל כך הרבה שירים, חלקם כמלחין יחיד, חלק כמלחין לצדו של מלחין נוסף. המעבד והיוצר אלי קליין יצר השנה כמה לחנים נהדרים:
"שערי דמעות" של ארי היל, "ראו ראו" המלהיב של יידל ורדיגר, "יעננו" המקפיץ של איציק וינגרטן, "עולם שלם" הנהדר של ארי היל שוב, "ואני אשיר" המצוין של משה קליין והראל טל ועוד. לטעמי דווקא כשכל כך קשה לבחור את "שיר השנה" לאלי קליין בהחלט מגיע התואר מלחין השנה שלי לשנת תשפ"ה.
תגלית השנה
הקטגוריה הזו תמיד מספקת לנו עניין רב, ממנה בדרך כלל מגיחים כוכבים ששמם עולה גם בשנים הבאות. הפעם בחרתי באמן ייחודי, בחור צעיר בעל אמירה עמוקה ומעניינת. הוא לא הזמר הכי גדול ששמעתם, אבל יכולת ההבעה שלו וההליכה עד הסוף עם שירים מצוינים מביאה לו לטעמי את התואר "תגלית השנה".
מדובר בראפר/זמר בני הורביץ. את הורביץ הכרנו בשנה שעברה עם הלהיט "אזעקות של אמונה" לצדו של קובי ברומר מאז הוא הוציא השנה שני סינגלים אישיים משובחים במיוחד - "מבול" שאני ממש לא ממליץ לכם לפספס ו"תלוי באמצע" הבועט. הוא מביא בשירים האלה עומק וכאב לצד משפטים שתרצו לכתוב ולזכור.
הורביץ גם היה חלק מהלהיט הגדול "הוא ולא אחר" של יידל ורדיגר ואהרן רזאל. הורביץ מבצע את קטע הראפ המלהיב של השיר שנותן לשיר את הזווית העדכנית שמרימה אותו לכמות השמעות פסיכית בכל כלי התקשורת. הורביץ הוא בחור עם אישיות מתוקה ונוגעת ואני בהחלט מחכה לאלבום הבכורה שלו.
מעבד השנה
את הקטגוריה הזו אני כל שנה מתלבט אם למחוק. לא בגלל שהיא לא ראויה אלא בגלל שאני חושב שרוב הציבור, אלו שאינם מוזיקאים מקצועיים, לא יודעים כיצד ועל סמך מה לדרג את הקטגוריה.
בכל אופן אני חושב שמגיע פירגון ובמה גם למפיקים המוזיקליים, אלו שלפעמים לוקחים שיר צולע והופכים אותו ללהיט עם טיפול נכון בלחן, טיפול שהוא לפעמים כמעט משול להלחנה מחדש.
השנה אבחר את אחד הכוחות העולים, בחור צעיר ומוכשר שנגע בהמון פרויקטים בהצלחה - איתמר שקדי.
שקדי, פרפקציוניסט עם גישה מקצועית ומהירה ובעל אוזן מוזיקלית במיוחד, היה חלק מאלבום הבכורה של ברומר, האלבום החדש של איציק דדיה, האלבום המתקרב של נהוראי אריאלי ועוד.
שקדי לא רק מפיק מוזיקלית הוא גם מלחין ויוצר של רבים מהשירים אותם עיבד והוא לטעמי אחד הכוחות העולים בתחום.
דואט השנה
בקטגוריה הזו אני אעשה מעשה לא חוקי, אבל אני קובע את החוק אז מותר לי :) אני אבחר בשיר שנמצא בקטגוריה אחרת. "כי לעולם חסדו" של נמואל ושמילי אונגר בלחנו הנהדר של אלחנן אלחדד ובהפקתו המוזיקלית של שמואל כהן המצוין.
אין צורך להכביר במילים על היכולות הווקאליות של שני הבחורים המוכשרים האלה, כיף לשמוע כל אחד מהם בנפרד, ובטח כששניהם יחד בשיא האנרגיות זה הופך ללהיט ריקודים שכיף לשמוע. "כי לעולם חסדו" כבש את כל כלי התקשורת החרדים ולא סתם. אלחנן אלחדד הצליח שוב ליצור להיט חסידי קליט, פשוט אבל לא פשוט מידי. כזה שתופס לך את הראש וגורם לך לזמזם אותו בלי שתרצה. כיף.
קליפ השנה
הקליפים עברו השנה טלטלה קשה. מעולם של וידאו של צלמים נכנסנו השנה בכל הכוח לשנת הבינה המלאכותית. עשרות קליפים בבינה מלאכותית שטפו את התעשייה. חלקם מוצלחים יותר חלקם פחות אבל ברור שמה שהיה לא יהיה עוד. העולם משתנה. נקודה.
אם אפשר ליצור קליפ מרהיב בשליש עלות, יהיה קשה מאד לגרום לאמנים להוציא סכומים גדולים כל כך. הבינה המלאכותית גם מאפשרת חופש אמנותי ליצירת דברים שכדי ליצור אותם בעולם האמיתי צריך תקציב של 6 ספרות.
התלבטתי אם לבחור בקליפ של בינה מלאכותית או בקליפ "רגיל" והחלטתי ללכת על הקליפ ה"רגיל" שהצליח להיראות כאילו נעשה באמצעות בינה מלאכותית לנוכח האפקטים הייחודיים שלו - "כנפי רוח" של דניאל יטיב, אותו הפיק האמן לירון אפוטה.
דניאל יטיב, אחד הקולות הייחודיים של המוזיקה היהודית, כותב ויוצר ובשנתיים האחרונות גם מוציא לנו חומרים משובחים מאד הן ווקאלית והן ויזואלית. הקליפים שלו הם תמיד משהו שכיף וכדאי לראות והעבודה עם אפוטה (לא רק) הביאה כמה תוצאות מרהיבות במיוחד.
בקליפ של "כנפי רוח" נראה יטיב כשהוא מרחף על כנפי רוח באוויר, דבר שנעשה באמצעות מנוף גבוה שהניף את היוצר ויצר את האשליה. התוצאה יפיפייה ונותנת לשיר כנפי רוח משלה.
זמר השנה
אחת הקטגוריות הקשות, היו לנו השנה לא מעט זמרים שעשו דברים גדולים ומשפיעים. מופעי ענק עם פתיחת קופות ועוד. השנה בחרתי להעניק את התואר לזמר שלדעתי הפך השנה לסוג של קונצנזוס עם אלבום בכורה מצליח, רשימת להיטים מצליחה, שני מופעים גדולים בבנייני האומה ועוד - שמוליק סוכות.
אלבום הבכורה שלו "תדבר איתו" הפך ללהיט של ממש עם שירים רבים שמושמעים בכל מקום ואהבה אמיתית אותה הוא מקבל מהמאזינים שמאמינים למה שהוא מייצג ולנשמה שהוא מביא אל תוך היצירה שלו. כאן המקום לפרגן גם לצוות שעוטף אותו החל מהמפיק נטע לוין, המלחין בנצי שטיין שאחראי לחלק גדול מאד מלהיטיו של סוכות והמפיקים המוזיקליים אלי קליין ואיצי ברי שעושים תמיד עבודה נהדרת.
סוכות הצליח בתוך שנה להפוך מזמר עם שיר בכורה, לזמר לגיטימי שמופיע רבות ומוציא שירים מצליחים ועל כך הוא ראוי לתואר הזה בכל קנה מידה.
שיר השנה
השנה היה לי מאד קשה לבחור את שיר השנה שלי. היו הרבה שירים טובים אבל לא הרבה שירים הצליחו לתפוס ולבלוט בצורה חזקה מאד. את השיר שבחרתי אין ספק שרבים מכם אוהבים וזה משמח אותי מאד כי מדובר בשיר מורכב מוזיקלית, עם מילים מקוריות והפקה מוזיקלית כיפית במיוחד - "הוא ולא אחר" של יידל ורדיגר ואהרן רזאל.
מהרגע הראשון ששמעתי את הפתיח הכיפי בסגנון הדיסקו והפאנק הבנתי שמדובר במשהו שיתפוס לי את האוזן, כשהגענו לפזמון כבר הייתי מאוהב.
אהרן רזאל הכותב והמלחין של השיר הוא גאון, פשוט גאון. אין דרך אחרת לומר את זה. יכולות ההלחנה הפנומינליות שלו הן לשם דבר. הוא מצליח ליצור שיר שהוא גם נשמע פשוט אבל גם מורכב מוזיקלית. הוא הפיק את השיר מוזיקלית יחד עם אלי לישינסקי והתוצאה פשוט מרהיבה.
יידל ורדיגר היטיב לבחור את השיר הזה ולבצע אותו יחד עם רזאל. הבחירה לחלוק את הבמה עם רזאל ועם בני הורביץ בקטע הראפ בסוף, היא לא פחות ממבריקה והיא הפכה שיר טוב לשיר מצוין, כזה שהוא לגמרי שיר השנה שלי.
אלבום השנה
ולתואר החשוב והמשמעותי שחותם את הבחירות שלי - "אלבום השנה", הכו בתופים, תקעו בחצוצרות - טוב נו... לא כל כך מהר... ממש קשה לי להחליט. יידל הביא אלבום מעולה עם כמה שירים טובים וכמה שקצת שעממו אותי והזכירו לי את שנות ה-90, שמוליק סוכות הביא אלבום כיפי בהחלט, אבל לא עמוק מספיק לטעמי. גם למוטי וייס וקובי ברומר מגיע אזכור עם האלבומים שלהם.
אבל אני אלך לאחר התלבטות, עם האלבום שהיה הכי נועז מבחינת השנה - "רחמים" של דוד בן ארזה. אפתח בגילוי נאות קטן, הייתי מעורב בייעוץ למופע ההשקה של האלבום של בן ארזה, אך לא מעורב כלל ביצירת האלבום. וטוב שכך, אני הייתי ממליץ לו להיות סולידי יותר.
דוד בן ארזה, יכל בקלות להיות האמן הפשוט והקליל ביותר - אחרי הלהיט שלו "לכו למים" דרכו הייתה סלולה, אבל הוא החליט לסבך קצת את העלילה עם אלבום בכורה אישי, בועט מלא כאב ואהבה (לעצמו, השם ישמור). הוא יצר אלבום עם שפה משלו, שהתקבל אצל המאזינים באהבה רבה, אבל עורר לחצים מעל הטבור לכמה מכלי התקשורת שלא ידעו כיצד הם אמורים להתייחס לטקסט שעוסק באהבה עצמית. לאהוב זה איכס הרי. וזה בכלל לא חרדי למרות שיש מצווה של "ואהבת את השם אלוקיך" ואם אתה לא יודע לאהוב, לפחות את עצמך" קצת קשה לקיים את המצווה הזו בכלל...
בן ארזה הוא יוצר נוגע, עם משמעות בכל שיר, עם לחנים קסומים וקול מלטף. עם השקעה רבה בכל העטיפה המוזיקלית ובכלל. האלבום שלו 'רחמים' הוא יצירה מקורית וייחודית, כזו שלא מחקה אף אחד אחר ויוצרת ז'אנר מוזיקלי בפני עצמו ורק על זה אני מעניק לו את התואר "אלבום השנה".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מאחל לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת שמחה ואושר, שנת מוזיקה טובה ומושבחת. שנה בה נפסיק להוציא שירי מלחמה ונראה במהרה מאד בשוב כל השבויים והחיילים הביתה בריאים ושלמים!
לכו להצביע במצעד! - כאן
- להערות, הארות ומתכונים לתפוח בדבש, בלי דבש ובלי תפוח: nl@kikar.co.il
0 תגובות