דיאטת המדבר: מתכון לעוגיות גבינה

למזלנו, הרחמים של בורא עולם לא תלויים בכפיות הטובה שלנו. בעצם, אילו זה לא היה כך, המצב של כולנו היה בעייתי ביותר. וגם באותם ימים בתשובה לטענות המופרכות על סיר הבשר, התובעים לא הוזמנו לחזור וליהנות מהסירים המדומים האלה ומהכנסת האורחים המפוקפקת של המצרים, אלא דווקא נהנו ממתנה נדיבה. על המתנה המדהימה שקיבלו אבותנו במדבר אנו קוראים בפרשת השבוע שלנו והיא המן שהזין אותם שנים ארוכות במדבר.

ומה יכול לגלם בצורה טובה יותר את המתנה המושלמת, את התגשמות חלומו של כל איש ואישה העובדים בפרך שישה ימים בשבוע? פרנסה שאין צורך לטרוח בשבילה, אלא רק לגשת ולאסוף. האוכל שאין צורך לבשלו ומספק את טעמו של כל סועד, גם המפונק ביותר. המציאות הרוחנית שלא מותירה ברירה, אלא לסמוך על הבורא ולהתרחק מדאגות קטנות וטורדניות. נס יומיומי שמזין אותך, מקרב אל הבורא ומשאיר את כל הזמן שבעולם ללימוד התורה. אושר ועושר בהתגלמותו.

המדענים המודרניים אומנם התרגשו פחות מהעומק הרוחני של מושג המן וניסו על סמך התאורים שניתנים בפרשה למצוא את האב טיפוס הגשמי שלו. כצפוי, מאמציהם הניבו פרי מוזר ומשעשע בצורת שתי תאוריות, כשכל אחת יותר מגוחכת מהשניה. התיאוריה העדינה יותר טוענת כי מדובר בגרעינים של חזזית מדברית. התאוריה המוזרה ביותר טוענת כי מדובר בהפרשות של חרקים קטנים החיים במדבר סיני. שתי התיאוריות "המדעיות" לא רק לא מעוררות תיאבון, אלא גם לא ממש תואמות את המציאות המתוארת בפרשה שלנו. יחד עם זאת נוכל להידמות רגע ל"מדענים" ולנסות לשחזר את אותם עיגולים לבנים, אכילים, מתוקים ונמסים בפה. וכל זאת כמובן מהחומרים המצויים בידנו. והנה, התשובה שלנו לפרשנויות המוזרות של מושג המן:

עוגיות גבינה מהירות

250 גר' גבינה לבנה
100 גר' חמאה
1 כוס קמח
1 ביצה טרופה קלות
5 כפות סוכר

ממיסים את החמאה, מצננים מעט ומערבבים עם הגבינה והקמח. לשים עד לקבלת בצק אחיד וגמיש. משטיחים וחותכים עיגולים או צורות. לוקחים כל עוגיה וטובלים צד אחד בביצה ומייד לאחר מכן את אותו הצד בסוכר. מניחים על תבנית משומנת עם הצד המסוכר כלפי מעלה. מחממים את התנור לחום של 180 מעלות ואופים 15-20 דקות עד להזהבה.

העוגיות הללו הן כמובן מזונות, וכידוע ברכת מני מזונות היא סגולה לפרנסה. ואף שכאשר ומריחים עוגיות פריכות וזהובות בקושי מספיקים לומר את הברכה, כדאי אולי להקדיש דקה נוספת ולהזכר גם בסגולה הקשורה בה. וכשנזכר בסגולה הקשורה ב"מן" המאולתר שלנו, נזכר גם שלא כולם קיבלו את המן באופן אחיד. ככל שאנשים ידעו לסמוך יותר על בורא העולם, כך מצאו את המן קרוב יותר לאוהליהם. וככל שספק השתלט להם על הלבבות כך נאלצו לכתת רגליים יותר ויותר בחיפוש אחרי מנת המן שלהם. ומה מסוגל להשיח את דעתנו יותר מדאגות על הפרנסה שעל פניו נראית כתלויה אך ורק בחריצות שלנו? ומאידך, מה מסוגל להרגיע ולהעניק יותר טעם לחיים ולכל מזון שנכנס לפינו, מאשר הביטחון בבורא עולם?

קשה לצפות מהעוגיות, טעימות ככל שיהיו, להזכיר לנו את טעם המן המקורי, אך נקווה כולנו כי הן ישרו בלבנו לפחות זכר לאותו בטחון שמילא את לבבות אבותנו בחיפוש אחרי הפרנסה שלהם – המנה היומית של המן.
בתיאבון וסוף שבוע נעים!