בראיון נטול כפפות, אנסבכר מסביר כיצד מדינת ישראל הכינה במו ידיה את הקרקע להתעצמות חמאס, ומדוע העיוורון המערבי סירב לקרוא את המציאות כפי שהיא.
משל התקף הלב: האם האסון התחיל בלילה אחד?
אנסבכר מבקש לפתוח את "ועדת החקירה" שלו כבר בשנת 2014, בסיומו של מבצע 'צוק איתן'. כדי להסביר מדוע המיקוד בליל האסון עצמו הוא שגוי, הוא משתמש במשל רפואי חריף:
"אדם הולך ברחוב, פתאום נופל ומתמוטט מהתקף לב. אנשים שלא מבינים ברפואה יגידו: 'מה הוא אכל באותו יום? מרק תימני במסעדה בפינה? המרק הרג אותו!'. אבל האמת היא שמדובר בהזנחה של 20 שנה, כולסטרול גבוה וסתימת עורקים. המרק התימני רק סיים את העניין. השביעי באוקטובר היה קורה בכל מקרה - אם לא באותו יום, אז יומיים אחר כך או שנה אחר כך."
הוא מדגיש כי הניסיון לצמצם את האירוע לכשל נקודתי של לילה אחד ברמת המיקרו, נועד לייצר נרטיב שקרי שמטרתו להרחיק את האש מהאחראים האמיתיים לבניית הקונספציה לאורך עשור.
מפלצות המפרץ: ההבדל התהומי בין סעודיה לקטר
אנסבכר מפרק את המושג "מדינות המפרץ" ומסביר כי מדובר במכונות כסף משומנות וטכנולוגיות, אך מציג הבחנה קריטית בין שתי השחקניות המרכזיות:
- הסעודים: מייצגים תפיסה חילונית יותר. הם אולי קונים את מנעמי המערב מתוך ריקנות פנימית, אך הם מבינים את הסכנה של האסלאם הקיצוני ואף מחרימים את 'אל-ג'זירה'.
- הקטרים: עמוק בפנים מונעים מאידיאולוגיה דתית יוקדת של 'האחים המוסלמים'. בתחילת שנות ה-90 הם קיבלו החלטה אסטרטגית: להניח את חגורות הנפץ בצד, ולהשתלט על העולם באמצעות הדולר. הם קנו אוניברסיטאות, קבוצות כדורגל וגופי מדיה, והם מבינים את הנפש המערבית ואת תאוות הכסף שלה טוב מכולם.
מלכודת הדבש: כך קנינו שקט מדומה
לאחר 'צוק איתן', כשמדינת ישראל חיפשה מוצא מהתסבוכת בעזה, נכנסו הקטרים לתמונה דרך המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) והמוסד - במהלך חוקי לחלוטין.
הקטרים הציגו לישראל פיתוי מושלם: "הבעיה האמיתית שלכם היא איראן. אנחנו סונים, אנחנו שונאים אותם כמוכם. תתמקדו שם, ואנחנו נרגיע את עזה ונממן אותה על חשבוננו".
ישראל, שחיפשה שקט תעשייתי, נפלה למלכודת בהדרגה:
- חמאס כנכס: מערכת הביטחון החלה לראות ביחיא סינוואר "אחראי מדינתי" ונכס ששומר על הסדר מול ארגונים סוררים כמו הג'יהאד האסלאמי.
- הונאה מודיעינית: חמאס הרדים את ישראל עד כדי כך, שבמבצעים מסוימים (כמו 'חגורה שחורה') הוא סיפק לצה"ל מודיעין בזמן אמת כדי לחסל בכירים בג'יהאד האסלאמי, הכל כדי לבסס את התדמית הפרגמטית שלו.
- צבא מתחת לקרקע: בזמן שמעל פני השטח התעסקנו ב"הפרעות עממיות" כמו בלוני תבערה ואפיפונים, מתחת לפני השטח נבנה צבא מפלצתי ומאורגן של עשרות אלפי לוחמים, במרחק מאות מטרים בלבד מהקיבוצים.
העיוורון המערבי מול המוח הדתי
בתשובה לשאלתו של יוסי סרגובסקי מדוע האליטה הביטחונית והמדינית החכמה כל כך נפלה במלכודת הזו, השיב אנסבכר: "כי הם לא דתיים".
"זה כמו שמישהו ישלם לך מיליארד דולר ויבקש ממך לשכוח את התורה, את המשיח או לא להניח תפילין. אתה לא תסכים, כי עולם הערכים שלך בנוי אחרת. האליטה בישראל חשבה במונחים רציונליים מערביים של כסף ואינטרסים. הם לא הבינו שסינוואר הוא אדם דתי פנאטי. כשהוציאו לו את הגידול מהמוח בישראל, הוא אמר לאשת השב"ס: 'אני רק רוצה שתדעי שאני עדיין רוצה להרוג את כולכם'. הזהות הזו היא כל מה שיש להם, והם לא ויתרו עליה לרגע. הכל היה תחפושת."
הטיזר לפרק ב': "תשיגו לי את אוריך"
בסיום השיחה, אנסבכר מטיל פצצה לקראת ההמשך ומבקר בחריפות את הנהגת המדינה בבוקר השביעי באוקטובר. לדבריו, לראש הממשלה היו שתי אפשרויות כשהבין שחמאס תקע לו סכין בגב:
- אופציה א': לעלות לשידור, לקחת אחריות מלאה על הקונספציה שהתנפצה, לבקש מנדט להילחם ולנצח, ולהודיע שמיד לאחר מכן הוא הולך הביתה ומשתף פעולה עם כל ועדת חקירה.
- אופציה ב': האופציה שנבחרה בפועל, ושניתן לסכם אותה בשלוש מילים: "תשיגו לי את אוריך" – כלומר, הפעלת מכונת ספינים וקונספירציות כדי להסיט את האשמה ולייצר סיפור חלופי.
החלק הראשון של המפגש נחתם בשאלות הקשות שנותרו פתוחות: מדוע התעלמו מדוח "חומות יריחו"? לאן נעלמו כוחות העילית באותן שעות? מדוע התעלמו מכרטיסי הסים העזתיים שנדלקו? ואיפה, היה חיל האוויר?
0 תגובות